מאת: כריסטיאן סילט וקרוליין ריד, פיינשל טיימס

נהג הפורמולה 1 פרננדו אלונסו (צילום: רויטרס, רויטרס1)
המכונית של פרננדו אלונסו | צילום: רויטרס, רויטרס1

סבב הפורמולה 1 סוחט את דוושת ההכנסות. מדובר בענף עם ממוצע ההכנסות הגבוה בעולם לאירוע ספורט כלשהו. כאשר מרוץ בודד, מתוך 18 בסה"כ בעונת מרוצים, מייצר הכנסה ממוצעת של 217 מיליון דולר, אין זה מפליא שסבב הפורמולה ייצר בשנה שעברה הכנסות של 4.3 מיליארד דולר. 

על פי פירמת רואי החשבון דלויט, הפערים בין הפורמולה 1 לשאר ענפי הספורט המצליחים בעולם הוא כמעט בלתי נתפס: ההכנסה הממוצעת למשחק NFL עומדת על 24 מיליון דולר, בעוד שמשחק כדורגל בפרמיירליג מכניס 8 מיליון דולר, ומשחק בייסבול ב-MLB מכניס 2 מיליון דולר.

ענף המרוצים עבר דרך ארוכה ב-20 השנים האחרונות, כאשר ההכנסה הממוצעת למרוץ בשנת 1988 עמדה על 3 מיליון דולר. ההצלחה היא אומנם מרשימה, אבל האתגר האמיתי של הסבב עדיין לא הושג: להפוך לענף הספורט המכניס ביותר בעולם. נכון לעכשיו מדורג הענף רק במקום השלישי, אחרי ה-NFL (6.5 מיליארד דולר אשתקד), וה-MLB (5.1 מיליארד).

הכוח מאחורי העוצמה הכלכלית של הפורמולה 1 הוא יצרני הרכב. שש חברות רכב - פרארי, BMW, מרצדס, רנו, הונדה וטויוטה - מחזיקות בקבוצות פורמולה 1, ומשקיעות בענף סכום שנע בין 300-60 מיליון דולר מדי שנה.

התרומה המרכזית של יצרני הרכב היא בדמות 80 מהנדסים ואנשי מקצוע שאחראים על תפעול הקבוצות. חלק קטן מחברי קבוצות הפורמולה זוכים לשכר ישיר מהחברות שהם נוהגים בכלי הרכב מתוצרתן, אולם עם תקציב ממוצע של 254 מיליון דולר לכל אחת מ-11 מקבוצות הפורמולה, הם ממש לא זקוקים לחסדיהן.

 את הכסף הזה הם עושים מחסויות של תאגידי ענק למוצרי יוקרה ומותרות. לא פחות מ-97 חברות מסחריות שילמו אשתקד סכום כולל של 834 מיליון דולר כדי לקבל חשיפה על המכוניות שמשתתפות במרוצים.

 

3 מיליון ד' ללוגו בלתי נראה

אז מי בספונסרים? חברת מרלבורו למשל, שחרף החרם על תעשיית הטבק עדיין נמצאת בצמרת הספונסרים של הקבוצות. בעונה שעברה בלבד היא תמכה בקבוצת פרארי ב-100 מיליון דולר. שאר יצרני הסיגריות לעומת זאת הפסיקו זה מכבר לתמוך בקבוצות. אבל אין מה לדאוג, את החלל שהותירו כבר מילאו בשמחה גופים פיננסים, כגון בנקי השקעות.

כך למשל הספונסר השני בגודלו בענף הוא תאגדי הפיננסים הגרמני ING, שמשלם מדי שנה לקבוצת רנו כ-65 מיליון דולר. תאגיד פיננסי אחר שהצטרף אשתקד כספונסר הוא סנטאנדר הספרדי, שנתן לקבוצת מקלארן 20 מיליון דולר. סנטאנדר, שמנסה לעבור מיתוג עולמי, נהנה מהפרסום הרב שהוא מקבל למשל באנגליה, ממנה מגיע הנהג הבכיר במקלארן - לואיס המילטון.

