אין שפיץ במגף: איטליה מתקשה לייצר חלוצים

כשנבחרת איטליה הגיעה לגמר המונדיאל ב-2006, שבו ניצחה את צרפת, היא עלתה למשחק בברלין כשעל הספסל שלה נמצאים אלסנדרו דל פיירו, פיליפו אינזאגי, אלברטו ג`יאלרדינו ו-וינצ`נזו יאקווינטה. לא פחות מארבעה חלוצים, שניים מהם מהגדולים בתולדות הכדורגל האיטלקי והעולמי בכלל, לא נכנסו להרכב של מרצ`לו ליפי, שהעדיף לעלות עם פרנצ`סקו טוטי ולוקה טוני.

קשה היה לומר שמדובר בהחלטה פרובוקטיבית של "איל מיסטר", מה שמעיד על העושר ההתקפי שממנו נהנתה אז הסקוואדרה אזורה. בסך הכל היה זה עניין שבשגרה בארץ המגף, שנהנתה לאורך השנים מחלוצים היסטוריים. החל מג`וזפה מיאצה ופאולו רוסי, דרך ג`אנלוקה ויאלי, רוברטו באג`ו, אינזאגי ודל פיירו ועד אנטוניו די נטאלה, פאביו קוואליארלה ועוד רבים וטובים.

אלא שפחות משני עשורים מאז אותו מונדיאל, איטליה הגיעה לטורניר נוסף בגרמניה, יורו 2024, כשהיא במצב שונה לחלוטין. הנבחרת של רוברטו מנצ`יני, וכיום של לוצ`אנו ספאלטי, כבשה 16 שערים במוקדמות, שחמישה מהם בלבד נכבשו על ידי ארבעה חלוצים מרכזיים, ומלך השערים שלה בקמפיין היה בכלל הקשר המרכזי דוידה פראטזי עם שלושה כיבושים.

לטורניר עצמו היא הגיעה עם חוליית חלוצים הרבה פחות מרשימה: ג`אנלוקה סקמאקה אומנם סיים את העונה עם 19 שערים ב-46 הופעות באטלאנטה, אך בנבחרת יש לו שער בודד ב-18 הופעות וג`אקומו רספאדורי מגיע אחרי עונה של 6 שערים ב-47 הופעות בנאפולי. אז מה הפלא שהחלוץ הפותח בכלל לא נולד במדינה? 

מתיאו רטגי, יליד סן פרננדו מארגנטינה, משחק בגנואה והתחיל לייצג את הסקוואדרה אזורה רק לפני קצת יותר משנה, כשהוא מסיים את העונה עם 9 כיבושים ב-33 משחקים. בנבחרת אומנם יש לו 4 שערים ב-10 הופעות, שהראשון שבהם היה נגד אנגליה, אך היתר נגד מלטה וצמד במשחק ידידות נגד ונצואלה. אז איך מעצמת חלוצים שהשאירה בעבר שמות כמו דל פיירו ואינזאגי על ספסל הגיעה למצב הזה? יש לזה מספר סיבות.

הראשונה, ואי אפשר להימנע מכך, היא שחלוצי 9 שקלאסיים, כמו חלק מהשמות שצוינו למעלה, הם זן הולך ונכחד בכדורגל העולמי. אם בשנות ה-90 ובתחילת המילניום הקבוצות הגדולות בעולם שיחקו עם צמדי חלוצים (דל פיירו ודויד טרזגה, ראול ורונאלדו, תיירי הנרי ודניס ברגקאפ), היום לא רק שהדבר כמעט לא קיים ברמות הגבוהות, אלא שלא מעט קבוצות לא משחקות אפילו עם חלוץ 9 אחד.

דוגמא בולטת היא מנצ`סטר סיטי. אומנם כיום היא מחזיקה באחד מחלוצי ה-9 המובהקים ביותר בענף - ארלינג הולאנד, אך לפני הגעתו, היא זכתה בשתי אליפויות רצופות (2020/21, 2021/22) בלי שהיה כשבגזרת החלוצים היא מסתפקת רק בסרחיו אגוארו בשלהי הקריירה ובגבריאל ז`סוס בלבד, בעוד הכובשים המצטיינים שלה היו אילקאי גונדואן וקווין דה בריינה.

גם כרים בנזמה בריאל מדריד אומנם שיחק עם חולצה מספר 9, אך עם סגנון המשחק שלו שבו ירד לאחר ובנה התקפות הוא היה רחוק מאוד מלהיות 9 קלאסי, וגם יורגן קלופ בשנותיו המוצלחות בליברפול פתח בחוד עם רוברטו פירמינו, גם לא בדיוק חלוץ מרכזי קונבנציונאלי, שכבש רק 84 שערים ב-256 הופעות. מי שכן היו אמונים על המספרים הם שחקני האגף, מוחמד סלאח וסאדיו מאנה.