גבול מטושטש: כשהספורט הופך לשדה הקרב והמלחמות לבידור

"יום אבל לעולם הכדורסל" (טוקבק על פציעתו של קובי בראיינט), "אש בעיניים"/"יום שני מלחמה"/"בלי רחמים"/"תביאו את הדרבי או שאתם מתים" (שלטי אהדה של הפועל ת"א). "שחטנו אותם" (עומר דמארי על מכבי חיפה בסיבוב הראשון), "תנו את הדם על המגרש" (יובל נעים לשחקני עכו), "זה קרב של לחיות או למות" (דווין סמית' על ההצלבה).

לא ברור מתי החלה זליגת הביטויים מעולם המלחמות לעולם הספורט, אולי ביום שבו שני האלמנטים שמכריעים מי ינצח קיבלו את אותו השם - כדור. המצב בו נפגשות שתי יריבות במעמד תחרותי הפך את הספורט לקרב ואת הקרב לספורט. הבעיה אמנם מתחילה בשפה, אבל היא מסתיימת רחוק בהרבה.