"היה מאוד כאוטי": כהן גרומי פותח בראיון

השחיין משתף כי אפשר היה להבין שהכתובת הייתה על הקיר: "כבר במחנה האימון ראינו את הכל והבנו את הבעיות. אבל רצינו להתמקד במטרה. אנחנו גם לא צריכים להתעסק בדברים האלה. כל אחד היה מרוכז בהכנה של עצמו לתחרות. לא הייתה שיחה עם האיגוד על מה שהיה במחנה. יש פחד בין השחיינים על התגובות של מה האיגוד יאמר או יעשה. אנחנו לא יודעים איך ההנהלה מתנהלת, אנחנו לא חלק פעיל בשום דבר, לא יודעים איזה החלטות עומדים לקבל. עכשיו יהיו בחירות להנהלת האיגוד, והגורמים הטובים שנמצאים שם, אלה שאנחנו כן יכולים לסמוך עליהם, אולי יעופו משם. אנחנו לא יודעים לקראת מה זה הולך". 

והדברים הללו אכן התממשו בפריז: "במשחקים בפריז זה המשיך להיות בעייתי. זאת הייתה `חלוקת עבודה` של בן אדם אחד, אייל. דייב מארש, המאמן של חלק מאיתנו בארצות הברית, לא היה נוכח כל כך, בקושי נכנס לכפר. דימה, הוא חלק מהצוות המקצועי בווינגייט והוא עזר קצת, אבל גם הוא לא יכול לתת קשב לכולם. כך שגם אם זה התחלק לשניים, 9 ספורטאים לכל מאמן, זה המון. בעיקר כשכל אחד צריך משהו אחר בתקופה הזאת. היה מאוד כאוטי, זה היה ממש מתסכל. באותם הרגעים אתה תקוע, אתה רואה את המצב הקיים ומבין שאין מה לעשות עם זה שם. מעבר לזה, מי שהיה הולך לבריכת אימונים אז לא היה לו מאמן איתו, כי אייל היה בבריכת תחרות". 

כהן גרומי על המצב הנתון בנבחרת ובאיגוד: "בהסתכלות לאחור זה מבאס. ההתעסקות הזאת גזלה מאיתנו אנרגיה, ואם היינו מתעסקים בזה יותר מדי אז בכלל זה היה גוזל אנרגיה מנטלית אדירה, בעיקר במשחקים ובעיקר בתחרות כזו חשובה וגדולה. באיגוד כן היה צוות אמיתי ומקצועי לפני שנתיים ומעלה, אמיר טיטו, אהוד סגל, ועוד אחרים. והאיגוד פשוט ניפה אותם אחד אחד".

בתור חבר בנבחרת, כמה סיפור אי ההתייצבות של אנסטסיה גורבנקו לגמר 200 מטר מעורב השפיע עליה ועל הנבחרת? "קיבלנו את הבשורה כשהיינו באוטובוס במרכז פריז בדרך לארוחה של הספורטאים הישראלים שסיימו את התחרויות. לא היה לנו איך לצאת מזה, ומבחינת הזמנים זה לא היה אפשרי. זאת גם הייתה בעיה עם האבטחה והכל בהתראה כזאת קצרה. אני יודע שמהוועד האולימפי באו לאנסטסיה ואמרו לה שלא נורא, ושזה יכול לקרות. הייתה לנסטיה ירידת מתח עצומה אחרי שהיא לא העפילה לגמר ב-400 מטר חופשי. קשה להתרומם מדבר כזה ולהביא אח"כ את עצמך ל-100 אחוז, והיא ניסתה לעשות את זה". 

השחיין אמר כי "באופן כללי, ממה שאני יודע, לא פנו לאף שחיין מראשות האיגוד על כל מה שהיה שם, ואחרי הדברים שעלו השבוע מהשחיינים על מה שקרה בפריז, הייתה שיחה עם מנכ"ל האיגוד בה אמרנו את הדברים שלנו. אני רוצה להיות אופטימי ושמשהו יצא מזה, אבל אני באמת לא יודע".