(צילום אילוסטרציה: אליקו)
(צילום אילוסטרציה: אליקו) | צילום: ספורט 5

חלק ניכר מהשכירים מקנאים בעובדים שמקבלים רכב ממקום העבודה. על פניו מדובר על רכב חדש עם שירות תיקונים הכול כלול ושליח שלוקח ומחזיר אותו מהמוסך. כל זאת כמובן מגיע לצד המימון של הדלק וחוסר האכפתיות ממצב המכלולים ובעיקר השקט הנפשי שכרוך בידיעה כי אין צורך להקדיש מאמץ וזמן למכור אותו בשוק המשומשות.

המציאות איננה תמונה כל כך מושלמת, וההתייחסות לכל מקבלי הרכב הצמוד בישראל כמקשה שזוכה לקבל עיסקת ליסינג חלומית במימון המעסיק רחוקה מהתיאורים הדמיוניים שמסתובבים שם בחוץ.  אי לכך, החלטנו בעזרתו של צבי לייכטצייגר, יועץ ליסינג בכיר מחברת 'פתרונות אפקטיביים', לעשות קצת סדר בדברים ולהבהיר כיצד מתנהג שוק הליסינג בישראל מבחינת ההטבות שניתנות לעובדים ואילו עיוותי חוק הופכים רבות מעיסקאות הליסינג לחסרות תועלת.

האם זה נכון כי מרבית עובדי ההייטק מקבלים מימון לדלק על חשבון המעסיק?
לא. שיעור ניכר מבין העובדים אומנם מקבלים מהמעסיק רכב, אך הם נושאים באופן כזה או אחר בעלויות ההחכרה. כלומר, ממשכורתם מנוכה כל חודש סכום כסף, שתואם פחות או יותר את הסכום אותו משלם המעסיק לחברת הליסינג. צבי ליכטצייגר, יועץ ליסינג בכיר בחברת פתרונות אפקטיביים מסביר כי על פי הערכות, שיעורם של עובדים אלו מכלל עובדי ההייטק שחתמו על עיסקת ליסינג תפעולי, מגיע לכדי 30%, כאשר מתוכם, לפחות 80% מממנים מכיסם את עלות הדלק.

למה שטכנאי שמרבית היום עובד עם הרכב ישלם אותו שיעור מס כמו הייטקיסט שיושב במשרד ממוזג ומשתמש ברכב בעיקר לצורכי פנאי?

זהו אחד מהעיוותים הגדולים בתקנות מס הכנסה שיוצרות מצב בו ממשכורתו של טכנאי שמתרוצץ כל היום עם הרכב במסגרת עבודתו, ינוכה באופן רעיוני אותו סכום שנגרע מהמשכורת של חברו, שהרכב שניתן לו מוגדר כהטבה. איך נוצר העיוות הזה? התקנות קובעות כי יוטל באופן אחיד מס בשיעור של 2.48% ממחיר המחירו של הרכב כחדש, בלא שתנתן האפשרות לחשב את שיעורו בהתאם לאופי הנסיעה (עסקית או פרטית). הסוגיה הכואבת נדונה במספר ערכאות, שהעליונה שבהן קבעה כי המס יושת באופן אחיד: "בהקשר הזה איני אופטימי, היות ומדובר על סכומי עתק שנכנסים לקופת המדינה והסבירות שהיא תוותר על הבוננזה הזו – אפסית" מציין צבי ליכטצייגר.

האם על רכב ליסינג משומש ישלם העובד פחות מס?
לא. וגם זה עיוות מיסויי שזועק. לפי לשון התקנה, גובה המס, בשיעור של 2.48% נגזר מערכו של הרכב ביום הקנייה. כך נוצר מצב בו עובד שקיבל רכב ליסינג משומש, משלם מס כאילו נהג ברכב חדש."גובה המס שהעובד ישלם בחודש הראשון בו קיבל את הרכב, זהה לזה שישלם כעבור שנתיים ואף יותר. אין שום משמעות לכך שהרכב משומש או שערכו ירד". מבחינת רשות המיסים, הנתון היחיד שרלוונטי הוא שווי הרכב ביום הקנייה", אומר לייכטצייגר.

