בחודש הבא ערן זהבי יסגור את השנה הראשונה שלו בפ.ס.וו איינדהובן, אחרי ארבע שנים בגוואנגז'ו R&F הסינית במהלכן הותיר חותם כסקורר בלתי רגיל. זהבי זכה פעמיים בתואר מלך השערים של הליגה, הפך למלך השערים של המועדון בכל הזמנים בפער ענק, שבר את שיא השערים בעונה אחת (29) ואת הקדנציה בסין סיים עם 91 שערים ב-106 משחקים.
ההיגיון אומר שגוואנגז'ו הייתה אמורה לאבד גובה לאחר עזיבתו של החלוץ הישראלי, אבל בפועל היא הצליחה להמשיך הלאה עם כלים חדשים. אז מה נשתנה במועדון? ראשית - השם. הספונסרים הוסרו משמות הקבוצות והחל מה-18 בדצמבר 2020 לאקסית של זהבי קוראים גוואנגז'ו סיטי.
גוונאגז'ו, שלא הגיעה להישגים קבוצתיים עם זהבי, נמצאת במקום הרביעי בבית A של הליגה הסינית עם מאזן של חמישה ניצחונות, שש תוצאות תיקו ושלושה הפסדים. בכך, היא הבטיחה את מקומה בשלב הפלייאוף. על הקווים כבר לא עומד דראגן סטויקוביץ', אלא שחקן נבחרת הולנד בעבר - ז'ן פול ואן חסטל, שהגיע ב-2021.
פרט לדיא סבע שגם עזב את גוואנגז'ו לפני כשנה, שני זרים משמעותיים נוספים נפרדו מהקבוצה - רנאטיניו ודושקו טושיץ'. החלוץ שתפס את מקומו של זהבי כמלך השערים (5 כיבושים העונה) הוא הברזילאי טיאגו לאונסו, שהגיע מהונג קונג. שחקן נוסף בקבוצה שעומד על חמישה שערים העונה (וחמישה בישולים) הוא גילרמה, גם ברזילאי, שהגיע מאלבארנגה הפורטוגלית לפני כחצי שנה. רוב הכסף מהמכירה של סבע (2.58 מיליון יורו) הלך על השוער הסיני יוצ'ן ז'ו (1.8 מיליון יורו), והשם הנוצץ ביותר בקבוצה הוא עדיין אקס טוטנהאם ונבחרת בלגיה, מוסה דמבלה.
אחד השחקנים הכי מסקרנים בסגל החדש של גוואנגז'ו סיטי, ובוודאי המבטיח שבהם, הוא הקיצוני יוליאנג סו, המכונה "אמבפה הסיני". סו נולד בינואר 2005 לאבא ניגרי ואמא סינית, והוא עדיין ממתין לקבל הזדמנות כדי להפוך לכובש הצעיר ביותר בהיסטוריה של הליגה הסינית.
יש להניח שהקורונה פגעה גם בגוואנגז'ו משום שאף שם יוקרתי לא הגיע מאז 2019, אבל הסגל הצנוע הנוכחי מוכיח שהוא יכול לספק תוצאות טובות גם בלי הכסף הגדול. האם זה יספיק לאליפות ראשונה אי פעם? ימים יגידו.
