פרח שנקטף

את מזי גרגו ז"ל מעולם לא פגשתי, אך אני מרגישה שאני מכירה אותה רוב חיי, הצטרפתי למשפחתה שנה לאחר הפיגוע. עדי , אחותה, הפכה להיות אחת מהחברות הטובות שלי, ואימה אורלי הפכה לאמא נוספת עבורי.

את מזי אני מכירה דרך הסיפורים האין סופיים, התמונות בבית, חדר השינה שלה שנשאר בדיוק כמו שהוא והכאב הגדול של המשפחה והחברים. הזמן לא עוזר ולא מרפא, אך בכל סיפור שמספרים לי, אני מבינה כמה מזי הייתה אחות, בת ונכדה שהסבה אושר לסובבים אותה, אחת שכולם אוהבים.
 
מזי שירתה בבסיס צריפין ביחידה 180, שאמונה על אבטחת מערכות המחשוב של חיל האוויר.  ביום שלישי י"ב באלול 9.9.2003 , כאשר הייתה בדרכה הביתה, נרצחה מזי בפיגוע חבלני, בו פוצץ מטען, בטרמפיאדה שב"שער יפו" בסמוך לבסיס.

2 דקות קודם עוד הספיקה לדבר עם אורלי, אמא שלה, בטלפון, זאת הייתה השיחה האחרונה, כך סיפרו לי, לפני שמזי נרצה עם עוד שמונה חיילים וחיילות. אותו רגע שינה את חייהם של הרבה מאוד אנשים, לראות את משפחת גרגו והסובבים כואבים, מתקשים לעכל, ומתקשים לקבל את המציאות שנגזרה עליהם.
|
אני כואבת את כאבם יום יום, בכל מפגש השם שלה עולה, ונזכרים בחיים שהיו לה, ואלה שהיו יכולים להיות. מדהים שלמרות שמעולם לא נפגשנו, אני מרגישה שאני מכירה אותך כל כך טוב.