הדיון נפתח מחדש? נבחרת ארה"ב הגדולה בהיסטוריה

1992 - אי אפשר לשקר את הלב
כל המספרים האלה טובים ויפים, אבל בסוף אי אפשר להתווכח עם גדולה. שמות כמו ג`ורדן, מג`יק, בירד, דיוויד רובינסון, קלייד דרקסלר וקארל מלון בקבוצה אחת זה משהו שקשה להתווכח איתו ומרגיש יותר "גדול" מלברון, סטף, דוראנט, דייויס וטייטום, בטח בדיעבד.

בין אם זה אפקט הוואו הראשוני מזה ששחקני NBA משחקים במשחקים כאלה או פשוט המשחקים עצמם, חשוב לזכור שבסוף דיון ספורט מתמצה בתחושה האישית שלנו. מי שראה אותם בזמן אמת מספר על תחושה כמעט אלוהית על המגרש, על שחקנים שעשו מה שהם רוצים.

על פניו, שחקן שמנצח 0:10 ברמת "חובבן" ב-EAFC חלש יותר מכזה שמנצח 0:2 ברמת "היכל התהילה". יכול להיות שזה חלק מההבדל כאן, בטח כשמסתכלים על נבחרות אנגולה, גרמניה או ברזיל של אז, נבחרות שבמקרה הטוב היו עם שחקן אחד ברמת NBA. למרות זאת, הם הדרים טים המקורית. משווים כל נבחרת אליהם ובצדק, בזכות הילה ספורטיבית שאולי אי אפשר לשחזר בעידן של היום.

דיונים ספורטיביים, בסופו של דבר, מוכרעים לא פחות על רגש מאשר על עובדות. במקרים בהם אין תשובה של ממש (כי אנחנו לא נראה את הקבוצות משחקות אחת מול השנייה) אנחנו נלמד יותר על השואל, או על העונה, מאשר על הקבוצות עצמן. עד כאן מה שהיה לי להגיד, ועכשיו אני רוצה לשמוע אתכן ואתכם, גולשות וגולשי אתר ערוץ הספורט. ענו >>>