(איגוד הכדוריד) (צילום: ספורט 5)
(איגוד הכדוריד) | צילום: ספורט 5
האחים פומרנץ. זיכרון קשה (עמית שליסל, איגוד הכדוריד) (צילום: ספורט 5)
האחים פומרנץ. זיכרון קשה (עמית שליסל, איגוד הכדוריד) | צילום: ספורט 5

"אלוהים הגיע, התערב והחליט שאנחנו לא נהיה אלופים. בוא ניראה מה הוא יחליט הפעם". כך תיאר גיל פומרנץ, שחקן הפינה של א.ס. רמת השרון, את המפגש הטעון לפני שנתיים מול מכבי ראשל"צ בגמר פלייאוף, ימים ספורים בלבד אחרי שקיבל את הבשורה המרה על מות אביו, עופר, מדום לב בגיל 62. מחר (שני) הוא יפגוש את אותה קבוצה, הפעם בחצי הגמר, והוא ואחיו, חן, רוצים לסגור מעגל.

"אחרי שנתיים אני יכול להגיד שזה היה פשוט משוגע לשחק כשאתה נמצא בסערת רגשות שלוקח המון זמן להתאושש ממנה. בראייה לאחור, זה היה קשה ברמה אדירה. לא עברתי דבר קשה כזה בחיי", סיפר גיל, רגע לפני תחילת הסדרה. באותה התקופה. איגוד הכדוריד ושתי הקבוצות הודיעו כי יהיו מוכנים לדחות את תחילת הסדרה עד לאחר השבעה, אבל השניים החליטו שהם רוצים לשחק ולהמשיך להתאמן בתאריכים שנקבעו מראש.

"ההחלטה לשחק היתה של שנינו", המשיך גיל, "מהצד שלי, הרגשתי מחויבות גדולה מאוד לקבוצה ולהישגים שעשינו באותה עונה ולמשמעות השונות של לדחות את הסדרה. אמרו לנו שמוכנים לדחות, אבל עשינו את השיקולים שלנו וזה מגיע קצת ממקום אישי וממקום קולקטיבי של הקבוצה, שיש לנו מחויבות אליה. קרה לנו אסון מבחינה אישית, אבל זה לא אומר שאני צריך לפגוע בהכנות ובמאמצים של קבוצה שלמה".

"ניסינו להמשיך קדימה כמה שהיינו יכולים ולשים בצד את כל הדבר המטורף הזה כדי לזכות באליפות. זה היה מה שעבר לי בראש. השקענו כל כך הרבה, אתה מגיע לסדרת גמר ורוצה לנצח וזה משהו שאבא שלנו גם לימד אותנו מהיום הראשון. הוא היה מאוד מעורב בחיים הספורטיבים שלי. כשהייתי סוגר חוזים, והוא תמיד נתן את העצות הנכונות וידע מאוד איך להעביר את המסר שלו".

יומיים אחרי שקברו את אביהם, כשכל ענף הכדוריד עדיין מתקשה לעכל את לכתו של מי שהיה דמות מאוד מוכרת ביציעים, הגיעו חן וגיל לאימון הבוקר של מכבי תל אביב. חבריהם לקבוצה דאז מספרים שמשהו בפנים הקשוחות והמוכרות של השניים נסדק לגמרי והיה אפשר להבין שזה לא הולך להיות אותו הדבר גם על המגרש. "בשנים האלה, כשהייתי מגיע למשחק, לא הייתי מדבר עם אף אחד משחקני היריבה. זו הדרך שלי להביא את עצמי לידי ביטוי. אבל פה זה לא היה קרוב בכלל, לא הצלחתי להגיע למצב הזה".

גיל מספר על כמה רגעים אישיים עם אחד השחקנים שהיה הכי קרוב אליו בימים האלה, נובאק בוסקוביץ', שהלך לעולמו לפני חודשיים כשהתאבד בסרביה. "נובאק היה שחקן מרכזי בשנים האלה. אמרתי לו: "תשמע, אני מצטער, אבל אני לא בטוח שאוכל לתת את כל כולי כמו שעשיתי ב-40 משחקים בעונה הזאת". אגב, רגע לפני פתיחת המשחק, הוא ניגש לחן ואליי ואמר לנו שהיום הוא משחק בשבילנו. הפסדנו את המשחק, אבל נובאק סיים את המשחק בטירוף עם 10 שערים מ-16 זריקות. הוא ריגש אותנו מאוד".

שנתיים אחרי האובדן האישי ואובדן האליפות למכבי ראשון לציון, גיל לא מוכן לומר שהעובדה שבכל זאת החליטו השניים לשחק, ולא לדחות את תחילת הסדרה, היתה טעות. רגע לפני שייכנס לבית מכבי בראשון לציון, הוא יביט עם אחיו אל השמיים, לעבר אביו, יעלה על המגרש מבלי לדבר עם אף אחד מהסובבים וינסה לסגור מעגל ולהביא את א.ס רמת השרון לגמר ראשון בהיסטוריה.