המטרה מקדשת את ההפסדים
מכבי תל אביב נאבקת בכל שבוע עד טיפת האנרגיה האחרונה שלה כדי להשאיר לעצמה סיכוי לעלות להצלבה ביורוליג, וכשהסגל קצר ולא איכותי במיוחד, אז לעומס הזה יש השפעה.
דייויד בלאט שומר על שחקנים כמו שון ג'יימס, שלא התלבש אתמול אחרי שנפצע בחמישי, וגם כשהוא נותן 33 דקות לדווין סמית', הוא מקבל ממנו יכולת שלא מתקרבת למה שהוא מציג לאחרונה ביורוליג. שאר השחקנים של האלופה פשוט נראים אנמים ומפוזרים, חסרי יכולת וחשק ולא מגיעים אפילו ל-30 נקודות במחצית הראשונה (28 נגד הפועל, 29 נגד נתניה). תוסיפו לכך עוד 4 עבירות אישיות של ליאור אליהו, ריקי היקמן, סמית' ודארקו פלאניניץ', ותקבלו לא רק התקפה תקועה, אלא גם הגנה מוגבלת, ששלחה את נתניה לקו 32 פעמים (!) ב-78% קליעה מהעונשין.
בלאט כבר לגמרי עם הראש במשחק הבית הקריטי ביום חמישי מול חימקי, ובשביל כך מוכן להקריב כמה הפסדים (חסרי משמעות בטבלה) בליגה, לאחר שפער מספיק גדול מיתר הקבוצות.
השאלה שעולה: האם זה לא בעייתי עבור מכבי להקריב משחקי ליגה עד לסיום הטופ 16?
צביקה שרף: "לא בטוח שמכבי מקריבה משחקים, המציאות פשוט גורמת לה להיראות ככה. במכבי רצו לנצח בדרבי בשבוע שעבר וגם את נתניה אתמול, אבל התעוררו מאוחר מדי. נכון שעדיף כרגע לשמור את שון ג'יימס ליורוליג בחמישי, אבל יש לבלאט עוד שחקנים שצריכים לתרום במשחקי הליגה ולחפות על ג'יימס. גם כשהיא לא בשיאה מכבי יכולה לנצח כל קבוצה בליגה".
אלי סהר: "אם מכבי הייתה מקריבה משחקים בליגה מתחילת ינואר ושומרת על שון ג'יימס מוקדם יותר, מצבה היה טוב יותר. הם הגיעו למסקנה נכונה, אבל קצת מאוחר, והשתמשו בג'יימס גם בגביע וגם בליגה, ולכן ביורוליג הוא נותר חסר כוחות ונקלע לבעיית עבירות. אם מכבי רוצה, היא יכולה להקריב יותר משחקים עבור ההצלבה ביורוליג. אבל בשביל זה, דווין סמית צריך לנוח במשחקים בהם הוא נראה רע כמו אתמול, במקום לשחק 33 דקות, כמות שמראה שעדיין המכביזם פועם ועדיין חשוב הנציחון, בכל משחק. אבל האמת היא שסילבן לנדסברג צריך לשחק יותר ודיוויד בלאט חייב להשתמש יותר בספסל".
למלא את החלל
בשבוע אחד בירושלים מספיקים מה שבקבוצות אחרות לא עושים בעונה שלמה. וכך, בלי אלישי כדור (פצוע), ג'קוב פולן (שוחרר), קרייג סמית' (מושעה), ועם רון סטיל, קיווה המאמן שרון דרוקר שניקוי האורוות הזה יניב תוצאה חיובית בקרב הצמרת בחיפה. אבל עם כל הכבוד לסטיל, דרוקר הלך עם שישה שחקנים, שקיבלו ביחד יותר מ-90% מהדקות. זה מה שנשאר מהחבורה המבטיחה של פתיחת העונה. ואמנם, מאיר טפירו וג'וש דאנקן כמעט לא ירדו מהמגרש והתעלו עם 44 מ-84 הנקודות של ירושלים, שהפסידה ב-7 ברוממה. אבל ככה לא נראית קבוצה, כשמרבית השחקנים תורמים מעט והספסל קולע רק 5 נקודות.
ירושלים צנחה כבר למקום החמישי בטבלה, והחליפה מקומות עם ראשון לציון, שניצחה אתמול את אשקלון בשניות האחרונות. ואמנם בפעם האחרונה שהפועל ירושלים הגיעה לגמר, ב-2007, היה לה את מאיר טפירו, אבל הייתה מאחוריו גם קבוצה, מה שקשה להגיד עכשיו.
השאלה שעולה: האם ירושלים בדרך לפספס את הפיינל פור שנה שניה ברציפות?
צביקה: "לירושלים יש כשרון לירות לעצמה ברגל בכל פעם שהיא מגיעה לצמרת, והפעם הם משלמים את המחיר על הוויתור על סמית' ופולן. הקבוצה לא במצב טוב וגם העמידות היחסית בהפסד לחיפה לא משקפת את המצב של קבוצה שממש לא משחקת כמו קבוצת צמרת".
אלי: "אי אפשר עדיין לדעת מה יהיה בבית העליון. ייתכן ואחרי הפלייאוף היא תצליח להתברג לחצי גמר. אבל אין ספק שהפועל ירושלים זה כשלון טוטאלי בהשוואה להשקעה הכספית, עם בריחה של קהל, ריקבון שפושה מבפנים וקבוצה מפורקת שבעונה הבאה כנראה תשתנה לחלוטין".
להתעורר מהחלום
ובמבט למשחק המרכזי של היום – הפועל תל אביב מגיעה לאולם הפחים למאבק תחתית מול הפועל חולון. האדומים נישאים על גבי הניצחון בדרבי והחדשות על התחלת העבודות לבניית אולם חדש. ופתאום, למרות שלא ניצחו העונה שני משחקים ברציפות, הם נראים כמו הפייבוריטים במשחק הזה, מול קבוצה עליה גברו בסיבוב הראשון. חולון, לעומתה, הפסידה 4 מ-6 המשחקים האחרונים, איפשרה ליואב ספר לנסוע לסידורים בארה"ב וראתה גם את פיני גרשון עוזב סופית את הקבוצה. אבל לקבוצה של דן שמיר יש עוד על מה להילחם, והיא תבוא כדי לתת את מה שיש לה בשביל לעלות מהמקום ה-10 ל-9. שזה בדיוק מה שהפועל עשתה בשבוע שעבר.
