לא גארדן של שושנים: לניקס אין קהל תומך, ניו יורק מלחיצה מדי

מדיסון סווקר גארדן. פלייאוף. רג'י מילר שם. גם פטריק יואינג וג'ון סטארקס. ולמרות שעל הפרקט, הקבוצה ההגנתית עם הסנטר מג'ורג'טאון היא בכלל אינדיאנה והקבוצה עם חבורת המרביצים שיש לה שחקן התקפי מרכזי אחד זו הניקס, אפשר היה להרגיש באוויר ועל הפרקט את היצרים שהפכו את היריבות הזו לחומר הבערה הטוב ביותר במדורת ה-NBA לאורך שנות התשעים. אמנם, ספייק לי לא היה הפעם על הקווים, אבל חבורת סלבריטאים מכובדת מילאה את מקומו כראוי. וביציעים, בהם כותב שורות אלה ישב, לראשונה בחייו במשחק NBA, השנאה כלפי הפייסרס הייתה ברורה. עדיין נראים שלטים ברוח ה"נקיס נגד היקס". עדיין נשמעות קללות עסיסיות כלפי שחקני הפייסרס. וזה כולל את מילר, שעכשיו הוא בכלל פרשן שיושב על קו האמצע עם אוזנייה.

באווירה הזו, גם תצוגה התקפית חלשה נוספת של כרמלו אנתוני (28 נק' ב-28 זריקות) ושל ג'יי.אר סמית' (4 מ-11 מהשדה), גם שיפוט שבהחלט הושפע מהקהל הביתי לטובת הניקס, וגם ניצחון שהגיע בעיקר בגלל שהיריבה החטיאה יותר מדי זריקות פנויות – ניצחון שכזה הוא חתיכת אירוע שמוציא את כל הטוב ואת כל הרע מקהל אוהדים כמו זה של ניו יורק ניקס.