כשהחרב על הצוואר: המהפך של סאות`גייט

19 במאי, 1994. ג`ורג` קוסטנזה ישב בבית הקפה "מונק" שבמנהטן, והבין שמשהו חייב להשתנות. כשהמלצרית עמדה כבר לחתום את ההזמנה הרגילה שלו - טוסט עם טונה, סלט קולסלואו וכוס קפה - הוא עצר אותה, רגע אחרי שכבר אמר "כן".

"כן. לא, לא, לא, חכי רגע. אני תמיד מזמין טוסט טונה. שום דבר לא עבד לי בחיים עם טוסט טונה. אני רוצה את ההפך הגמור מטוסט: סלט עוף עם לחם, לא מטוגן, עם סלט תפוחי אדמה בצד - וכוס תה!". ברגע אחד, שאחרי במשך חמש עונות שום דבר לא עבד לג`ורג` - הוא החליט לעשות את ההפך.

שלושים שנה (וקצת), 10 ביולי, 2024. זיגנאל אידונה פארק, דורטמונד. כמו ג`ורג` קוסטנזה, גם גארת` סאות`גייט הסתכל על המגרש - והבין ששוב, זה לא הולך לו. אחרי המחצית הראשונה הכי טובה של אנגליה בטורניר הזה, הנבחרת שלו שוב נראתה כמו הנבחרת שביאסה לכולם את הצורה כל הקיץ. הגנתית, שבלונית, כזו שלא מצליחה לפרוץ קדימה.

ואז, כמו קוסטנזה, הוא החליט לעשות את ההפך. כמו הדמות האגדית מ"סיינפלד", גם הוא היה קרוב מאוד לשנות את ההחלטה - שנייה לפני הדקה ה-80, בוקאיו סאקה כבש שער שנפסל בגלל נבדל. אם השער לא נפסל, כנראה שצמד החילופים היה נזרק לפח. אבל פליקס צוואייר "עשה לו טובה", ביטל את השער - והחילוף יצא לדרך. בוקאיו סאקה והארי קיין יוצאים, קול פאלמר ואולי ווטקינס נכנסים.

קשה לחשוב על שני שחקנים שהם יותר גארת` סאות`גייט מאשר סאקה וקיין. את סאקה, במידה רבה, הוא בנה למעמד של כוכבות - כולל ההחלטה מעוררת המחלוקת בגמר לפני שלוש שנים, להכניס אותו רגע לפני הפנדלים; החלטה שעלתה לסאקה ברגע הכי כואב בקריירה שלו. וקיין? קיין חייב לסאות`גייט לא מעט ממה שהרוויח. הוא תמיד היה חלוץ טוב, אבל האמון שקיבל מסאות`גייט בתחילת הדרך - פלוס סרט הקפטן - הפך אותו להדליינר. לשחקן שמצפים ממנו.

ודווקא שניהם יוצאים, לטובת שני שחקנים שהם "ההפך" הגמור: קול פאלמר, כבר נכתב לא פעם, זכה למעט מאוד אמון בטורניר הזה - למרות שבכל משחק עשה דברים נהדרים. אולי ווטקינס - עד החילוף הזה בדורטמונד - שיחק 20 דקות בכל הטורניר.

זה היה מהלך מאוד לא "סאות`גייטי". מהלך של שינוי, לפני שמישהו מכריח אותו. לפני שהחרב בדיוק על הצוואר. זה היה מהלך של תעוזה, מהלך שבמצב של תיקו - הוא הלך על ניצחון. וכמו תמיד כשהוא יצא מה"שיטה", הוא הרוויח: פאלמר בישל לווטקינס את שער הניצחון. רגע שווטקינס, פאלמר, הוא - וכל האומה האנגלית - לא ישכחו לעולם.