המהפכן ההולנדי: סיימון קופר נפרד מיוהאן קרויף

כשיוהאן קרויף חזר לאמסטרדם בשביל לשחק עם אייאקס ב-1981, הייתי בן 12 וחייתי בהולנד. בילתי את נעורי בשקיקה לכל מה שהוא אמר על כדורגל, זה היה כמו לקרוא שיחות עם אלברט איינשטיין בעיתון פעם בכמה ימים.
 
קרויף אמר דברים שניתן ליישם אותם בכל רמה של כדורגל, "אל תמסור מסירות רוחב, כי אם הם יחטפו את הכדור, השחקן החוטף מיד עובר שני שחקנים, אותך ואת השחקן שמסרת אליו", "אל תמסור לרגליים של השחקן, אלא לפניו, כך שהוא חייב לרוץ אל הכדור, מה שמאיץ את קצב המשחק", "אם יש לך משחק רע, שחק פשוט: תמסור לשחקנים הקרובים אליך מספר פעמים ובמהרה יחזור אליך הביטחון העצמי".
 
כל מי ששיחק או אימן בהולנד בשנות ה-70 ו-80, מדניס ברגקאמפ ללואי ואן חאל (למרות שהוא לעולם לא יודה בכך) למדו מתורתו של קרויף. קרויף הוא האבא של הכדורגל ההולנדי. הוא יצר את כולו, הטוב וגם הרע.

הוא גדל מטרים ספורים מהאצטדיון של אייאקס ובילה את מרבית ילדותו בסביבות חדרי ההלבשה של הקבוצה. כשהוא ערך את הופעת הבכורה שלו בגיל 17, ב-1964 (אייאקס הפסידה 3:1 למועדון בשם G.V.A.V) להולנדים לא היתה שום מסורת בכדורגל. היתה להם הופעה בודדת במונדיאל ב-1934 והם הודחו ממנו במהרה. הדבר הכי בולט בכדורגל ההולנדי היה האיטיות שלו. קרויף העריץ כדורגל אנגלי בילדותו.

כמאמן אייאקס, קרויף הפך את אקדמיית הקבוצה, לקו ייצור לשחקנים בדמותו. אימוני הילדים כללו משחקים של 2 באמצע נגד 5. "כל תורת הכדורגל נמצאת התרגיל הפשוט הזה", אמר קרויף. התוצאה היתה, הדור של דניס ברגקאמפ, התאומים דה בור ופטריק קלויברט. במהלך מונדיאל 1998 קרויף היה פרשן טלויזיה בהולנד, והוא צפה ברוב המשחקים כשהוא עומד על גשר גבוה שצופה על האצטדיון. מלמטה, הוא נראה כצללית של דמות קטנה עם אף ארוך, ולקהל ההונלדי הכתום היה נדמה שהאבא של הכדורגל ההולנדי מפקח על יצירתו.
 
ההשפעה שלו על הכדורגל ההולנדי היתה טוטאלית, אך לא תמיד היא היתה חיובית. קרויף אהב להתווכח והוא פיתח תאוריה שקונפליקטים בתוך הקבוצה הם מועילים בגלל שהם נתנו לכולם משהו להוכיח. הוא קרא לזה "מודל הקונפליקטים". המודל היה הקו המנחה של בניית קבוצות הולנדיות. אפילו קרויף התלונן פעם: "ברגע שאתה פותח את פיך על מנת לנשום, שחקנים הולנדים צועקים 'כן אבל...!". במונדיאל 1990 וביורו 1996 מודל הקונפליקטים קרע את הנבחרת מבפנים.
 
גם הבוז שלו לפנדלים פגע בהולנד, קרויף החשיב את הפנדל לפשוט ואכזרי כל כך שהוא בעצם חסר עניין. וכזכור ב-1982 הוא הוציא לפעול את המסירה בפנדל בשיתוף פעולה עם יאספר אולסן.

קרויף תמיד ניסה להמציא את הכדורגל מחדש. אבל הוא כמעט ולא טרח לחשוב על פנדלים כהזדמנויות לכיבוש שערים. (לא היתה לו בעיטה חזקה, והוא כמעט ולא בעט פנדלים בעצמו). חוסר ההצלחה של הכדורגל ההולנדי המושפע מקרויף בבעיטות פנדלים, גרם להדחתם מטורנירים רבים.
 
באופן טראגי, לקרויף לא היה חשוב במיוחד לנצח. הוא אמר שכמאמן, שיושב על הספסל וצופה במשחק, הוא לעיתים שכח מה התוצאה. הוא יותר התעניין במה שקורה על הדשא. הוא תמיד אמר שהולנד היתה "המנצחת האמיתית" של מונדיאל 1974. איך יתכן? קרויף הסביר, כמעט אף אחד לא זוכר את אלופת העולם, נבחרת מערב גרמניה, אבל אוהדי כדורגל, עדיין דיברו על נבחרת הולנד הגדולה. זה היה הניצחון המשמעותי עבורו. במיוחד בגביע העולם ב-1998, הולנד אמנם הודחה אבל המשיכה להתפאר שהיא היתה הטובה ביותר. הגישה הזאת, ככל הנראה, עלתה להם בתארים.
 
אין כמעט הוגים גדולים שנשארים כאלו כל ימי חייהם. אחרי שפוטר ע"י ברצלונה ב-1996, קרויף הפסיק להשקיע מחשבות רבות על כדורגל. ההשפעה המכריעה שלו על מולדתו, שהועברה דרך עיתונאים שפעלו כמפיצי תורתו, החלה לפעול כנגד ההולנדים. קרויף עזר להם לקפוא בזמן, כשהוא מתעקש שהכדורגל בשנות השבעים היה מושלם. הוא אמר ששחקן ימני, צריך לשחק בצד ימין, וששחק שמאלי, בשמאל. לא להפך כפי שהעדיפו מאמנים מודרניים.