דרך המלך: כך אנגליה תמצה את הפוטנציאל
למרות חומר השחקנים ותווית הפייבוריטית, נבחרת אנגליה איכזבה בשני המשחקים הראשונים ביורו. הנקודה החיובית: עוד לא מאוחר לשנות. על הבעיות והפתרונות האפשריים של סאות'גייט
מקרל יונג ועד סרט האנימציה "הקול בראש", יש מקום מיוחד לזכרונות ליבה. זכרונות ילדות או זכרונות מרגעים חשובים במיוחד שנתפסים אצלנו והופכים למרכזיים בעת פיתוח האישיות או התודעה שלנו, מה שיונג הגדיר כמעין "תת מודע קולקטיבי". בתחילת הכתבה הזאת אבקש ממכם, קוראים וקוראות יקרים, להסתכל פנימה ולחפש את זיכרון הליבה הראשון שלכם שקשור לנבחרת אנגליה בכדורגל.
הזיכרון הראשון של כותב שורות אלה מתחיל במונדיאל 2006, כשסטיבן ג`רארד עלה לדשא בחולצה מספר 4. לצידו היו פרנק למפארד, דיוויד בקהאם וג`ו קול, בנבחרת שבמשך שעתיים התקשתה להחזיק בכדור ובעטה ארבע פעמים בלבד למסגרת של ריקרדו. פורטוגל הדיחה אותה בסופו של דבר בפנדלים. הדור הזה של ג`רארד, למפארד, בקהאם ופול סקולס, שפרש מהנבחרת קודם לכן בגיל 30, לא זכה בכלום.
18 שנה לאחר מכן, ורגע לפני המשחק השלישי שלה בשלב הבתים, זה מרגיש כאילו אנגליה היא אותה אנגליה. ג`רארד ולמפארד מחפשים את עצמם כמאמנים, בקהאם בעלים של קבוצה ב-MLS ועל הקווים נמצא גארת` סאות`גייט ולא סוון גוראן אריקסון, אך זהו אותו סיפור. ג`וד בלינגהאם, פיל פודן, בוקאיו סאקה, טרנט אלכסנדר-ארנולד, קול פאלמר ואנתוני גורדון בנבחרת אחת. אותה נבחרת שייצרה פחות שערים צפויים מ-22 נבחרות אחרות בשני מחזורי הפתיחה ביורו. ההגנה אולי בסדר, אבל ההתקפה נראית רע למרות כל הכישרון הזה. יכול להיות שזה יתיישר מול סלובניה הצנועה, אבל אנגליה בהחלט ציפתה ליותר. בטח כשכל השחקנים האלה נכנסים לשנות השיא שלהם.
החוליה החסרה במרכז
לכן, בהתחשב בכל הכישרון הזה, אנגליה מאכזבת במיוחד. המאמן גארת` סאות`גייט ספג ביקורת לאחר ה-1:1 מול דנמרק, משחק בו קבוצתו התקשתה במרכז השדה, ואמר ש"אין לנו מחליף טבעי לקלווין פיליפס". גארי ליניקר אמר שהוא "משפיל" את שחקני אנגליה, אבל הוא לא לגמרי טעה. אין לאנגליה קלווין פיליפס, קשר שכל תפקידו הוא למלא חורים ולהיות החולייה המקשרת בין ההגנה ודקלן רייס לבין ההתקפה. במונדיאל האחרון עשה זאת ג`ורדן הנדרסון שפתח ב-4:3:3 לצד רייס ובלינגהאם (בזמן שסאקה, קיין ופודן בהתקפה), בזמן שביורו זה אכן היה פיליפס.