לצערנו אין חיבור כזה בין נהג לאוהדים כבר הרבה זמן. אלונסו משתרך מאחור במקלארן הונדה, פטל לא מעורר אהדה וכך היה גם עם רוזברג. התעוררות מסויימת התרחשה עם מקס וורשטאפן וזה מוכיח שיש תקווה העונה הזאת לקהל שאינו אוהד שרוף של הספורט. רק תארו לעצמכם התמודדות על האליפות בין וורשטאפן להמילטון. אקלסטון הוחלף סוף סוף, אבל גם הקברניטים החדשים מתפללים בוודאי לתרחיש שכזה. לי נותר רק להגיד שבעולם בו הנהגים מאומנים מגיל צעיר גם ב-PR ובו נהג שפולט בלהט הקרב ״fuck Charlie״, מסתכן בהרחקה, קשה לקהל להתחבר ולהתרגש. הקהל מחפש ספורטאים שגם לא דופקים חשבון, ואני מקווה שראשי הספורט מבינים זאת. המילטון הוא כזה והספורט צריך דמויות מעניינות כאלה. אני זוכר כתבה שלקחו את פטל על סירה לצילומים עם דוגמניות והבן אדם התנהג כאילו הן חייזרים. ממש אחרון החנונים. פחד לדבר איתן. אני לא מחפש ג׳יימס האנט, אבל לפחות טיפה בטחון עצמי של פלייבוי. איפה אדי ארווין שפשוט עזב באמצע ראיון ביורוספורט בגלל שתי חתיכות בפאדוק באינטרלגוס? הכל פה צמחוני...
במרצדס, לואיס המילטון מגיע לעונה ללא יכולת אמיתית לנקום ברוזברג, אבל נקווה שהוא התבשל היטב בפגרה על הפסד האליפות ויתפוצץ על המסלול. האם ולטרי בוטס יצליח לתת לו פייט או רק גיבוי? הביצועים יקבעו, כי מנטלית בוטס מזכיר את רייקונן ועשוי להיות קשוח מספיק בכדי לעמוד בתוך הקבוצה למרות התחושה, שהעונה הם יהיו הקבוצה של המילטון. כמובן שרמת הלחץ הפנים קבוצתית תלויה בגובה האש החיצונית שנהגי הקבוצות האחרות יצליחו להפעיל. מהבחינה הזאת, אני חושש שבוטס ייכשל בהתמודדות מול לואיס ואנו תלויים בקבוצות האחרות. המילטון הוא כיום האריה השולט ותזכרו במה שרוזברג סיפר שהיה צריך להקריב בכדי לנצח אותו פעם אחת.
קבוצה בה לא חסר לחץ מעולם ולעולם, הינה פרארי. בסוף עונה שעברה הסברתי את הבעייתיות של המהפכה שנעשתה בצוות התכנון בדיוק לפני שינוי טכני כה גדול. קהל ה״טיפוסי״ השרופים מתפלל לנס ומפלס הלחץ גבוה אפילו ביחס לפרארי. האם יקרה הנס של 2015 והחזרה לתחרותיות אחרי עונה ללא ניצחון או שהקבוצה תתפרק שוב. להגיד שפורמולה 1 צריכה את פרארי תחרותית זה אנדרסטייטמנט. פרארי צריכה בראשה נהג שהינו בבירור הטוב ביותר והנהלה לא איטלקית. תבנית ההצלחה הוכחה מול כל הקשיים בסוף שנות התשעים ואז ההצלחה המכרעת בתחילת שנות האלפיים. כרגע לדעתי זה לא קיים. פטל אינו כזה ובהנהלה אין מישהו שמרקיונה לא יעיף בסוף העונה אם יהיה כישלון. אתם רואים את הקבוצה הזאת עוברת טבילת אש כמו פרארי 96 – 2000? גם אני לא. פטל נהג מוביל, אבל הוא לא אלונסו ובוודאי לא שומאכר. רייקונן שם בגלל שפרארי לא הצליחו להביא את בוטס כפי שחשבתי וכפי שהתגלה ברבים על ידי וויליאמס אחרי השחרור למרצדס. יש נהג תומך, אבל אין פה שומאכר.
פורס אינדיה נתנה עונה אחרונה גדולה ונתנה פייט לקבוצות בעלות תקציב כפול ויותר. הבעיה היא שככל שיש שינוי טכני גדול יותר, כך נדרש תקציב גדול יותר בכדי להצליח למצוא את הפיתוח הנכון. מזל יכול לעשות ניסים, אבל הסיכוי נמוך. לצערי הקבוצה בחרה להחליף את הולקנברג באסטבן אוקון במקום בפסקל ורלין, אבל הציוות עם פרז המוכח כנראה טוב יותר. אני חושב שקבוצות הביניים צריכות להמר על נהגים שיוציאו ניצוצות, אבל בימינו עם התלות בכסף שמחולק לפי התוצאות בסוף העונה וכמובן התקציב שהנהג מביא, ניצוצות אינן בראש סדרי העדיפות.
