פרארי. לא מוצאת את עצמה בינתיים (צילום: Getty) (צילום: ספורט 5)
פרארי. לא מוצאת את עצמה בינתיים (צילום: Getty) | צילום: ספורט 5

אמרנו שהאליפות של מרצדס והמילטון קורמת עור וגידים כבר בפתיחת העונה? ובכן, מרצדס בהחלט מתקדמת לשם בצעדי ענק, אבל הנה בבאקו צץ לו בן קבוצתו של המילטון וקרא תיגר על האלוף והנהג המוביל בקבוצה. זאת לא הייתה התצוגה הדומיננטית של בוטאס באוסטרליה, אבל מהרגע שהוא הצליח לתפוס את הסליפסטרים הנכון בזמן הנכון ב Q3, הוא לא טעה ושמר על ההובלה לאורך כל המירוץ מבלי להיחשף לניסיון עקיפה אחד (מלבד בזינוק עצמו) וזאת על מסלול שמאפשר ניסיונות כאלה גם בין מכוניות יחסית שוות.

 אז אחרי הכותרת המפוצצת, אני נאלץ להוציא קצת אוויר מהבלון הזה. לעניות דעתי, הסיכוי של בוטאס לזכות באליפות נמוך. אפילו אם נצא מנקודת הנחה שמרצדס יאפשרו מאבק אליפות שכזה, כפי שאפשרו בין רוזברג להמילטון, הרי שלאורך עונה שלמה, אינני רואה את בוטאס מצליח להשתוות להמילטון. בסוף שבוע טוב, ולטרי הוכיח שהוא מסוגל להוביל ולנצח גם מול לואיס, אבל ההבדל לאורך זמן הוא בסופי השבוע הלא טובים. לדוגמה בחריין. המילטון מסוגל להוציא במצבים כאלה יותר ממה שהמכונית מאפשרת ועשה זאת בקביעות בשנה שעברה. תצוגה כזאת עוד לא ראיתי מבוטאס וזה עוד לפני שדיברנו על המירוצים בתנאים משתנים (מזג אוויר), שבהם המילטון שולט ביד רמה. למעשה, עד עתה, פוקוס האליפות של לואיס והצוות שלו היה מול פטל. ברגע שהפוקוס הזה יעבור לולטרי, הדברים יראו אחרת. מעבר לכך, רבים בפאדוק מאמינים שלאוקון יש כבר חוזה עם מרצדס לשנה הבאה. קשה לדעת עד כמה זה מדוייק, אבל לדעתי מרצדס יאפשרו את התחרות הפנימית הזו על האליפות כל עוד העליונות שלהם נשמרת ובכך הם "לא שמים את כל הביצים בסל אחד". אם התחרות בין הנהגים שלהם תחריף ותחשוף אותם לסיכון מצד נהג אחר, ההוראות הקבוצתיות תופעלנה בצדק ואין לי ספק שהמילטון יקבל עדיפות.

 סוף השבוע בבאקו היה מרתק, מבולגן והרבה פחות ברור ממה שנצחון 1-2 רביעי (!!!) רצוף למרצדס עשוי להראות. אחרי המירוץ ראיתי המון הודעות על כמה המירוץ היה משעמם ועד כמה העליונות של מרצדס משעממת, אבל בניגוד למירוץ הקודם בסין, הפעם אני לא מסכים שסוף השבוע כולו או המירוץ עצמו, היו גרועים. יש פה הרבה תסכול על העליונות של מרצדס שתביא להם אליפות, אבל בפועל, הנצחון הזה של בוטאס היה הרבה יותר קשה ולא בטוח, ממה שהוא נראה. 

לאוהדי פרארי קשה לראות כיצד שוב יתרון במהלך סוף השבוע, הופך לאסון בדירוג עצמו, אבל מזג האוויר הקריר שיחק פה תפקיד. בדירוג הטמפרטורות החלו לרדת והפסקת הדירוג כתוצאה מההתרסקות של קוביצה, רק החריפה את הירידה. ככלל אצבע השנה, נראה שפרארי נפגעים יותר ממרצדס ומרד בול בירידת הטמפרטורה. בכתבת ההכנה למירוץ הסברתי על כך וצירפתי וידיאו עם הסבר נרחב. לא היה נדרש הרבה בכדי שלפחות לקלר יצליח לעבור את Q2 על צמיגי הביניים (בוודאי בשעה יותר מוקדמת ללא הריסוק של קוביצה) ומה היה קורה ב-Q3 עם לקלר? אחזור אליו בהמשך.

