נכון שביציעי קאמפ-נואו הדבר הכי מפתיע אחרי שגומרים להתרגש ממימדי האיצטדיון הוא השקט היחסי של האוהדים, אבל בכל זאת משהו אדיר עובר עכשיו על ברצלונה וזה הרבה יותר מכדורגל.
מי שאחראי יותר מכולם על האנרגיות החדשות, הוא דווקא מי שעומד מחוץ לקווי המגרש המאמן הצעיר פפ גווארדיולה שבינואר הקרוב יהיה בן 38.
צריך להיות בברצלונה כדי לראות מה קורה סביב הקבוצה. צריך גם לזכור כי העונה מתחיל עידן חדש בברצלונה שלווה בהמון חששות. חואן לפורטה הוחתם לנשיא והביא לקול תרועות את רונאלדיניו ורייקארד, והקבוצה החלה אט אט לרוץ, ב- 2005 זה נגמר באליפות.
אלא שמתחת לפני השטח היו סדקים רבים. רונאלדיניו עשה כמה תצוגות יפות, אבל היכולת שלו דעכה, הוא נתן מונדיאל מביש ב-2006 בגרמניה, והאוהדים איבדו את הסבלנות אליו והימרו שהוא יעזוב עוד הרבה לפני תום העונה האחרונה. רייקארד היה מין נטע זר שלא ממש התחבר לדם הקטלוני החם.
במאי 2008 הסיפור נגמר לגמרי עבור שני הכוכבים. הרבה מאמנים חלמו על הג'וב החלומי בברצלונה, אבל לפורטה עשה מהלך שהפתיע רבים וייתכן כי גם הוא לא שיער את גודל הבונוס שהוא עתיד לקבל.
פפ גוארדיולה, משחקני הנשמה הגדולים של המועדון, הקפטן של שנות התשעים, אהוב הקהל בקטאלוניה ומי שאימן את קבוצת המילואים קיבל את המנדט המבוקש.
בקיץ האחרון כולם הימרו שיקח לו בערך שנה להבין מה קורה, לעמוד בלחצים ולבנות קבוצה כראות עיניו בעיקר כי זו היתה תקופת מעבר עבור הסגל של ברסה.
אבל גווארדיולה הוכיח כי חוץ מנשמה ענקית הוא בעל יכולת אמן לבנות קבוצה, והרים סגל קטלני שיורה צרורות של שערים וכמעט לא סופג. ברצלונה אחרי 14 משחקים במקום הראשון בליגה עם 35 נקודות, 6 הפרש מהשניה ויאריאל.
יותר חשוב מזה: 44 שערי זכות ב-14 מחזורים ורק 6 שערי חובה. אין עוד שום קבוצה בעלת הספק כזה בליגות הבכירות של אירופה. והכי חשוב, ריאל מדריד השנואה רק במקום החמישי. גווארדיולה עשה מקבוצתו יחידה בלתי ניתנת לעצירה.
תראו מה קורה בליגות האחרות. צ'לסי באנגליה הבקיעה 35 שערים ב-16 משחקים, אינטר הבקיע 25 ב-15 משחקים באיטליה, מארסיי בצרפת הבקיע 33 שערים ב-17 מחזורים והיא רק שניה בטבלה, אלקאמר בהולנד הבקיעה 33 שערים ב-14 מחזורים.
מי שהכי קרובה ליכולת ההבקעה של בארסה היא דווקא הפתעת השנה באירופה, הופנהיים הגרמנית. 41 שערים ב-16 משחקים.
עד כמה מרשימה היכולת של בארסה תעיד העובדה שברנד שוסטר מאמנה של ריאל כבר הצהיר כי אי אפשר לנצח את בארסה בביתה, פשוט כי זו השנה של ברצלונה. שוסטר אמר את זה לפני מפגש הסופר-קלאסיקו הגדול בין שתי הקבוצות – ייתכן כחלק ממלחמה פסיכולוגית.
אולם, המאבק ראש בראש בין גווארדיולה לשוסטר הוא הרבה יותר מסמלי. על פי האגדות המקומיות כשהיה ילד היה גווארדיולה מגיע למגרש האימונים של בארסה ומתבונן בכוכב הגדול שלה ברנד שוסטר הגרמני ואף היה מביא לו כדורים שעפו מחוץ למגרש.