מקלארן הונדה הם ה״סוס השחור״ מבחינת פוטנציאל הביצועים. הונדה אינה מוגבלת עוד מבחינת יכולת פיתוח המנוע ועם הנהלה יציבה פוסט רון דניס, הקבוצה מכוונת גבוה. פרננדו אלונסו אולי כבר אינו צעיר, אבל אפילו עם מכונית מוגבלת מאד, הראה ניצוצות. השאלה היא האם יוכל לשמור על רמה גבוהה במידה ויהיו ביצועים ועוד יותר, מה יהיה איתו במידה ותהיה עוד עונה של נפילה. יחסית לכשרון האדיר שלו, מדובר בקריירה מפוספסת אם יסיים אותה ללא לפחות עוד התמודדות על אליפות. סטופל ונדורן מקבל הזדמנות יפה ממקלארן ובצדק. לא היה טעם בהמשך ההתקשרות עם באטן. יש את אלונסו והקבוצה יכולה וצריכה להמר במצבה על נהג צעיר ומבטיח שכזה.
קבוצת רנו הם לא סוס שחור, אלא הקבוצה עם הסיכוי הטוב ביותר לשיפור עצום לעומת עונה שעברה. הרכישה המאוחרת בסוף 2015 הותירה את הקבוצה עם עונה ״אבודה״ ב-2016, אבל עם יכולת להשקיע בתכנון לעונה החדשה לפני כולם וברמה שרק יצרן יכול. המעבר של הולקנברג מקבוצה שסיימה רביעית לרנו אינו ״התאבדות״ או סיום קריירה, אלא צעד הגיוני לאור זאת. הבחירה בפאלמר מאפשרת המשכיות מסויימת ובחינה של עד כמה הקבוצה מתקדמת. עד כמה רנו מסוגלים להשתפר? אני חושב שמקום 4-5 אפשרי ובכל מקרה הם צריכים לתת פייט לויליאמס, פורס אינדיה ומקלארן. קשה להעריך את ג׳וליאן פאלמר, אבל הולקנברג נהג מהיר וטכני שמסוגל לצמוח יחד עם הקבוצה.
טורו רוסו הפתיעו רבים בבחירה להשאיר את קוויאט ולא לנסות את אחד מהנהגים הצעירים של רדבול. ייתכן שיש שם פוטנציאל וייתכן שיש שם כסף. סאיינז לעומתו נתן עונה טובה יחסית ב 2016, אבל נמצא בדרך ללא מוצא במסגרת של רדבול. ההשקעה של רדבול בטורו רוסו נמצאת באויר בכל עונה מחדש, בוודאי מבחינת פיתוח המכונית לאורך העונה.
קבוצת האס לטעמי היא המועמדת הברורה ביותר לנפילה לעומת עונה שעברה. הקבוצה נהנתה בשנה שעברה מ״הזדמנות״ בחוקים ובנתה מכונית שהייתה תחרותית במפתיע במיוחד בתחילת העונה, פשוט מחלקים של פרארי. חוסר היכולת ההנדסית התבטא בקשיים הטכניים לאורך העונה וחוסר היכולת לפתח את המכונית ולהבין אותה ולפתור את הבעיות המוזרות שצצו בביצועים שלה. ייתכן שאני טועה בהערכתי, אבל קבוצה שלא הצליחה לפתור במשך עונה שלמה את בעיות הבלמים שלה ולמעשה מעולם לא תכננה מאפס מכונית, צריכה להתמודד עתה עם השינוי הטכני הגדול. בתחום הנהגים, גרוז׳אן הינו נהג מהיר עם יכולות טכניות ואולי הנכס החשוב ביותר מבחינת המשכיות ויכולת פיתוח. לגבי מאגנוסן אין הרבה מה להגיד. יש לו ניסיון בסבב וזה עשוי מאד לעזור לקבוצה בפיתוח.
לבסוף הגענו לסאובר שלדעתי, גם תסבול מעוד עונה קשה מבחינת ביצועים. הקבוצה הייתה על סף חדלות פירעון בעונה שעברה, ללא יכולת לפתח את המכונית דאז, אז איזו השקעה נעשתה לדעתכם בהכנות לקראת העונה החדשה? צריך להבין שצוותי התכנון מתחילים ללמוד את התקנות הצפויות ולתכנן את הקונספט של המכונית החדשה כבר באמצע העונה הקודמת ולעיתים אף לפני. נדרשת השקעה של כוח אדם ומשאבים ואלה לא היו לסאובר. הניסיון של הקבוצה עשוי לעזור כאן ולמנוע כישלון מוחלט, אבל קשה לראות סיכוי שסאובר תצליח להפתיע ולהתקדם קדימה דווקא השנה. במישור הנהגים מרקוס אריקסון מאפשר המשכיות מסויימת, אבל דווקא פסקל ורלין הוא הפוטנציאל להפתעה טובה בקבוצה. במסלולים מהירים עם מעט הצמדה כגון רדבול רינג או מונזה, הוא עשוי להפתיע. אם הצליח עם מנור, ייתכן שיצליח גם עם סאובר.
אז השורה התחתונה ורודה מבחינת לואיס המילטון. רק הפתעה מאחת מהקבוצות האחרות עלולה להפריע לו לשלוט בעונה נוספת ובדרך לאליפות רביעית! נקווה להפתעה שכזו ואולי תחילת יריבות מרה וארוכה בינו לבין מקס ובמקביל פריצה של עוד נהגים צעירים כמו ורשטאפן או ״קיץ אינדיאני״ מוותיקים כגון אלונסו! מותר לחלום לפני שהעונה מתחילה...
