לא כולם חשבו שנגיע לרגע הזה. שלושה חודשים תמימים עברו מאז נשמעה שריקת הסיום באצטדיון איפורואה הריק מאדם, כשריאל סוסיאדד גברה 1:2 על אייבר, וכעת הכדורגל הספרדי סוף סוף מרים את הראש מעל המים ועומד בפני אתגר לא פשוט בכלל עם חידוש הליגה: משחקים בחום של יוני-יולי, איסור על הכנסת קהל, קבוצות שנודדות לאצטדיונים אחרים (ריאל מדריד ולבאנטה), מרתון מתיש של 110 משחקים בתוך שישה שבועות בלבד, פציעות עתידיות, בדיקות קורונה וחמישה חילופים. ספק אם לכלה הזאת פיללנו, אבל כמו ביתר המקומות באירופה ההצגה חייבת להמשך, ובהתחשב במצבה הבריאותי הקטסטרופלי (בהמשך גם משבר פוליטי וכלכלי) אליו הגיעה ספרד במהלך האביב, מדובר ברע במיעוטו.
למען האמת, רבים מחובבי הליגה היו שמחים למחוק חלקים נרחבים מעונת 2019/20, במיוחד כאשר אנחנו מדברים על נושאות הדגל של הליגה. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, האלופה הבאה אמורה לגרד את ה-80-82 נקודות לעונה, המספר הנמוך ביותר בעשור האחרון למדורגת ראשונה. שני משחקי הקלאסיקו היו חלשים, כך גם שני משחקי הדרבי של מדריד ההגנתיים. ממוצע השערים העונתי עמד על 2.53 בלבד למשחק - מהחלשים ביותר במאה ה-21. ברצלונה וריאל מדריד היו רחוקות מלהרשים גם בזירה האירופית, אבל הדבר הכי חשוב נשמר, וזה המתח עד לסיום העונה, מאחר שבארסה מוליכה ב-2 נקודות בלבד על פני ריאל, 11 מחזורים לסיום העונה. עכשיו כבר ברור שהעונה הזאת לא תשכח.
הקורונה היא הזדמנות מצויינת לרענן את השורות ולפתוח דף חדש. למשל, אחת הסיבות ששלוש הגדולות בספרד התקשו להרים את רמתן היתה נעוצה ברכש הגדול שכל אחת ביצעה בקיץ הקודם. אנטואן גריזמן, ז'ואאו פליקס ואדן הזאר נרכשו ב-100 מיליון יורו או יותר ואף אחד מהם עדיין לא הצדיק את המחיר ששולם עבורו. אז אם הכוכבים לא מספקים את הסחורה, מה יגידו אזובי הקיר? בעוד הראשון עדיין סובל מקשיי התאקלמות וחוסו בצילו של ליאו מסי, והשני עוד אמור להבשיל ולהתגבר על מכשול חוסר הניסיון, השלישי כמעט ולא קיבל שום צ'אנס ולא בדיוק באשמתו.
הזאר יכול להיות ההבדל בין אליפות לעוד מקום על הפודיום בלה ליגה. הכוכב של נבחרת בלגיה, שחלם כל הקריירה לאחד כוחות עם זינאדין זידאן וללבוש את הלבן של מדריד, נפצע שלוש פעמים במהלך העונה ורשם בסך הכל 15 הופעות בכל המסגרות. לאחר הפציעה הקשה השניה שלו בקרסול לפני כמעט ארבעה חודשים, עוד היו כאלה שחששו כי הזאר לא יספיק להגיע ליורו. ואז הגיעה הקורונה, דחתה את הטורניר של הנבחרות וראו זה פלא, הזאר שוב כשיר כדי להתחיל הכל מהתחלה. ריאל הבקיעה 49 שערים העונה ב-27 מחזורים וסבלה לא מעט מהעדר דימיון ויצירתיות בהתקפה, כשלהוציא את כרים בנזמה אף שחקן לא רשם יותר מחמישה כיבושים העונה. יחד עם מרקו אסנסיו (ששבר את הרגל בקיץ), ריאל מגיעה בבריאות מיטבית לסיום הליגה.