שוסטר עצמו הגיע כשחקן לברצלונה מקלן ב-1980. הוא שיחק בקבוצה 8 שנים רצופות, במהלכן ידע עליות ומורדות, עד שהסתכסך עם ההנהלה והעז לעבור לריאל מדריד. מאז אמרו עליו בברצלונה שיש לו פנים של מלאך בלונדיני, אבל רגליים של חמור.
כל האוהדים של בארסה זוכרים לשוסטר את המעבר ההוא. מבחינתם, הגיע הרגע המושלם לנקמה הגדולה.
באפריל 2001 כל ברצלונה בכתה עימו כאשר החליט להודיע על פרישה מכדורגל בתום אותה עונה. הוא כינס מסיבת עיתונאים שהפכה לאירוע היסטורי ב'פלאו סנט ג'ורדי' על הר היהודים וסמוך לאצטדיון האולימפי.
המשחק האחרון שלו בבית היה מול סלטה ויגו. חבריו השחקנים הריעו והניפו אותו על הכתפיים והוא צעד בשקט מיציע ליציע ונופף לאוהדיו המסורים, מסיים קריירה אדירה.
בקריירה הארוכה שלו הוא שיחק 379 משחקים במדי ברצלונה, מהם 50 משחקים בגביע האלופות. לזכותו 165 בישולים ו-9 שערים. שחקן הנשמה היה שותף בין השאר לשש אליפויות וארבעה גביעי סופרקאפ.
גם כשחקן היה שותף גווארדיולה לכמה מהמשחקים הבלתי נשכחים של ברצלונה בתקופה המודרנית, רבים מהם עם הרבה שערים כפי שהוא אוהב. בדצמבר 1990 הוא שיחק לראשונה בבוגרים. יוהן קרויף המאמן החליט להעלות אותו מול קדיז (0:2) ובאקרו הוותיק לקח חסות והרגיע את הילד.
מאותו יום היה שחקן קבוע בהרכב והפך לאחד מהקשרים הדפנסיביים הטובים בעולם, למרות שלקח לו שנתיים וחצי עד שהבקיע לראשונה בליגה מול אתלטיקו (1:3).
הקוראים הוותיקים זוכרים גם את שני משחקי הסופרקלאסיקו הבלתי נשכחים של שנות ה- 90. 0:5 ענק לבארסה על ריאל מדריד בינואר 1994, ו- 0:5 מדהים לריאל מדריד על בארסה שנה לאחר מכן.
בעונת 1997 היה שותף גווארדיולה למשחק בלתי נשכח נוסף. אתלטיקו הוליכה 0:3 וברצלונה ניצחה 3:5 במשחק שמי שראה אותו לא נרגע גם ימים רבים אחריו.
הקריירה שלו נקטעה בקיץ 1997 עקב פציעה קשה מול ריגה שהשביתה אותו לשנה וחצי. אחר כך היה קרנבל שלם סביב חזרתו למגרשים. לאחר שפרש מבארסה בגיל 30 הוא עוד שיחק בברשיה האיטלקית וברומא ולאחר מכן עבר לשחק בקטאר ובמקסיקו, לפני שפרש בגיל 35.
בעונת 2007 חזר למועדון שהוא כה מזוהה עימו ומונה מאמן קבוצת המילואים. העונה קיבל את השרביט המרכזי, הרבה יותר מהר ממה שחלם. ההצלחה של ברצלונה עד כה היא פנומנלית, אך גווארדיולה המנוסה נבון מספיק כדי לדעת שעדיין שום דבר לא מובטח.
בלי תואר אליפות, בלי נצחון בסופר-קלאסיקו ורצוי מאוד גם תואר באירופה – כל מה שהוא עשה עד היום עם קבוצתו יתגמד. בכל מקרה, מקום של כבוד בהיכל הנצח של ברצלונה שמור לו כי בסופו של דבר, כפי
שאמרו עליו מנהלי ריאל מדריד שבדקו בעבר אפשרות להביא אותו אליהם: "בדם שלו זורם צבע כחול-אדום בלבד והצבע הלבן לא נדבק לעורקים שלו"
