"השאיפה שנייצר מאמנים כחול לבן בשחייה"
הפרישה שהגיעה אחרי שלא השיג את הקריטריון לפריז ("באסה גדולה, אבל אני לגמרי שלם"), המעבר משחיין הישגי למנהל מקצועי, (״נהנה מאוד ולומד המון, עכשיו אני בחיים של הגדולים״), השאיפות המקצועיות (״רוצה שישברו את השיא שלי״). טומרקין בראיון מקיף
פורסם:
(התמונה באדיבות
גיא יחיאלי,
איגוד השחיה)
איך החיים שאחרי הפרישה?
המשפחה הסתגלה?
לא חסרות לך התחרויות, התחרוּתיות, הלחץ, ההכנות?
כמה רצית לפרוש אחרי עוד משחקים אולימפיים?
איך לך בתפקיד החדש? אורח חיים שונה לגמרי.
איך אתה רואה את התפקיד עד עכשיו?
זה מוזר לעבוד לצד מי שאימן אותך?
מה התפקיד שלך דורש?
אתה מרגיש שסומכים עליך?
כמה אתה מרגיש שהתפקיד מתאים לך?
מה הספקת ללמוד על עצמך בתקופה הקצרה הזו בתפקיד?
היה משהו שראית מהצד בתור שחיין שאמרת לעצמך שתרצה לשנות במידה ותהיה בצוות המקצועי?
ומה לגבי התפקיד של יו״ר וועדת הספורטאים בוועד האולימפי?
אתה מרגיש שיש שינוי ביחס לספורטאי הישראלי?
מה אתה חושב על השחיינים הישראלים שבמכללות בארצות הברית, אי אפשר לרכז חלק כאן?
התקשורת איתם היא בשלט רחוק. כמה זה מקשה?
אמרת שבודקים ובוחנים מקרים, אי אפשר להתעלם מהסיפור של אנסטסיה גורבנקו והגמר האולימפי בפריז אליו היא לא התייצבה. מניחה שבתור ספורטאי היה לא נעים לשמוע על זה, ורוצים שדבר כזה לא יחזור.
מה הציפיות שלך מעצמך, מהתפקיד, ומהשחיינים שלנו?
מצאתם טעות לשון?