חלום אמריקאי: 1:4 לארה"ב על פרגוואי
צפו בשערים בעיגול למעלה. המארחת פתחה את הטורניר ברגל ימין באצטדיון לוס אנג`לס הודות לעצמי של בובדילה (7), צמד של באלוגון (31, 45+5) ושער של ריינה המחליף (90+7). מאוריסיו (73) רק צימק
פורסם:
כוכבים, פסים וחגיגת כדורגל: נבחרת ארצות הברית פתחה הבוקר (בין שישי לשבת) את מונדיאל 2026 עם ניצחון גדול 1:4 על פרגוואי. הנבחרת ששנים נחשבה לכזו שלא בולטת בתחום הכדורגל, רשמה היום תצוגת תכלית - עם יותר מ-70 אלף צופים באצטדיון ה-SoFi החדשני בלוס אנג`לס, ונבחרת אמריקאית שנראית טובה מאי פעם.
האמריקאים, כידוע, טובים בהרבה מקצועות ספורט. הם שולטים בענפים כמו בייסבול ופוטבול, חזקים בהוקי ואוהבים מאוד גם כדורסל, אבל כדורגל אף פעם לא נחשב לתחום שלהם. כשהגיע המונדיאל, תמיד הם נחשבו לנחותים מול הנבחרות האחרות, בעיקר מאירופה ודרום אמריקה. אבל דור השחקנים האמריקאי הנוכחי, בהובלת המאמן החדש מאוריסיו פוצ`טינו, נחוש להראות שאפשר גם אחרת - ולפחות הפעם, זה באמת הרגיש ככה.
האמריקאים, כידוע, טובים בהרבה מקצועות ספורט. הם שולטים בענפים כמו בייסבול ופוטבול, חזקים בהוקי ואוהבים מאוד גם כדורסל, אבל כדורגל אף פעם לא נחשב לתחום שלהם. כשהגיע המונדיאל, תמיד הם נחשבו לנחותים מול הנבחרות האחרות, בעיקר מאירופה ודרום אמריקה. אבל דור השחקנים האמריקאי הנוכחי, בהובלת המאמן החדש מאוריסיו פוצ`טינו, נחוש להראות שאפשר גם אחרת - ולפחות הפעם, זה באמת הרגיש ככה.
אחרי ששתי המארחות האחרות, מקסיקו וקנדה, חנכו את המונדיאל במדינותיהן - הגיעה השעה של ארצות הברית לעשות את זה, כמיטב המסורת שלהם, בגדול. האצטדיון החדשני ב-LA נבחר כאכסנייה, כוכבים הוליוודים קישטו את היציע - וגם הזמרת קייטי פרי הגיעה לביצוע של השיר "Wonder". ואם בפלאים עסקינן, הכל היה מוכן שהאמריקאים יעמדו ברף הגבוה, והם אכן הציבו שואו כדורגל לתפארת.
זו היתה תצוגת תכלית של ממש מצד ארה"ב, שעלתה למשחק הזה מאוד רעבה - וכבר מהדקות הראשונות, ניתן היה לראות איך המארחת שולטת ללא עוררין. שער מוקדם כבר אחרי שבע דקות, ואחריו צמד של פולארין באלוגון קבעו 0:3 בהפסקה - שאחריו פרגוואי התקשתה מאוד להתאושש. בסופו של דבר, מאוריסיו פוצ`טינו קיבל את הבכורה הכי טובה שיכול היה לחלום עליה - משחק מושלם, הפרש שערים גבוה (מה שיעזור לו בעתיד) ותחושה שהנבחרת שלו יכולה ללכת רחוק מאוד.
ומי שעמד במוקד היה כמובן "קפטן אמריקה" - כריסטיאן פוליסיק. השחקן שסומן כבר מתחילת הדרך כהבטחה עבור האמריקאים, אבל ספג המון פציעות וקצת נסוג אחורה - עלה הערב לדשא בלוס אנג`לס כדי להוכיח. והוא אכן סיפק תצוגת כדורגל פנטסטית במחצית הראשונה - אמנם רק עם בישול אחד (לשער השני והיפה במשחק), אבל בכל נגיעה בכדור הורגשה דומיננטיות - ותחושה שמעל כל יתר חבריו לדשא, גם בנבחרת האמריקאית. פוליסיק יצא במחצית, מסיבות שעדיין אינן ידועות - אבל אם הכושר הזה יימשך, לאמריקאים יהיה מה להגיד גם מול נבחרות טובות יותר.
עוד שחקן שיזכור את הלילה הזה לטובה הוא פולארין באלוגון - החלוץ שנולד בברוקלין וגדל בלונדון, חיפש את עצמו לא מעט, אבל הגיע למונדיאל הזה אחרי עונה מצוינת במונאקו (19 שערים ב-43 הופעות). את הכושר הזה הוא הביא גם למשחק הערב, כשכבש צמד שערים יפהפה - אחד מכדור רוחב עם סיומת קלינית, והשני במבצע אישי נהדר. באלוגון מתחיל את המונדיאל הזה בתור כוכב בהתהוות - ומישהו שכל נבחרת שתשחק מול ארה"ב תצטרך לקחת בחשבון.
