והמשחק שראינו הלילה בסיוטאט דה ולנסיה הוא, כך נדמה, ההמחשה המושלמת לביטוי "שליטה אופטית". ריאל ללא ספק החזיקה יותר בכדור, וגם הגיעה על הנייר ליותר הזדמנויות, אבל פשוט לא היתה מסוכנת. רחוקה מהמורשת המדרידיסטית, של קבוצה דורסנית וחזקה, הפעם היא היתה בעיקר גמלונית והתקשתה לכבוש מול אחת הקבוצות הפחות טובות בליגה הספרדית.
מי שללא ספק עמד תחת הזרקור היה אדן הזאר. הבלגי, שהגיע בקיץ ברעש גדול על מנת להיכנס לנעליו של כריסטיאנו רונאלדו, פתח היום בהרכב אבל שוב התקשה לשחזר את היכולת שבגללה הוחתם בבירת ספרד. הוא הגיע להזדמנות אחת ענקית לכיבוש, כזו שבמדי צ'לסי היה כובש בעיניים עצומות, אבל החמיץ. ואם לא בכך די, הוא גם הוחלף בדקה ה-67 וקיימת אפשרות שהוא נפצע שוב. אם לריאל היו חסרות חדשות רעות, הנה עוד מהן.
ובצד השני היתה שם לבאנטה. הקבוצה מוולנסיה ידעה כיצד להתמודד עם הבלאנקוס: באופן טבעי, היא התגוננה, אבל לא בכך היה די. היא הצליחה לעקוץ לא מעט במתפרצות, התקרבה לכיבוש לא פעם ובסוף גם באה על שכרה עם השער היפה באמת של חוסה לואיס מוראלס, שהעניק לה שלוש נקודות במאבקי התחתית. הקבוצה של פאקו לופס, שהצליחה לנצח גם את ברצלונה, משלימה שש משש ביתי מול שתי הגדולות של ספרד, ומוכיחה שוב שבחצר האחורית שלה אף אחד לא ייקח נקודות בקלות.
רגע לפני הישורת האחרונה, ריאל מדריד נבלמת. התיקו בשבוע שעבר מול סלטה ויגו מתחבר להפסד היום, ומביא את ריאל - כאמור - לשבוע החשוב בעונה שלה בכושר ירוד. הבלאנקוס של זינדין זידאן יחזרו הביתה ביום רביעי, שם יפגשו את מנצ'סטר סיטי (קבוצה חזקה לאין שיעור יותר מזו שפגשה הערב), בידיעה שהמשימה שלה הולכת להיות קשה מתמיד.
וביום ראשון, שוב, יגיע הקלאסיקו. אומרים שלדרבי חוקים משלו, אבל האמת היא שבסופו של דבר קשה לנצח את פערי הרמות: ריאל תבוא למפגש עם בארסה בנחיתות. זה לא שברצלונה בשיאה, אבל גם בעונה לא טובה שלה, היא עדיין מחזיקה בכל הכלים כדי לחזור מהברנבאו עם נקודות. רוצים יותר מזה? בבקשה: הפעם האחרונה בה ריאל יצאה ממפגש ביתי עם בארסה בניצחון, היתה לפני שנתיים וחצי. אוגוסט 2017, במפגש הסופר קאפ עם הקטאלונים, אותו הצליחה ריאל לנצח 0:2 (אחרי שניצחה בקאמפ נואו). זמנים אחרים, ובעיקר שחקנים אחרים לגמרי.