מה שאין לריאל מדריד זה משכן קבוע בתקופת הקיץ. בעקבות החלטה להאיץ את השיפוצים בסנטיאגו ברנבאו, הבלאנקוס יארחו את משחקיהם במגרש האימונים על שם אלפרנדו די סטפנו, עוד תמונה סוריאליסטית של הכדורגל בעידן הקורונה. עם זאת, לדעתי דווקא ברצלונה עלולה להתקל בקשיים רבים יותר במשחקיה הביתיים. אם אפשר לקבל קנה מידה מהמתרחש בגרמניה - הרי ששם לאחר חמישה מחזורים - נרשמו רק 10 ניצחונות בית בבונדסליגה מתוך 46. ממוצע של 21.7% מהמשחקים. במילים אחרות, הכוח של האצטדיון הביתי במשחקים ללא קהל קטן כמעט פי שתיים מהממוצע לפני פגרת הקורונה.
מאז ימי פפ גווארדיולה, ידוע הקאמפ נואו כסוג של מבצר. לא בהכרח בגלל הקהל (התיירותי והיבשושי) שיוצר אווירה שונה באצטדיון הקטאלוני, כי אם פחד הבמה שמקבלות הקבוצות היריבות כשהן ניצבות בפני ליאו מסי והחברים. זה לא כל כך משנה אם מדובר במשחק ליגה מול גרנאדה או בגומלין מול פ.ס.ז' בליגת האלופות, לבית של בארסה יש משמעות אדירה. האלופה הספרדית היא קבוצת הבית הטובה ביותר העונה באופן משמעותי עם 13 ניצחונות ותיקו ב-14 משחקים, וכך היה גם בשנים הקודמות. ההפסד האחרון היה לבטיס של קיקה סטיין בנובמבר 2018 ובסך הכל, הקטאלונים נוצחו פעמיים בבית בארבע השנים האחרונות. אם ערך הביתיות יירד דרמטית בספרד, כמעט כמו בגרמניה, בארסה צריכה לדאוג שהדבר לא ישמש לה כתירוץ.
אפרופו תירוצים. במהלך הפגרה, סטיין הצליח לעצבן אנשים בברצלונה לאחר שהביע את התנגדותו לאישור בחוק חמשת החילופים. "זה ידוע שאנחנו מצליחים להכריע משחקים רבים בשלבים המאוחרים. לכן, אם אתה נותן ליריבה אפשרות להכניס שחקנים רעננים למגרש בדקות הללו, החולשה שלה לא באה לידי ביטוי, כפי שהיה ניתן לקוות כתוצאה מעייפות", אמר סטיין. תירוץ אחר כבר בטוח לא יהיה לו: עם מינויו באמצע העונה, עלתה הסברה כי ייקח זמן עד שהשחקנים של בארסה ילמדו את השיטה הקפדנית שלו ועכשיו, לאחר פגרה סופר ארוכה ומספיק אימונים, עליו לספק את הקבלות. בטח כשהוא מקבל חיזוק לא צפוי בדמות לואיס סוארס, שאלמלא השהיית הליגה, לא היה יכול לסיים את העונה על הדשא.
ולסיום, מאבק האליפות הקשוח בספרד הוא לא היחיד. עניין רב צפוי לספק הקרב על שני המקומות לליגת האלופות. חמש נקודות בלבד מפרידות בין סביליה השלישית לוולנסיה השביעית. במקום לא טוב באמצע מדורגת אתלטיקו (6). בתקציר הפרקים הקדומים דווקא נרשמה התאוששות יפה של דייגו סימאונה אחרי הניצחון הכפול והגדול על ליברפול בליגת האלופות, אך אם הקולצ'ונרוס רוצים להבטיח את מקומם שם עונה שמינית ברציפות, עליהם לתפוס את עצמם בידיים ולהתחיל לנצח גם בליגה. עכשיו, בלי הקהל המסור והאדרנלין, המשימה לחזור לבמה הגדולה תהיה קשה עוד יותר. העובדה שמונו בורגוס, יד ימינו של סימאונה, הודיע זה עתה על עזיבתו לאחר סיום העונה (חולם להיות מאמן ראשי) אולי מרמזת על סיומה של תקופה בוונדה מטרופוליטנו.