"קבוצה גלובלית כגון מקלארן, מסייעת למותג שלנו להיחשף ב-40 שווקים שבהם לא היינו מוכרים לפני כן", אומר חואן מנואל קאנדויה, האחראי על קשרי החוץ בסנטאנדר. הנתונים מוכיחים שהוא צודק. שיעור ההכרות של המותג סנטאנדר בבריטניה זינק אשתקד מ-20% ל-70%. לאור ההצלחה, הבנק הספרדי הודיע כי הוא מתכוון להשקיע בעתיד עוד עשרות מיליוני דולרים בפורמולה 1, בין היתר להרחיב את הפרסום גם לשלטים שלצד המסלולים ולתת חסויות לאירועים של הפורמולה.

סיגריות (צילום: jupiter images)
חרם על הטבק? לא שמענו | צילום: jupiter images

חלק מהספונסרים לוקחים סיכון די גדול. בענף בו התאונות הם חלק עיקרי מהמשחק, צריך לזכור שתאונה של אחד הנהגים "תעלים" את הלוגו של הספונסר מעיני הצופים עד לסיום המרוץ. תסריט עגום מבחינתה של חברה שהשקיע מיליונים כדי שהלוגו שלה לא יזוז מעיניהם של הצופים כמעט לאורך כל השידור.

באופן לא מפתיע, ככל שהספונסר משלם יותר, כך הוא זוכה לחשיפה יותר גדולה על הרכב (ראו תמונה מצורפת). תמורות סכום ממוצע של 25 מיליון דולר, תקבל חברה מסחרית לוגו שיתנוסס במקומות אסטרטגים על הרכב, כגון הכנף האחורית, מסנן האוויר או כנף הצד. תמורת 3 מיליון דולר, סכום ששילמה למשל SKF לפרארי, היא תקבל לוגו מינימלי על חלקים ברכב שבקושי נצפים במהלך השידור, כגון הצד האחורי של המראות.

המפרסמים לא נבהלים מהסכומים האלה, ויש להם סיבה טובה. על פי הנתונים שעליהם מתבססים נותני החסות כשהם ניגשים למו"מ עם הקבוצות, לא פחות מ-558 מיליון איש צופים במהלך העונה במרוצי הפורמולה 1, מה שהופך את המרוצים לאירוע הספורט הנצפה בעולם. בסך הכל בשנת 2007 מספר הספונסרים בענף עמד על 310 חברות מסחריות.

בשונה מענפי ספורט אחרים, מרבית הקבוצות מעדיפות לצרף חברות מסחריות על תקן "שותפות עסקיות", ולא רק כנותנות חסות רגילות. כלומר, שיוכלו לתרום לקבוצה עוד משהו מעבר לכסף או להפיכתם לסטיקר על הרכב. זו הסיבה שהספונסרים שתורמים את הכספים הגדולים ביותר הם חברות תקשורת, טכנולוגיה, חברות שנותנות שירותים פיננסיים וחברות נפט - כל אחת מהן הכרחית לקיום קבוצת פורמולה.

את השיתוף הזה אפשר לראות למשל עם חברת השעונים TAG Heuer, שנותנת חסות לקבוצת מקלארן במשך 20 שנה. החברה נותנת לנהגים לענוד שעונים ניסיוניים במהלך המרוצים, וכך היא בוחנת אותם בתנאים הקשים ביותר שיכולים להיות - תחת כוחות ג'י, או ויברציות אדירות שחלות על הנהג בעת הישיבה ברכב. סדרה יוקרתית במיוחד של TAG Heuer מיוצרת מטיטניום דרג 5 - תרכובת נדירה, עמידה יותר לזעזועים. 

למעשה מדובר בחומר שקיבלה החברה ממקלארן, שמשתמשת בו לתיבות ההילוכים ודוושות הדלק של הרכב. בתמורה מייצרת חברת השעונים באופן ייחודי למקלארן שעונים יחודיים למדידת זמן, וכמובן אבזור מלא וציוד מלא לכל חברי קבוצת מקלארן.