 גם המירוץ היה מעניין למדי לטעמי. הקרב בין המילטון לבוטאס היה אמיתי לחלוטין. הזינוק למירוץ היה הוכחה שולטרי לא מוכן פשוט לפנות מקום ללואיס. המילטון זינק טוב יותר, אבל בוטאס לא ויתר והצליח לייצר בחזרה מספיק יתרון בכדי לצאת ראשון מהפנייה השנייה. גם לקראת סיום המירוץ, כאשר הוסרה מגבלת מכונית הבטיחות הוירטואלית, בוטאס הרוויח שנייה, אבל המילטון הלך וסגר עליו בהקפות האחרונות והצליח אפילו פעם אחת לקבל DRS, לאורך הישורת. היכולת של לואיס להפעיל לחץ עצום כזה, לאורך זמן, מדהימה. בוטאס עמד בזה, אבל גם בגלל שהקפה לפני הסיום, הגיע לסמן אחורי בדיוק במקום הנכון בכדי להנות מ DRS לאורך הישורת ולהציל את עצמו מציפורניו השלופות של המילטון. כל זה מביא אותי לבחור בו כנהג המירוץ. בהפרש קטן מול פרז.

 המצב בפרארי גרוע והלחץ גובר. במבחן התוצאה הקבוצה נכשלת וגם הנהג "המוביל" שלה – פטל. את האוהדים לא מעניין מזג האוויר ותירוצים אחרים. מרצדס מאכילים אותם אבק כל פעם בסופו של יום. מבחינת הנהגים, הרי שכאשר פרארי נראים טוב, דווקא לקלר הוא המוביל, אבל ההוראות הקבוצתיות נתנות לטובת פטל. ביקורת נשמעה בבאקו על ההחלטה להוציא את הנהגים ב Q2 על צמיגי הביניים, אבל לי זה נראה כמו סיכון סביר. אני מבין את הטענה שבמסלול רחובות, חשוב מאד לשמור על הבטחון והתחושה של הנהגים, ושנראה שפרארי היו בטוחים בעצמם יתר על המידה, אבל אסטרטגיה בטוחה של שימוש בצמיגים הרכים ב-Q2 לא הייתה מבטיחה נצחון ללקלר או לפטל ומורידה יתרון אחד אמיתי שהיה לפחות ללקלר לקראת המירוץ. פטל לא הצליח להשיג את הזמן הדרוש על צמיגי הביניים, אבל לקלר כנראה שכן והוא יכול היה לצאת על הצמיגים הרכים בסוף המקצה בכדי להגן על עצמו במידה והזמנים היו משתפרים. במקום זאת, לקלר רצה להבטיח את מעברו ב-Q2 עם צמיגי הביניים, דחף עוד הקפה והתרסק. זה לא רק הרס את המירוץ שלו, אלא גם גרם לדחייה נוספת של Q3 וירידה גדולה יותר בטמפרטורות, שלא עזרה לפטל ב-Q3.

איך שלא חותכים את זה, פטל נמצא בלחץ. הביצועים שלו השנה לא מספקים, אפילו ביחס לבן קבוצתו החדש. ייתכן שסגנון הנהיגה הנדרש בכדי להוציא את המיטב מהצמיגים השנה, מקשה עליו יותר מאשר על לקלר, אבל אלה הם כללי הפורמט. המירוץ הבא בברצלונה יהיה מבחן גדול מאד עבורו כמו גם עבור פרארי. ברגע שהאליפות תהיה באמת סיכוי בלתי אפשרי, הדברים יהפכו למכוערים עוד יותר עבור סבסטיאן, ולא רק אצל האוהדים. במצב כזה, לא תהיינה הוראות קבוצתיות לטובתו ואני לא רואה כיצד יוכל להתאושש מכשלון כה עגום בפרארי.

 לקלר לעומת זאת, נמצא במצב טוב בהרבה. האש מופנית לפטל ולפרארי ולא אליו. הוא ההפתעה הטובה בתוך מציאות של כשלון וברור לכולם שהוא העתיד. לדעתי, כדאי ללקלר, אישית, ולפרארי, להשאיר אותו במצב הזה, כמה שיותר זמן. כרגע הכשלון לא דבק בו והוא יכול להתרכז בלהוציא את המיטב מעצמו ומהמכונית שלו. אני מסכים שלבחור יש את היכולות להפוך לפחות לנהג שווה מעמד, אבל מדוע? המצב הנוכחי מאפשר לו לנצח, לא יקחו לו את זה, אבל אם הוא עושה טעות, מאשימים את הקבוצה. Can’t lose. תארו לכם שפטל היה מתרסק ככה בדירוג.

