"היו לי מחשבות, אולי זהו? מה המטרה שלי אם אני ממשיכה?"
פחות משנה אחרי פריז, אנסטסיה גורבנקו בראיון לערוץ הספורט: המחשבות על פרישה, ההחלטה לצאת לארה"ב, הריחוק מהמשפחה - וגם החלומות על המשחקים בלוס אנג`לס
פורסם:
אנסטסיה, קודם כל, מה שלומך בימים אלה?
החוויה במכללה היא כמו שדמיינת?
למה באמת החלטת לעזוב לארצות הברית?
איך זה פתאום גם לשבת בכיתה, ללמוד ביולוגיה?
ניצלת את התקופה שאחרי המשחקים לחופשה ארוכה.
בעצם יצא שלא היה לך הרבה זמן לעכל את המעבר מהרגע שקיבלת את האישור.
כמה המשפחה הייתה חלק בהחלטה?
כמה זה היה קשה להתנתק מהמשפחה?
עכשיו אחרי שעברת את ההתאקלמות שם, איזה עוד יתרונות את מגלה עם הזמן?
מה למדת על עצמך בתקופה הזאת שם?
זה מתבטא גם בשחייה, בבריכה?
את חושבת שטוב שקורה כזה שינוי גדול בחיים שלך דווקא אחרי המשחקים בפריז, שלא הלכו טוב?
כמה הצלחת לשים את המשחקים בפריז ואת החוויה שעברת שם מאחור, בעיקר את הגמר שלא התחרית בו, ולצאת לדרך חדשה?
במבט לאחור, על מה את מצטערת במשחקים, מעבר לפן ההישגי?
הניתוק מהחוויה מפריז היה מיידי, או שגם אחרי ובמהלך החופש זה ליווה אותך?
ומה קרה למחשבות האלה ברגע שחזרת להתאמן?
עם מי דיברת והתלבטת על העניין חוץ מהמשפחה?
איך העבודה עם הצוות המקצועי במכללה?
מה את רוצה שיקרה איתך שם ברמה המקצועית?
כמה את סומכת על זה?
אמרת כמה פעמים שאת רוצה להנות. כמה שינית את הגישה, את המחשבה בעניין?
ציפיות שלך מהשנה הקרובה?
לא היית בטוחה אם את יוצאת להתחרות שם.
איזו אנסטסיה מגיעה לקמפיין ללוס אנג׳לס?
"אני רוצה להגיד תודה לאנשים שעזרו בדרך: המשפחה, החברים, אגודת הבית שלי מכבי קרית ביאליק, מכבי ישראל, שטראוס, איגוד השחייה והוועד האולימפי תמכו בי ועזרו לי בקבלת ההחלטה בלב שלם", הוסיפה גורבנקו. "בנוסף לזה גם פגשתי פה ארגון מדהים שעזר לי בנחיתה רכה באוניברסיטה שלי בשם Israel bridge".
מצאתם טעות לשון?