מכונה לספירת כסף עם שטרות של 100 דולר (תמונת AVI: חדשות1 ערוץ 2)
מכונה לספירת כסף עם שטרות של 100 דולר | תמונת AVI: חדשות1 ערוץ 2

ההכנסות עולות, גם ההפסדים

כאן מתחיל העניין שקצת פחות ברור בכל הסיפור. למרות העלייה בגיוס ספונסרים וסכומי הכסף האדירים שנכנסים לענף, הרוב המכריע של קבוצות הפורמולה רושמות ירידה משמעותית ברווחים. ב-2006 דיווחה קבוצת וויליאמס הבריטית על הפסדים של 55 מיליון דולר, לעומת רווח של 58 מיליון דולר עונה לפני כן. ההכנסות של הקבוצה נפלו ב-30.6% ל-115 מיליון דולר, והחברה נאלצה להשתמש בכל הרזרבות שעשתה בעונות הקודמות כדי לכסות על ההפסדים. כמות המזומנים של החברה ירדה תוך עונה אחת מ-41 מיליון דולר ל-600 אלף דולר.

אפילו ענקיות כמו רנו ומקלארן ספגו הפסדים כבדים. מקלארן סיימה את העונה בהפסד של 6.7 מיליון דולר, בעוד שרנו רשמה הפסד של 3.9 מיליון דולר. ברנו המצב חמור יותר, מאחר שהיא רשמה ההפסדים למרות שסיימה עונה שנייה ברציפות עם תואר אליפות, ולמרות שהעלתה את ההכנסות שלה ב-10%, לשיא של 260 מיליון דולר.

רד-בול היתה הקבוצה הבריטית היחידה שהצליחה לסיים את העונה ללא הפסד, עם רווח מזערי של 1.5 מיליון דולר למרות הכנסה של 211 מיליון דולר.

שתי סיבות עיקריות הביאו לקשיים הפיננסיים של קבוצות הפורמולה. האחת היא העובדה שעד 2006 הנתח היחיד ממנו נהנו קבוצות הפרמולה 1 היה הכנסות מטלוויזיה - 47% מהסכם הטלוויזיה נכנס לקבוצות, כשהחלוקה נקבעה על פי הצלחה על המסלול. ב-2006 שונה ההסכם, ולפיו נקבע כי קבוצות הפורמולה יקבלו 50% מכלל הרווחים של חברת CVC, שמחזיקה בחלק המניות העיקרי של הענף. 

ההסכם מהווה שינוי משמעותי, מאחר והוא כולל פרמטרים נוספים מלבד טלוויזיה - 140 מיליון דולר בשנה הכנסות מאירוח המרוצים, 164 מיליון דולר מפרסום לצד המסלול ו-329 מיליון דולר תגמולים שמשלמות המדינות השונות על הזכות לארח את המרוצים. ההסכם אמור להראות תוצאות חיוביות כבר בעונות הקרובות.

הבעיה השנייה שהביאה את מרבית הקבוצות לגרד את הקו האדום הן העלויות העצומות בתפעול קבוצת פורמולה. ההוצאה הממוצעת לקבוצה בעונת אחת עומדת על 215 מיליון דולר. 120 מיליון דולר מתוכם הם הוצאות על שינוע, נסיעות, שיווק, משכורות והוצאות תפעול שונות.

יתר 95 מיליון דולר נשפכים על ייצור ושיפור הרכב מדי שנה. מתוך 9,000 החלקים שמרכיבים רכב פורמולה 1, רק בודדים נמצאים על המדף. הרוב הם ייצור עצמי וייחודי. למשל, כסא הרכב שאמור להיות מותאם באופן אישי למידות הנהג - רק הוא עולה 25 אלף דולר. העלויות היו כל כך גבוהות, עד שהתאחדות הספורט המוטורי (FIA) הקפיאה את השימוש שתוכנן למנועים החדשים (2.8 ליטר V8) לאחרי 2010.

העניין האחרון שנועד כדי להחזיר את קבוצות הפורמולה למסלול הנכון מבחינה כלכלית, הוא ייסוד תקרת תקציב. העניין כבר בדיונים עם קבוצות הפורמולה, אבל בשעה שבעלי המניות נראים מאושרים להמשיך ולתפעל את הקבוצות שלהם למרות הפסדים כבדים, עולה השאלה האם שריפת כסף בכלל מזיזה להם.