 הביטול של האימון הראשון גרם לכך שכל הקבוצות זינקו למירוץ בחוסר בטחון לגבי אסטרטגיית הצמיגים האופטימלית. במהלך המירוץ התברר שצמיגי הביניים עדיפים על הרכים, אבל אף קבוצה לא הסתכנה במעבר לאסטרטגיה של שתי עצירות, בכדי שלא לאבד מיקומים. כאן עלתה השאלה מדוע פרארי לא העבירו את לקלר לשתי עצירות, היות והיו לו 5 סטים של הצמיגים הצהובים העדיפים. ברור שהסט מההתרסקות נהרס, אבל זה משאיר עדיין 4 סטים. סיכוי גבוה שאם היה מזנק מהחוד, יכול היה לייצר מספיק מרווח מכל המזנקים על האדומים, בכדי שאסטרטגיה של צהוב – צהוב – אדום הייתה אפשרית, אבל אפילו במצב שהיה בפועל במירוץ, פרארי יכלו לתקוף ולהמר איתו. הם חששו מגאסלי שזינק גם כן על הצהובים, אבל זה בדיוק סוג ההימורים שהמצב הנוח של לקלר מאפשר. יצליח – לקלר גיבור, ייכשל וגאסלי יסיים לפניו – כשלון של פרארי. אולי זו התשובה.

בקבוצה של ורסטאפן מרוצים. קשה היה להתעלם מהביצועים החזקים של מקס במהלך המירוץ והאיום המתמיד על הפרארי של פטל. המצב העגום של גאסלי כאילו מתאים לכולם בקבוצה. מקס בוודאי שאינו מתלונן מהפוקוס עליו ולא נראה שחוסר התחרות הפנימית פוגעת במוטיבציה או בביצועים שלו. בסוף השבוע הזה דרך אגב, גאסלי דווקא השתפר, אבל הטעות שלו שפספס את הקריאה של בוחני ה FIA כשנכנס לפיטס ושל הקבוצה שהמשיכה את תרגול החלפת הצמיגים ולא החזירה אותו לבדיקה, גזרו עליו זינוק מאחור. אם זה היה קורה בפרארי, האוהדים היו דורשים דם.

 האנדרדוג מצליח מעל ומעבר למצופה

אחרי שלושת הקבוצות הגדולות, לא מפתיע למצא את הרייסינג פוינט של פרז. אם יש קבוצה ונהג שיודעים להוציא את המקסימום מהצמיגים, זה הם. פרז הצליח לנצח במאבק יפה וארוך את שתי מכוניות המקלארן המרשימות. המכונית של רייסינג פוינט אולי לא מפותחת כמו אצל קבוצות מרכז הגריד האחרות, אבל הבסיס החשוב ביותר של ההתאמה לצמיגים, מכוסה. אם הם קבוצת הבת של מרצדס, אז תשוו אותם להאס (פרארי). זה כבר מירוץ שני לא נעים עבור האס. זה גם לא רק פרז, לאנס סטרול סיים תשיעי.

 מקלארן ממשיכים במומנטום שלהם. ברור שהמכונית השנה לא סובלת מבעיות תכנוניות נטולות פתרון וצמד הנהגים המעולים תחרותי ביותר ודוחפים זה את זה. אם בשנה שעברה קבוצת רנו ביישה את מקלארן, השנה הדברים מתהפכים. הביצועים של רנו היו עגומים ביותר והדובדבן שבקצפת היה הרברס המטופש של ריקארדו לתוך הטורו רוסו של קוויאט (שהרשים אותי במירוץ). הלחץ והתסכול אצל ריקארדו בולטים לעין.

 רייקונן הצליח להציל משהו מסוף השבוע העגום והמוזר (פסילה של כנף קדמית) של אלפא רומיאו עם מקום עשירי, אבל נראה לי שמדובר בפספוס עבור הקבוצה. ג'יובנאצי היה יותר תחרותי עם קימי, אבל נראה שכל הקבוצות על בסיס הרכיבים של פרארי סובלות גם מבעיות אמינות וגם מבעיות ביצועים. טורו רוסו נראו גם תחרותיים, אבל הצליחו בסוף לנצח רק את האס, רנו וויליאמס.

אם אחרי סוף שבוע עגום שכזה עבור הקבוצה שאני אוהד, ברור לי שאני חייב להגיע לצפות במירוץ בבאקו, כל עוד אזרביג'אן משלמת על הנס הזה, סימן שמדובר במירוץ ובמסלול מיוחד במינו כיום. חכו נספור כמה עקיפות תחרותיות תהיינה בברצלונה.

איך עוקבים אחרינו:

https://www.facebook.com/carworld5/

 פייסבוק

https://www.instagram.com/sport5_car/

אינסטגרם

https://twitter.com/car_world5

טוויטר

 

https://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=7266&docID=299634&lang=HE

חדש: "עולם הרכב" מעכשיו גם בוואטספ שלכם!