למה השוער הטוב בספרד לא מזומן לנבחרת?

התמודדות מול אווירה עוינת במגרשים, גם אם איננה נעימה במיוחד, היא חלק בלתי נפרד מהחיים הספורטיביים של כל כדורגלן וכדורגלן. בבילד אפ לדרבי הגדול מול אספניול ז`ואן גרסיה עמד בעין הסערה בעקבות המעבר המפורסם בקיץ. במשחק הראשון שלו מאז שחצה את הכביש, שוערה של ברצלונה, נאלץ לספוג שריקות בוז על כל נגיעה בכדור, לשמוע קללות נוראיות מהיציע כמו "בוגד" או "יהודה איש קריות" ואפילו היו אוהדי אספניול "מנומסים" שהחליטו להשוות אותו לעכברוש בשלטים שהציבו נגדו באצטדיון, כפי שיעשה לשחקן שערק משורות המועדון שלהן ליריבה השנואה.

גרסיה ענה ללועגים והמקלסים על המגרש, כמאמר הקלישאה. שוערה החדש של ברצלונה נתן, אולי, את משחקו הטוב ביותר. הוא עצר בזה אחד זה את שחקני ההתקפה של אספניול בדרך לניצחון 0:2 על היריבה העירונית, שביסס את בארסה בפסגה. רבות דובר על ההצלה שלו מהנגיחה של פרה מייה, אבל דווקא מהלך אחר תפס את העין. במהלך המחצית הראשונה, השוער הצליח להדוף בעיטה של רוברטו פרננדס ומיד לאחר מכן - במחשבה מקורית ואינסטינקט ערמומי, דחף את חברו לקבוצה ג`רארד מרטין על הכדור כדי לחסום את הריבאונד של פרה מייה.

"אנחנו צריכים להודות לגרסיה על ההופעה שלו. הוא שיחק בצורה בלתי רגילה", החמיא לו בסיום מאמן בארסה האנזי פליק, שהבין שבלעדיו בארסה לא היתה חוזרת מהאצטדיון עם שלוש נקודות, "הוא אחד השוערים הטובים בעולם. את כל מה שקרה על הדשא וחוץ לו הוא כנראה לא ישכח לעולם. אבל זה הכדורגל. הוא מציג יכולת גבוהה לאורך כל העונה. קבוצה גדולה צריכה שיהיה לה שוער ברמה הזו. תראו את ריאל מדריד למשל. אני שמח מאוד שהחלטנו להחתים אותו". לאמין ימאל התלהב ברשתות החברתיות: "אלוהים אדירים, איזה שוער!".

גרסיה, שנולד לפני 24 שנה בסאלנט שבמחוז קטאלוניה, תמיד רצה להיות שוער כשהיה צעיר והלך בעקבות אחיו הגדול. בגיל 15 הוא כבר הצטרף לאספניול ועקב הצטיינותו הוא זומן לנבחרות עד גיל 17 ועד גיל 21 של הנבחרת הספרדית. הוא זכה במדליית זהב במשחקים האולימפיים בפריז, כשוער מחליף בלה רוחה. בתחילת אותה עונה הוא הוביל את אספניול חזרה לליגה הבכירה ואשתקד השאיר את הציפורים בלה ליגה לאחר שרשם 146 הצלות, כלומר היה לשוער שמנע הכי הרבה שערים בלה ליגה.

לקיץ הנוכחי הגיעה ברצלונה עם מארק אנדרה טר שטגן הפצוע ו-וויצ`יך שצ`סני, ששימש בעיקר כפלסטר בעונה שעברה אחרי שחזר מפרישה, אבל היה ברור שהמועדון חייב שוער יציב ברמה גבוהה נוכח משחקה ההרפתקני, לפעמים גם יתר על המידה, של פליק. המועדון הימר על גרסיה כאשר שילם 24 מיליון יורו (סעיף שחרור) והחתים את השוער העולה, מתוך מחשבה  שגרסיה יירש את השוער הגרמני, שנחשב לאחד המשתכרים הגבוהים במועדון. אחרי סדרה של פציעות קשות, הרעיון היה להראות לטר שטגן את הדרך החוצה ולהכתיר את גרסיה לשוער מספר 1.