כלומר, עובד שצויד ברכב מסחרי חבוט בן 8 ישלם שווי שימוש כאילו היה זה רכב חדש?
"כן. אבסורדי, אבל זו המציאות. והיא מחווירה יותר כאשר מדובר על רכבים מסחריים. אלו לרוב חבוטים יותר, וממילא רחוקים מכל הקשר של רכב פנאי. הם עמוסים בציוד ורמת הבלאי שלהם גבוהה יותר מאשר של רכב פרטי".

המדינה נמצאת בגירעון. מה הסבירות כי יעלו מיסים שיפגעו דווקא במקבלי הרכב הצמוד?
גבוהה ביותר. משרד האוצר נמצא בהליך מתקדם של גיבוש צעדים משלימים להחלת מיסים נוספים על מחזיקי הרכב הצמוד. עד כמה זה הולך לכאוב להם בכיס? נתחיל מהמס שווי שימוש שיוטל  על הטבת חניה שמעניק להם המעסיק. הערכות הן כי התשלום יכול להגיע למאות שקלים בחודש. ההיגיון שעומד מאחורי המהלך הוא במידה והמעסיק מעניק לעובד שי לחג, עלות השי מהווה הוצאה מוכרת עבור המעסיק (בדיוק כפי המשכורת שהוא משלם לעובד), אך העובד חייב במס על שווי ההטבה הגלום בשי שקיבל. במה שונה מקום חניה שמועמד לטובת העובד מכל הטבה אחרת? אולם בזה לא תמה ההכבדה המתוכננת על הכיס שלהם היות ובנוסף, מתוכנן להטיל עליהם  גם אגרת גודש. כאן כבר מדובר על תוספת עלות לאלו שנכנסים ויוצאים מגוש דן בשעות העומס, שנעה סביב 1,000 שקלים לחודש. 
 

האם זה נכון שהעובדים שמקבלים רכב בליסינג לא משלמים עבור נזקים שנגרמו לרכב?
שלילי. זו טעות גסה.  בתום תקופת ההחכרה, מוחזר הרכב לחברה ומהר מאוד מגיע שמאי שבוחן את מצבו, אומד את הנזקים ומוציא שומה שכוללת את עלות התיקון. לרוב, התשלום נגבה מהוראת הקבע עליה חתם המעסיק. אך בזה לא נגמר הסיפור, מסביר ליכטצייגר,. "עכשיו זה השלב בו המעסיק שולף את הסכם ההעסקה עליו חתם העובד ומפנה אותו לסעיף 3.3 ב/4 שקובע כי העובד מחויב לשלם עבור תיקון הנזק. ישנם חוזים שכוללים חובת תשלום מלאה וישנם כאלו שמחייבים את העובד לשלם את חלקו. ניתן גם למצוא מעסיקים שמאפשרים לעובד לתקן את הרכב על חשבונו במוסך שלו.  

ואם אנחנו עוסקים בעיוותים, האם זה נכון שקצין רכב רשאי להיחשף לכל העבר התעבורתי שלי?
דרישה של מעסיק ממועמד לעבודה לספק תעודת יושר, מהווה במקרים רבים עבירה על החוק ועשויה לסבך את המבקש בהליכים משפטיים. מנגד, כאשר מדובר על העבר הפלילי התעבורתי של מקבלי רכב צמוד ממקום העבודה – אף אחד לא שואל אותם והמידע זורם ממחשבי משרד התחבורה ישירות לקצין הרכב בחברה.

באיזו זכות המדינה משתפת מידע רגיש עם מקום העבודה? ליכטצייגר מסביר כי את האצבע יש להפנות למחוקק או ליתר דיוק, לתקנה 585 א שקובעת באופן חד משמעי כי קצין הבטיחות חייב לקבל לידו את היסטוריית העבירות שביצע כל נהג ונהג , טרם קבלת רכב ממקום העבודה. בשלב השני, לאחר שקצין הרכב "נכנס להם לתחתונים", הוא צריך להחליט עד כמה מסוכן שם, או במילים אחרות  - להעביר המלצה מנוקמת בכתב לבעל העסק על המשך העמדת הרכב לרשותם.  היה והשימוש בו מהווה חלק בלתי נפרד מהעבודה, יאלץ הוא לשקול האם להמליץ על פיטורים. מבחינת איגוד קציני הרכב, ישום החובה, הוא סוג של קוץ בישבן: זה גוזל מהם זמן רב והנתונים שנחשפים בפניהם לא באמת מאפשרים להם לגבש פרופיל מסוכנות אובייקטיבי.