יש קטע בסרט של אביבה קמפנר על אגדת הבייסבול האנק גרינברג, קטע מרגש. גרינברג מגיע לבית הכנסת ביום כיפור שנת 1934 והמתפללים מוחאים לו כפיים. הוא עושה קידוש השם ולא משתתף במשחק גורלי בגלל החג. על גרינברג שמעתי לעומק כשהייתי פעם בחתונה במישיגן ואישה יהודיה מבוגרת ששמעה שאני עיתונאי ספורט אמרה את הדברים כפשוטם "זה היום בו הפסקתי להתבייש להיות יהודיה". לפעמים הסברים על ספורט וסוציולוגיה הם פשוטים.
אני קורא במאמר על יהדות קרקוב בין המלחמות עדות של יוסף פוגלר, שהיה מבקר ספרות פולנית וחי עד 2005. הוא היה ממשפחה יהודית שמצד אחד הייתה לא דתית כל כך ומצד שני לא השתתפה בהרבה פעילויות יהודיות חילוניות. אבל בשבת אחת בילדותו פגש בבית הכנסת "קופה" בקז'מיארז' את שחקן הנבחרת הפולנית לאון שפרלינג. ואז בוקר שבת אחת שפרלינג עזב מוקדם את התפילה כדי להצטרף לחבריו בקרקוביה שהתכוננו למשחק חשוב. פוגלר התלווה אליו. והוא אמר שזה היה עבורו השיעור המשמעותי ביותר על החיים כפולני ויהודי בכפיפה אחת.
מצאתי עוד עדות שלו במאמר על כדורגל יהודי בקרקוב, בבטאון יוצאי קרקוב בישראל – הוא מבוסס על עבודת מאסטר של חוקרת פולניה בשם אנה האלמביץ'.
יוסף פוגלר, סופר יהודי פולני ידוע בתקופה שאחרי מלחמת העולם, מספר בזיכרונותיו על הספורט היהודי בקרקוב בתקופה שקדמה למלחמה, כי מבין שתי הקבוצות – מכבי ויוטז'נקה – היתה אהדתו נתונה ליוטז’נקה. אבל את קרקוביה הוא ממש אהב! הוא זוכר את פגישתו עם לאון שפרלינג, מעמודי התווך של קרקוביה. היה זה באחת השבתות שבה התקיים הדרבי וויסלה – קרקוביה, ולאון שפרלינג התעכב בבית הכנסת בגלל משך תפילה, שהתארכה מעבר למקובל. כשהגיע שפרלינג, בנסיעה של כרכרה וסוס זריז למגרש, היתה כבר קבוצתו קרקוביה על המגרש בהרכב חסר של עשרה ומה הייתה שמחתם לבואו!
קל היום להגיד שיש הבדל גדול בין המקרים. כי אמריקה גן עדן ליהודי ופולין בית הקברות שלו. אבל אז היו בפולין יותר יהודים מבאמריקה. וחיים יהודים לא פחות תוססים. ובמישיגן השתולל הנרי פורד עם האנטישמיות וזה לפני השואה אז אל תחשבו שהיה כל כך נוח. אז שפרלינג וגרינברג דומים למדי. הדרך בה אני רואה את ההיסטוריה של ספורט יהודי היא כזו: דור המהגרים הראשון בדרך כלל טוב באיגרוף או ספורט אינדוודואלי בו פרוטקציה ואפלייה לא יכולים לעצור אותך. והשתלבות של יהודים בספורט קבוצתי – בייסבול וכדורסל באמריקה, ראגבי בדרום אפריקה, כדורגל בהונגריה – מעידים על השתלבות יותר עמוקה במקום.
גיבור ספורט לא קטן היה השפרלינג הזה. קיצוני שמאלי מבריק וכשהוקמה הנבחרת הפולנית הראשונה – למשחק מול הונגריה ב-1921 – שפרלינג היה בנבחרת. אחת הסיבות שהונגריה הסכימה לשחק עם פולין – הייתה הופעות מעולות של קרקוביה במשחקי ידידות מול מ.ט.ק ופרנצווארוש. הם זכו באליפות פולין הראשונה ואפילו עשו מסע בספרד בו סיימו בתיקו בברצלונה וניצחו את סביליה.
לקרקוביה – מועדון מסמפט יהודים – היה תפקיד מאחד בחיי הספורט היהודי כי בין אגודות הספורט היהודיות ממש היה מתח לא קטן בין מכבי הציונית ליוט'זנקה של הבונד ולעוד קבוצות עם כל מיני גוונים יהודים וסוציאיליסטים. ושפרלינג שיחק עד גיל 19 ביוטז'נקה – אז אם שחקן מגיע לנבחרת (ובתוך שנתיים כבר משתתף בניצחון על שבדיה – אחת מאריות התקופה) אז פעילות הספורט היהודית הייתה מאד תחרותית. יוזף קלוץ, שכבש את השער הראשון אי פעם של פולין (בפנדל, הוא היה מגן), שיחק גם ביוטז'נקה וגם במכבי.
יוזף קאלוז'ה שהיה החלוץ המרכזי של הנבחרת ומגדולי שחקני קרקוביה, השווה בינו למיאלצ'ה הקיצוני הימני שלו. "נחות ממנו במהירות אבל עולה עליו בטכניקה ובבעיטה לשער". פוגלר במקום אחר מזכיר ששפרלינג פשוט גרם לקהל לחייך עם תרגילי הכדרור שלו. הוא פרש עם 16 הופעות בנבחרת ושני שערים.
הייתה שמחה גדולה בפולין על כך שהמשחק בהונגריה הסתיים רק בהפסד 0-1 מול נבחרת חזקה כל כך. אני רואה שבאותו משחק לא שיחק צ'יבי בראון, עליו כתבתי לפני כמה שנים – אבל היו כמה יהודים ובהם גיורג מולנאר וזולטן בלום וגם גיולה מאנדי. בעתיד מאמן נבחרת הפלא של 1954 וגם נבחרת ישראל.
דיברתי פעם עם בנו של מאנדי והוא סיפר לי איך ניצלו ממוות. הם כבר עמדו עם שורת יהודים על גדות הדנובה והיורים כבר דרכו את הנשק. אבל אז אחד היורים, פשיסט הונגרי, צעק לעברם ושאל אם הוא גיולה מאנדי מהנבחרת. וכשהתברר שכן הוציא את מאנדי, אשתו ובנו מהשורה והבריח אותם לבית דיפלומטי. עניין של מזל: כי שפרלינג לא נתקל ברוצח אוהד כדורגל אלא בסתם איש גסטפו שיכור בגטו בלבוב. והוא ירה בו למוות בדצמבר 1941.
