אלי רייזמן היהודיה אמריקאית עם מאמנה. הקדישה את המדליה לחללי מינכן | צילום:
ספורט 5
אולימפיאדת לונדון 2012 עומדת לפני סיום. ראינו השגים מדהימים, שיאי עולם, דרמות ענקיות ותופעות מרהיבות. מדליות ישראליות – אין, וועדת חקירה, כרגיל אצלנו, יש. כשמסתכלים קדימה לקראת ריו 2016, העתיד לא נראה מבטיח הרבה יותר. את הגלשנים המוכרים כנראה יוציאו מהענפים האולימפיים, אריק זאבי כבר לא יהיה שם ואלכס שטילוב יהיה כבר בן 29 בענף בו צעירים מבטיחים צצים בכל יום.
אבל אולי לא צריך לחפש בתל אביב, חיפה וחוף מכמורת. אולי המדליסט הבא שלנו נמצא עכשיו בארצות הברית או בניו זילנד, עושה את צעדיו הראשונים בספורט תחרותי. בכל אולימפיאדה היו יהודים שהביאו לארצם מדליה, אז אולי הבעיה היא לא בגנים כמו שאנחנו אוהבים להגיד? ואולי סוד ההצלחה הוא בייבוא מוצלח?
"השחיינים שעושים עלייה לא עושים מתוך ציונות גדולה"
שלוש מדליות חולקו באולימפיאדת לונדון ליהודים ועוד שתיים בדרך. ראשון היה זה ג'ייסון ליזאק, השחיין האמריקאי שזכה במדליית כסף עם נבחרת השליחים האמריקאית. לליזאק היסטוריה של הצלחות ושיאו היה בבייג'ין 2008 שם לקח שתי מדליות זהב עם נבחרת השליחים האמריקאית ב-100 כפול 4 חופשי ו-100 כפול 4 מעורב. בשני המקצים היה שותף בקביעת שיא עולם שלא נשבר עד היום. גם בסידני 2000 זכה בזהב עם הנבחרת האמריקאית.
לליזאק קשר ישראלי. ב-2009 הגיע למשחקי המכביה, כשהוא מוותר על אליפות העולם בשחיה ברומא. כמובן שאחרי שהדליק חגיגית את הלפיד, הוא זכה בשתי מדליות זהב במשחקים החופשיים כשהוא שובר על הדרך את השיא הבינלאומי של המכביה. "זה לא שאני אומר לו שלום", אומר מאמן נבחרת השחיה לאוניד קאפמן, "אבל אני מכיר אותו היטב בתור שחיין. הוא היה שחיין גדול בעידן החליפות, אבל נחלש אחרי שאסרו על השימוש בהם וגם בגלל הגיל".
"גם אם שחיין כזה יבוא, כולם יודעים שזה לא תוצרת הבית". ג'ייסון ליזאק האמריקאי, 4 מדליות אולימפיות
קאופמן מסביר מדוע לא נעשה ניסיון להביא אותו לארץ: "אין סיכוי להביא אחד כזה. הוא שחה בנבחרת ארצות הברית מגיל צעיר, אז מה הוא צריך אותנו? השחיינים שעושים עלייה עושים את זה כי הם לא מצליחים להשתלב בנבחרת של המדינה שלהם וזאת הדרך שלהם להגיע לאולימפיאדה או לאליפות העולם. זה לא מתוך ציונות גדולה, כולם חוזרים אחר כך הביתה".
קאופמן מתכוון למשל לדן קטלר, שחיין פרפר שעלה מארצות הברית והגיע עם נבחרת השליחים הישראלית להישג השיא שלה, גמר אולימפי באולימפיאדת אטלנטה 96. אחרי האולימפיאדה הוא חזר לארצות הברית. נזכיר גם את מקס ג'ייבן שהגיע עם תקוות גדולות עבור המשלחת הישראלית לאולימפיאדת ביג'יין 2008, קבע את הקריטריון האולימפי, אבל חודש לפני נתפס לוקח חומרים אסורים והודח מיידית מהמשלחת. גם הוא כמובן, כבר לא כאן.
"באופן כללי אני נגד תופעת הייבוא", אומר קאופמן, "אפילו אם שחיין כזה יזכה במדליה, זה לא ממש יתרום לענף. כולם יודעים שזה לא תוצרת הבית. זה לא בבית ספר שלנו. גם אם זה יקרה, זה ישאיר טעם רע".