מצד שני, זו בהחלט היתה בכורה לא מחמיאה לפרגוואי. הנבחרת של גוסטבו אלפארו חזרה למונדיאל אחרי 16 שנות היעדרות, ומהרגע הראשון התקשתה לעמוד בקצב ובעוצמות האמריקאיות. היא נקלעה לפיגור גדול מדי במחצית הראשונה, ולא הגיעה לשער כמעט לאורך כל 45 הדקות. במחצית השנייה, עם החילופים, זה אמנם מעט השתפר - אבל לא מספיק. פרגוואי יודעת שיש לה המון מה לשפר, אבל תתנחם בכך שיש לה עוד שני משחקים והמון זמן כדי לתקן. בעוד שבוע, מצפה לה עוד מבחן לא פשוט נגד טורקיה.
וארה"ב? המדינה שבעוד חודש תחגוג 250 שנה להיווסדה, הרגישה - לפחות ללילה אחד - כמו מעצמה גם בתחום הכדורגל. כל החוויה של ההופעה הזו הרגישה מאוד אמריקאית - גדולה, עוצמתית, מסחררת. היא תקווה שההאנגובר לא יהיה גדול מדי לקראת אוסטרליה, וגם הציפיות ממנה יעלו במשחק הבא - אבל בינתיים, ברוח קייטי פרי, היא בהחלט שאגה.
זו היתה תצוגת תכלית של ממש מצד ארה"ב, שעלתה למשחק הזה מאוד רעבה - וכבר מהדקות הראשונות, ניתן היה לראות איך המארחת שולטת ללא עוררין. שער מוקדם כבר אחרי שבע דקות, ואחריו צמד של פולארין באלוגון קבעו 0:3 בהפסקה - שאחריו פרגוואי התקשתה מאוד להתאושש. בסופו של דבר, מאוריסיו פוצ`טינו קיבל את הבכורה הכי טובה שיכול היה לחלום עליה - משחק מושלם, הפרש שערים גבוה (מה שיעזור לו בעתיד) ותחושה שהנבחרת שלו יכולה ללכת רחוק מאוד.
ומי שעמד במוקד היה כמובן "קפטן אמריקה" - כריסטיאן פוליסיק. השחקן שסומן כבר מתחילת הדרך כהבטחה עבור האמריקאים, אבל ספג המון פציעות וקצת נסוג אחורה - עלה הערב לדשא בלוס אנג`לס כדי להוכיח. והוא אכן סיפק תצוגת כדורגל פנטסטית במחצית הראשונה - אמנם רק עם בישול אחד (לשער השני והיפה במשחק), אבל בכל נגיעה בכדור הורגשה דומיננטיות - ותחושה שמעל כל יתר חבריו לדשא, גם בנבחרת האמריקאית. פוליסיק יצא במחצית, מסיבות שעדיין אינן ידועות - אבל אם הכושר הזה יימשך, לאמריקאים יהיה מה להגיד גם מול נבחרות טובות יותר.
עוד שחקן שיזכור את הלילה הזה לטובה הוא פולארין באלוגון - החלוץ שנולד בברוקלין וגדל בלונדון, חיפש את עצמו לא מעט, אבל הגיע למונדיאל הזה אחרי עונה מצוינת במונאקו (19 שערים ב-43 הופעות). את הכושר הזה הוא הביא גם למשחק הערב, כשכבש צמד שערים יפהפה - אחד מכדור רוחב עם סיומת קלינית, והשני במבצע אישי נהדר. באלוגון מתחיל את המונדיאל הזה בתור כוכב בהתהוות - ומישהו שכל נבחרת שתשחק מול ארה"ב תצטרך לקחת בחשבון.
מצד שני, זו בהחלט היתה בכורה לא מחמיאה לפרגוואי. הנבחרת של גוסטבו אלפארו חזרה למונדיאל אחרי 16 שנות היעדרות, ומהרגע הראשון התקשתה לעמוד בקצב ובעוצמות האמריקאיות. היא נקלעה לפיגור גדול מדי במחצית הראשונה, ולא הגיעה לשער כמעט לאורך כל 45 הדקות. במחצית השנייה, עם החילופים, זה אמנם מעט השתפר - אבל לא מספיק. פרגוואי יודעת שיש לה המון מה לשפר, אבל תתנחם בכך שיש לה עוד שני משחקים והמון זמן כדי לתקן. בעוד שבוע, מצפה לה עוד מבחן לא פשוט נגד טורקיה.
וארה"ב? המדינה שבעוד חודש תחגוג 250 שנה להיווסדה, הרגישה - לפחות ללילה אחד - כמו מעצמה גם בתחום הכדורגל. כל החוויה של ההופעה הזו הרגישה מאוד אמריקאית - גדולה, עוצמתית, מסחררת. היא תקווה שההאנגובר לא יהיה גדול מדי לקראת אוסטרליה, וגם הציפיות ממנה יעלו במשחק הבא - אבל בינתיים, ברוח קייטי פרי, היא בהחלט שאגה.
מצאתם טעות לשון?