האולימפיאדות הגדולות ביותר, מקום חמישי: מקסיקו סיטי 1968
לונדון 2012 כבר מעבר לפינה וזה הזמן לקבוע מה הייתה האולימפיאדה הטובה ביותר. בגובה של 2,240 מטרים קיבלנו את ההצדעה שגרמה לאמריקה לשנות את עורה ואת הקפיצות המטאוריות של בימון ופוסברי, שקראו תיגר על כוח המשיכה
הצעד של ברונדייג' לא באמת שינה דבר, מבחינת קרלוס וסמית' המהפכה של מרטין לות'ר קינג יצאה לדרך. לאחר יממה אחת לי אוואנס קבע שיא עולם וניצח בריצה ל-400 מטרים. אוואנס חגג יחד עם חבריו ג'יימס לורנס ורונאלד פרימן את הניצחון על ידי הנפת אגרופיהם באוויר. סמית' וקרלוס מספרים שבשנים הראשונות לאחר האירוע הם סבלו ולא הצליחו להשיג עבודה בארה"ב, דבר שהוביל לכישלון נישואייהם. אך באמצע שנות ה-70 הכל החל להשתנות.
סמית' הפך למאמן אתלטיקה באוהיו ועם השנים החל לקבל את הכבוד המגיע לו בעקבות המעשה. ג'ון קרלוס אף גויס לקדם את המשחקים האולימפיים שנערכו בלוס אנג'לס בשנת 1984. עם השנים התעצבה "הצדעת הכוח השחור" כאירוע מכונן בשינוי שעבר על החברה האמריקאית בכל הנוגע לנושא של שוויון זכויות אזרח. בעשור האחרון זכו סמית' וקרלוס לכבוד רב בדמות פסל של ההצדעה בסן חוזה, פרס האומץ ע"ש ארתור אש וגם כמה סרטי תעודה. לאחרונה יצא סרט נוסף - "הצדעה" - שמשחזר את האירוע מנקודת המבט של פיטר נורמן, שעמד עם קרלוס וסמית' על הפודיום ההיסטורי ההוא במקסיקו. כאשר הבמאי והמפיק היה מאט נורמן, אחיינו של פיטר. הצדעת הכוח השחור תישאר לעד כאחד האירועים העוצמתיים ביותר שהיו אי פעם במשחקים האולימפיים.
דיק פוסברי משנה את חוקי המשחק
עד היום במהלך שיעורי חינוך גופני בבתי הספר היסודיים מלמדים לקפוץ לגובה בשיטת מספרת ובשיטה של גלילת בטן. ובכן, כך פעלו בעבר גם כל הקופצים לגובה. עד שהגיע דיק פוסברי. האמריקני החינני גילה שיטה אחרת, טובה יותר ויעילה יותר לקפוץ לגובה. במקום הרצה ישרה וקפיצה שכללה תחילה את העברת אחת הרגליים ואז את הבטן, הוא ביצע מעין עיקול והתהפך באוויר כאשר הגב היה החלק הראשון שעבר. פוסברי ניצח עם השיטה החדשה, שמכונה כיום "קפיצת פוסברי", באליפות המכללות ובמבחנים האמריקאיים ב-1968. באולימפיאדה הוא הציג את הפוטנציאל הגדול של השיטה כשעבר 2.24 מטרים בניסיון שלישי וזכה במדליית הזהב הנחשקת.
כעבור 4 שנים במינכן כבר 28 קופצים מתוך ה-40 השתמשו בסגנון שלו. מתוך 36 המדליסטים האולימפיים בקפיצה לגובה מאז מינכן 1972, 34 השתמשו בשיטה שלו. היום, אנשים כבר לא באמת זוכרים איך נראים הסגנונות האחרים. פרט לזיכרונות מאותם שיעורים בבית הספר. כיום פוסברי בן ה-67, שגבר על מחלת הסרטן לפני שלוש שנים, חבר בעמותות לקידום השלום ברחבי העולם באמצעות הספורט וגם בארגון לקידום כשרונות אולימפיים צעירים. בכל מקרה, פוסברי יישאר לנצח בתודעה הציבורית כמי ששינה את חוקי המשחק של הקפיצה לגובה לעולמי עד.
נכנסו לדברי הימים
היו עוד מספר אירועים במהלך משחקי מקסיקו סיטי 1968 שבהחלט שווים אזכור ונכנסו לדברי הימים של האולימפיאדה. האצן ג'ים היינס, שלימים היה הראשון שירד מגבול 10 השניות ב-100 מטרים, שבר את שיא העולם כשקבע 9.95 שניות וזכה במדליית הזהב. עוד לפני שזכה בשבע מדליות זהב במינכן '72, מארק ספיץ התגלה במקסיקו בהיותו בן 18 כשזכה בארבע מדליות אולימפיות בבריכה, שתיים מהן מזהב. למרות שהמלחמה הקרה פרצה עוד ב-1945, רק במקסיקו החליטו מערב ומזרח גרמניה להתפצל לשתי משלחות שונות, זמן רב לאחר שברלין כבר הייתה שסועה ומחולקת. עד 1968 הן הציגו משלחות מאוחדות, סמל לניצחון הספורט על הפוליטיקה הגלובאלית. סמל שכבר מזמן הלך לעולמו.
בזכות הצדעת הכוח השחור, בוב בימון, דיק פוסברי ושאר האירועים, 5,530 ספורטאים יכלו לומר שהם היו שותפים למשחקים האולימפיים ששינו את ההיסטוריה. בין אם מדובר בסגנון קפיצה אחר או בין אם מדובר באבן דרך בחברה האמריקנית. שינויים שסייעו למקם ולמצב את האולימפיאדה כאירוע הספורט הגדול בתבל, כזה שבו הסיפורים האישיים יכולים לשנות את העולם.