לא, אין דברים כאלה. באמת שאין. תגידו מה שתגידו, אבל אני לא זוכר כבר הרבה זמן תצוגת כדורגל כל-כך מושלמת של קבוצה, בול במאני-טיים. בארסה פשוט התפוצצה אתמול על ריאל, ברגע המשמעותי הראשון שלה העונה. 2:6 במערכה הראשונה, אפשר לסמן וי ענק על התואר הראשון.
את המשחק אמש ראיתי עם חברים במסעדת בשרים בת"א. משני מסכי הפלסמה שניצבו מול השולחן שלנו, הסכימה המלצרית להלאים בהתחלה רק אחד לטובת הסופר-קלאסיקו. הסיבה - קריית שמונה עדיין לא סיימה למתוח את הפועל ת"א. וכך, זה בצד זה רצו להם דני בונדר ודני אלבס, גיא צרפתי וצ'אבי הרננדז. הפלסמות היו כל-כך קרובות, אלא שהמרחקים מעולם לא נראו גדולים יותר.
אצלנו, לדוגמא, משחקים שמבטיחים הרבה בד"כ נוטים לא לקיים. "ההר הוליד עכבר", אוהבים העיתונים לכנות את זה. אלא שהסופר-קלאסיקו כמעט תמיד מקיים עוד יותר ממה שהבטיח, ואתמול ההר הוליד הר גבוה בהרבה מכל הציפיות. מי חלם לראות העונה שוב שמונה שערים? מי ידע שנקבל את צ'אבי בתצוגת-על כזאת, עם ארבעה בישולים? ומי צפה שמסי יחזור לכושר שיא דווקא מול ריאל, אחרי תקופה לא מזהירה?
אשליית הפגיעוּת
מודה שלא צפיתי את ההתפוצצות הזאת. כלומר, נכון - בארסה היא ללא ספק הקבוצה הטובה בעולם, וכשבאים לנסות לשחק מולה כדורגל ולא בונקר סטייל הידינק, אין שום דרך להתמודד איתה. ועדיין, התחושה הייתה שמשהו בכל זאת פגיע שם. ה-2-2 מול ולנסיה, ה-0-0 מול צ'לסי, ובמיוחד המרדף הבלתי פוסק של ריאל גרמו לאשליה הזאת גם אצלי.
זה אפילו התחיל לא טוב עבור ברצלונה. למרות השליטה שלה במגרש כבר מהפתיחה, היא נקלעה מהר מאוד לפיגור 0-1, וכל הלחץ עבר אליה. אלא שהשחקנים האלה כנראה באמת קורצו מחומר אחר לגמרי. לחץ? ספרו את זה לתיירי הנרי, שלא ספר את קסיאס אתמול ובנונשלנטיות המדהימה שלו הזכיר נשכחות מימי ארסנל. ספרו את זה לאינייסטה, שבתנועה אחת מסוגל לנער מעליו שלושה מדרידאים. והכי חשוב - ספרו את זה לפפ גווארדיולה, מאמן שכבר בתחילת דרכו עשוי להיזכר לדורות, ושבנה כאן את אחת הקבוצות המדהימות בכל הזמנים.
כמה סמלי שאת תוצאת המשחק אמש חתם אחד, ג'רארד פיקה שמו, בלם טכני וקר רוח, שאיכשהו הצליח לחמוק מהרדאר של פרגוסון ביונייטד. ייאמר לזכותה של בארסה, שלא כמו שאר יריבותיה באירופה, היא עושה את כל זה תוך שילוב של לא פחות מחמישה שחקני בית בהרכב (צ'אבי, אינייסטה, פויול, פיקה ומסי). והם, שחקני הבית, מחזירים לקבוצה בריבית. בערב כמו אתמול, כל פיקה יורה.
לא הוקוס, פוקוס
אז איך גורמים לקבוצה להגיע כל-כך מפוקסת למשחק הכי חשוב שלה העונה? האם זה באמת גווארדיולה והגישה הטוטאלית שלו, זו שגורמת לו גם ב-0:5 להמשיך ולהתעצבן מכל החמצה? האם אלה השחקנים, שרובם משחקים יחד לפחות עונה שנייה ברציפות? או אולי פסיכולוג ספורט מוצלח במיוחד? נדמה לי שהכל נכון. כשנותנים תצוגה כזאת, קשה למצוא אבא אחד להצלחה. מה שבטוח, זה לא הוקוס פוקוס. זה רק פוקוס.
מה יהיה ביום רביעי? קשה לי להאמין שבארסה תחזור בלי מה שמגיע לה: כרטיס לגמר האלופות. היא פשוט טובה מדי בשביל להפסיד שם. אם השחקנים יגיעו מפוקסים ומדויקים אפילו ב-50% לעומת אתמול, חבל על הזמן של צ'לסי.
הידינק יכול להתבנקר עד מחר - מול מסי והנרי בכושר כזה, זה לא יספיק, ואם גם אטו יצטרף לחגיגה הפעם, זה בכלל יהיה מושלם. מי יודע, אולי צפוי לנו איזה 3:6 במערכה השניה?