"פתאום הוא צעק: 'אני מכיר אותם! הם יהודים, יהודים!'"

רבים מכירים את אריה זלינגר כמאמן נבחרת נשים בכדורעף וכאחד מאנשי הכדורעף הבולטים ביותר בישראל, אך שיש לו סיפור חיים אישי מצמרר. ערב יום השואה, זלינגר בן ה-80 (יליד 1937) הגיע לתכנית "מגרש פתוח" ודיבר על הילדות בגטו, הבריחה, מקומות המסתור והדאגה לאמו והעלייה לארץ ישראל. ראיון מצמרר.

"הסיפור התחיל עוד לפני ברגן-בלזן", פתח זלינגר את דבריו. "היינו ארבע שנים בגטאות, בקרקוב אימי ואני התחרנו על פספורטים גרמניים. אני לא ידעתי את השפה, אבל הבנתי, ואמא אמרה לי שאם שואלים אותי אז לא לענות אבל להקשיב היטב. התחבאתי איתה שנתיים, היינו משפחה מאוד עשירה וגרנו במרכז העיר, במקום הכי יפה בקרקוב ועד היום הבית הזה קיים כי העיר לא הופצצה.

זלינגר המשיך לגולל את הסיפור: "יום אחד הגיע קצין גרמני ואמר לנו: 'אני אעשה מהבית שלכם מרכזיה לחיל האוויר הגרמני, אבל אתם תישארו בבית כל זמן שאני אוכל להחזיק אתכם. ביום שלא אוכל, אגיד לכם'. במשך שנתיים הסתובבנו עם פספורט גרמני בעיר קרקוב. הייתי ילד צעיר מאוד, וכילד אתה מודע מאוד ומבין טוב מה קורה סביבך. בשנת 1942, הקצין הגרמני הודיע לנו שאנחנו לא יכולים להשאר יותר בבית ומשום כך היינו צריכים לנסוע לעיר קרובה שנקראת בז'סקו".