האולימפיאדות הגדולות ביותר, מקום רביעי: משחקי סידני 2000
היו אולימפיאדות עם יותר הישגים וזיקה חברתית-פוליטית אך אף אחת לא שבתה את הלב כמו זו: החגיגה של אוסטרליה והאבוריג'ינים סביב קת'י פרימן, 2 דקות התהילה של מוסאמבאני ורוכבת האופניים מהולנד שגנבה את ההצגה. שיא הרגש

כשחושבים על המשחקים האולימפיים בסידני אין הרבה אסוציאציות שקופצות מיד מהראש ואין הרבה זיכרונות שאנחנו שולפים בקלות. לא כולם זוכרים שספורטאי עילית הילכו להם אז בכפר האולימפי. ספורטאים דוגמת מוריס גרין, מייקל ג'ונסון, ג'ונתן אדוארדס, איאן ת'ורפ, פיטר ואן דן הוגנבנד, אלכסנדר פופוב. לא הרבה זוכרים ששם ערך מייקל פלפס את הופעת הבכורה שלו, כנער צנום בן 15. אז 8 ימים לפני האולימפיאדה בלונדון, זה בדיוק הזמן להיזכר למה המשחקים האולימפיים שנערכו בסוף העולם באוסטרליה היו מהגדולים בהיסטוריה. סידני 2000 תיחרט לנצח כאחת האולימפיאדות הנוצצות לא רק בגלל התפאורה המרהיבה, לא רק בגלל הסיפורים האישיים עוצרי הנשימה, לא רק בגלל הספורטאים הגדולים, אלא גם ובעיקר בגלל העובדה שבאחת הפעם הבודדות בהיסטוריה - הרוב התאגד ותמך במיעוט. הרוב הלבן ביחד עם המיעוט האבוריג'יני השחור.
אריק "הצלופח" מוסאמבאני
החלק הראשון של המשחקים האולימפיים בסידני היה לא פחות גדול מהשני. תחרויות השחייה הביאו עימם שיאים וניצחונות, בעיקר של פיטר ואן דן הוגנבנד ואינגה דה ברוין ההולנדים, שקטפו יחד 5 מדליות מזהב ו-2 מארד. אבל הסיפור האמיתי של המשחקים הללו, סיפור שנגע בלבבות של כולנו היה זה של אריק מוסאמבאני. התמונה של השחיין הכושל מגינאה המשוונית, ששחה לבד במקצה שלו במוקדמות וכמעט טבע לעיני כל העולם, תישאר איתנו לנצח. אפשר למצוא סיבות לצחוק על מוסאמבאני, אפשר להתלונן על חלוקת הכרטיסים החופשיים למדינות העולם השלישי ולומר שזה שם אותם ללעג, אבל באותו רגע היה משהו קסום.
מוסאמבאני ידע שהקשר בינו לבין ענף השחייה בשנת 2000 היה מעט רופף, אבל הוא לא ויתר לעצמו לרגע. השחיין, שמעולם קודם לכן לא ראה בחייו בריכה בגודל של 50 מטרים, חבט במים כל עוד נפשו בו מתוך מטרה אחת ברורה - להגיע לקיר. הזמן שיחק תפקיד משני בהיסטוריה הזו. מוסאמבאני הוא עוד דוגמא לכך שיש קצת טעם בסיסמא המפורסמת - "העיקר ההשתתפות". מוסאמבאני הלך והשתפר וכבר היה מועמד להגיע למשחקים האולימפיים באתונה, אך לא קיבל ויזה בזמן ונשאר בבית. כיום הוא מאמן את נבחרת השחייה של גינאה המשוונית, שכרגע עדיין אין לה שום נציגות באולימפיאדה.
חמש חמש
לא מייקל פלפס, לא אוסיין בולט, לא קארל לואיס וגם לא אמיל זאטופק או מארק ספיץ. מי שחתום על אחד ההישגים יוצאי הדופן בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים הוא סטיבן רדגרייב. החותר הבריטי זכה במדליית הזהב בתחרות הרביעיות בסידני ובכך העלה את מאזנו לחמש מדליות מוזהבות, כאשר כל אחת מהן הגיעה מאולימפיאדה אחרת. החל מלוס אנג'לס 1984 ועד סידני 2000 רדגרייב, שקיבל מאז את התואר סר, מצא את עצמו פעם בארבע שנים בראש הפודיום. הישג שכנראה לא ישוחזר לעולם.
אלופים על המסלול
משחקי סידני 2000 לא היו רק נחלתם של הסיפורים המדהימים של קת'י פרימן ושל לאונטין זילארד ואן מורסל, אלא גם הבמה למופע של כמה מגדולי הספורטאים בהיסטוריה האולימפית. בגיל 33 התייצב מייקל ג'ונסון על קו הזינוק לאולימפיאדה האחרונה שלו. ג'ונסון, שהיה חתום על הופעה פנומנלית באטלנטה 4 שנים קודם לכן, עמד בציפיות ומחץ את יריביו בדרך לניצחון בריצה ל-400 מטרים. ג'ונסון גם הוביל את ארה"ב לניצחון בשליחים עם שיא עולם חדש, אך הוא נלקח ממנו יחד עם מדליית הזהב לאחר שאנטוניו פטיגרו, אחד האצנים ברביעייה האמריקנית, הודה כי נטל חומרים אסורים.
ג'ונסון פרש באקורד הכי מתוק שיכול היה להיות וסיים קריירה אולימפית מזהירה מבחינתו עם 4 מדליות זהב. מוריס גרין, אחד האצנים האהובים בהיסטוריה של ארצות הברית, חגג את הזהב האולימפי שלו עם ניצחון בגמר ל-100 מטרים אחרי שקבע 9.87 שניות. בתחרויות האתלטיקה בכלל קיבלנו אוסף של דרמות, כאשר הישאם אל גארוז' הפסיד באכזריות בגמר ל-1,500 מטרים כשנוח נייני הקנייתי חולף על פניו במטרים האחרונים. גם הניצחונות של ניק הייסונג (מוט) וקונסטנטינוס קנטריס הותירו לא מעט פיות פעורים. אצל הנשים .
במבט קר ומרוחק אפשר לחשוב שהמשחקים האולימפיים בסידני היו "נחמדים", מסוג המשחקים שטוב שיצא לנו לראות אותם במו עינינו. אבל, ככל שמעמיקים בסיפורים כך מגלים שסידני 2000 הייתה עולם ומלואו. היו אולימפיאדות יותר דרמטיות מסידני, היו משחקים שהביאו יותר השפעה על החברה העולמית מאשר סידני, היו משחקים עם יותר שיאים מאשר סידני, אבל זו הייתה האולימפיאדה ששבתה לנו את הלב. האולימפיאדה שבו הרגש היה זה שהוביל את הספורט ולא להיפך.