ניו זילנד: שתי מדליות תוצרת הגנים היהודים
נתן כהן. מדליית זהב בחתירה ב"סקאלס" זוגי, ענף שכמעט ולא קיים בישראל
נתן כהן הוא לא רק שם ממיתולוגיית המוזיקה הישראלית. בתחילת השבוע חותר יהודי בעל שם זהה הביא לניו זילנד את הזהב הראשון שלה בלונדון 2012. כהן ושותפו ל"סקאלס" הכפולה ג'וזף סאליוואן, הקדימו זוג איטלקי בדרך לזהב. השניים גם אלופי העולם בשנתיים האחרונות במקצוע במקצוע שכמעט ולא קיים באופן מקצועני בישראל. לא מדובר בחתירה בקיאק, המקצוע בו זכה אלכס קלגנוב במדליית ארד בסידני 2000.
עוד ניו זילנדית מצטיינת היא ג'ו אלאה, שייטת מניו זילנד, שהבטיחה זכייה במדלית זהב או כסף בשיוט המפרשיות מדגם 470 יחד עם זוגתה פולי פאורי. ג'ו היא בתו של שוקי שוקרון, אזרח ישראלי תושב המועצה באר טוביה. אשתו אמרה אתמול: "היא מבקרת כל שנה בישראל ואפילו חגגה כאן בת מצווה. זאת גאווה לאומית, אפילו שהיא תחת דגל אחר".
אלכסנדר (אלי) רייזמן ריגשה רבים כשהחליטה להקדיש את מדליית הזהב בתרגיל הקרקע בה זכתה ל-11 חללי מינכן 72. רייזמן, יהודיה בת 18 מארצות הברית, נחשבת לאחת הנציגות הבולטות של המשלחת האמריקאית. בסך הכל היא זכתה בשלוש מדליות. מדליית זהב נוספת על התחרות הקבוצתית עם הנבחרת האמריקאית ומדליית ארד בגמר תרגיל הקורה היוקרתי. "הזכייה הייתה מבחינתי רגע מיוחד במינו", אמרה רייזמן, "העובדה שזה קרה בציון 40 שנה לרצח הספורטאים היא אירוע בעל משמעות גדולה עבורי". רייזמן אף רקדה בתרגיל הקרקע לצלילי "הבה נגילה".
בלאט: "אני מאמן את נבחרת רוסיה, אבל מייצג את ישראל"
דייויד בלאט. ניצחון מול ספרד יבטיח לו מדליה ומפגש עם הדרים טים | צילום:
ספורט 5
אחרון, אבל המוכר ביותר, הוא כמובן דייויד בלאט. בעוד כחודשיים יחזור לקווים בנוקיה, אבל נבחרת רוסיה תחת הדרכתו עושה טורניר מצויין. מחר הוא יתמודד בחצי הגמר מול ספרד (אותה כבר ניצח בשלב המוקדם). ניצחון יבטיח לו מדליה אולימפית, ומפגש יוקרתי בגמר מול הנבחרת האמריקאית, הדרים טים. "בימים האחרונים אני מרגיש פידבק ענק מהישראלים", הוא אמר ל-mako הבוקר, "אני מאמן את נבחרת רוסיה, אבל מרגיש שאני עדיין מייצג את ישראל". כשרואים את ההצלחה של בלאט ונבחרת רוסיה נזכרים בפיאסקו שמנע את מינויו למאמן נבחרת ישראל. "זה סיפור עצוב. כבר התמניתי ובגלל 15 שעות סטאז' חסרות המינוי שלי טורפד. הייתי מוכן לאמן בחינם ומכל הלב, אבל הובילו אותי למסלול אחר ויוצא שאני תורם מכישוריי למדינה אחרת".
בלאט רואה את ההצלחות היהודיות באולימפיאדה, אבל הוא, כמו קאופמן, מעדיף גידול על פני ייבוא. "אם ייבוא, אז שיעשו כמו עם סטנלי פישר, שיביאו מישהו ברמה הכי גבוהה שבאמת תורם לישראל. אבל אני בעד השקעה בגילאים הצעירים, ובמאמנים הצעירים, ואז לשלוח אותם לארצות הברית לקולג'ים, ושיחזרו מוכנים לאולימפיאדה. כמו שעושים בג'אמייקה עם הרצים, והתוצאות יבואו".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
