הורה מלווה באולימפיאדה: שאלת הגיל בפריז
סקייטרית לפני גיל בת המצווה, מתעמלת בת 16 ועוד. האם הם צעירים מדי? מהניסיונות של הוועד האולימפי, דרך החוויה של נדיה קומנצ'י שפרצה בגיל 14 ועד דילמת החשיפה בגיל צעיר
יש 10,500 ספורטאים במשחקים האולימפיים. על רובם המוחלט אנחנו כנראה לא נשמע בחיים. אינפלציית האירועים, הקצב המסחרר וזה שרוב הענפים הם לא בדיוק כוס התה שלנו במשך שלוש שנים ו-11 חודשים הובילו לכך שיש ספורטאים שנוסעים מתחת לרדאר שלנו, או כאלה שמתעוררים לחיים רק באולימפיאדה.
סיפורה של זנג האוהאו הסינית קשור ישירות לזה של האולימפיאדה. הסינית נולדה ביום האחרון של המשחקים האולימפיים ב-2012, אחרי שלברון ג`יימס, קווין דוראנט ואנתוני דייויס זכו במדליית זהב. היא תחגוג את יום הולדתה ה-12 בהמשך המשחקים, והיא מייצגת את סין בסקייטבורד.
היא הספורטאית הצעירה ביותר, מה שמתחבר לענף צעיר כמו סקייטבורד (בו מומיג`י נישייה זכתה בזהב בגיל 13 בטוקיו). סאמר מקינטוש שחתה בגיל 14 באותה אולימפיאדה והגיעה לכאן כשחיינית בולטת ומנוסה בגיל המופלג 17, בזמן שבמשחקים הנוכחיים מייצגת את ארה"ב היזלי ריברה, מתעמלת בת 16 שזכתה בזהב לצד סימון ביילס, סוניסה לי, ג`ורדן צ`יילס וג`ייד קרי בתרגיל הקבוצתי.
האוהאו בת 11 ומדורגת במקום ה-26 בעולם, כך שהיא אינה פייבוריטית למדליה ובעקבות זאת מגיעה "בלי לחץ" למשחקים. פרשנים בבריטניה, ספרד וכל מדינה שאתם יכולים לחשוב עליה, בערך, שאלו אחד את השני "מה אתם עשיתם בגיל 11?".
"כמויות לחץ עצומות"
כשמסתכלים על זה ככה, קשה להתעלם מהיתרונות של ילדים מוכשרים. בסוף חלון הזדמנויות הוא דבר מצומצם, צריך לדעת לנצל אותן בצורה המלאה ולהרוויח לפני פציעה מקרית או כל דבר אחר, אבל השאלה היא היכן הילד נמצא בכל הסיפור הזה. ייתכן שנקבל תשובה רק ב-2032 או 2036, כשהסקייטרים הצעירים יתבגרו. קומנצ`י גדלה ברומניה הקומוניסטית, זאו גדלה בסין הקומוניסטית, ובשני המקרים הכלה והכרה במגבלות הפרט לא בדיוק עומדים בראש סולם הערכים של אותה מדינה.
למרות זאת, יש לא מעט סימני שאלה שנשארו. ספורטאים מתחת לגיל 16 יכולים להגיע עם הורה מלווה לאולימפיאדה, והוא חייב ללוות אותם גם כשהיו יוצאים מהכפר האולימפי. יש גם מדריכי נוער כחלק מהכפר, ומדינות כמו אוסטרליה בחרו להגן על הספורטאים ולהשאיר אותן במלון נפרד מהכפר. המשחקים האולימפיים הנוכחיים דואגים למדיניות מקיפה בכל הקשור לבריאות הנפש יותר מאי פעם, כפי שדאגו להזכיר מעל כל במה.
למרות זאת, נשארים סימני שאלה. זה מתחיל מפרשיות סמים של קטינים, בדומה למה שקרה לספורטאית החורף קמילה ואלייבה שנתפסה בגיל 15 וקיבלה עונש לארבע שנים, מה שמעלה את שאלת הצדק בהתחשב בכך שהיא קטינה. מעבר לכך, עולה השאלה של פגיעות מיניות בילדים, בדומה לפרשת הרופא המתעלל לארי נאסר שנידון ליותר מ-300 שנות מאסר לאחר רצף פגיעות מיניות במתעמלות, כולל סימון ביילס.
פתרון אפשרי לזה, אירועים עם סיקור מזערי בהשוואה לפריז 2024, הוא המשחקים האולימפיים לנוער. יכול להיות שזאת התשובה החינוכית ביותר, כשיש פחות לחץ ופוטנציאל הרס פחות גדול מהמשחקים עצמם. מצד שני, פוטנציאל התהילה והכסף קטן בהרבה. בהתחשב בכך שזכייה במדליה או השתתפות אולימפית היא סכום משנה חיים, אין פתרון. "אתם רוצים שילד בן 15 ישתתף במשחקים האולימפיים? אלה כמויות לחץ עצומות", אמר רוב קוהלר, ראש ה-WADA לשעבר. למרות זאת, הפיתוי גדול מדי.