״בכל פעם שאני לובש את חולצת הנבחרת אני מקבל עור ברווז״. את המשפט הזה אמר לא אחר מאשר מדייגו ארמנדו מראדונה, אחד משחקני הכדורגל שבכל פעם שעלה לשחק במדים הלאומיים הקיז דם על מנת להעניק אושר לבני עמו. אומנם, להזכיר את השחקנים הבאים והאגדה הארגנטינאית באותו משפט זה קצת מגוכך, אך בדומה למראדונה גם הם נתנו את נשמתם לנבחרת הלאומית בכל פעם שנקראו לדגל. למרות שקריירת הקבוצות שלהם הייתה בינונית ודי נשכחת במקרה הטוב, כששיחקו במדי הנבחרת הם נראו אחרת לגמרי ולנצח יזכרו בתור אגדות במדים הלאומיים.
לוקאס פודולסקי - גרמניה
אין ספק שאבן היסוד של הרשימה הוא פודולסקי. על אף שהגרמני ממוצא פולני עשה קריירת מועדונים לא רעה ושיחק בבאיירן מינכן, ארסנל ואינטר הוא מעולם לא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו ובעיקר איכזב בקבוצות הגדולות. דווקא במאנשאפט, משופעת הכוכבים, פולדי סיפק את הסחורה בכל פעם שקיבל הזדמנות. המאזן שלו במדים הלאומיים עומד על 49 שערים ב-130 משחקים כשרק בפ.צ. קלן הקטנה הצליח להיות כה דומיננטי. כזכור, החלוץ היה אחד השחקנים החשובים של יוגי לב בעשור המוצלח של גרמניה בו זכתה במונדיאל (2014) והגיעה פעמיים לשלב חצי הגמר של הטורניר (2006, 2010). כמו כן העפילה לגמר היורו (2008) והגיעה פעמיים לחצי גמר התחרות (2012, 2016).
מלך ההופעות והשערים של סנגל בכל הזמנים, עם 29 ב-99 משחקים, יזכר לנצח בתור השחקן שהעלה את הרפובליקה ממערב אפריקה לרבע גמר המונדיאל - 2002 בזכות שער הזהב שלו נגד שוודיה. הכישרון האפריקני פרץ לתודעת אוהדי הכדורגל ביפן ודרום קוריאה בו סנגל הפתיעה את אלופת העולם ואלופת אירופה, צרפת. לאחר הטורניר המוצלח קבוצות רבות נאבקו על שירותיו ובסופו של דבר החלוץ נחת בוולבס. העולה החדשה האמינה כי קמארה הוא השחקן המתאים לעזור למועדון להתבסס בפרמייר ליג אך השידוך בינהם לא עבד והקבוצה ירדה ליגה כעבור שנה אחת בלבד. קמארה מעולם לא הצליח לתקוע יתד באף קבוצה ולאורך הקריירה שיחק ב-19 מועדונים כשאת השנים האחרונות העביר בליגות הנמוכות של יוון.
שחקן נוסף שמוליך את מדינתו בטבלת הכיבושים. הילי ניצב בפסגה עם 36 שערים ב-95 הופעות כשלאורך כל הקריירה שלו החלוץ מצא את הרשת 99 פעמים בלבד במשך 13 שנים של משחק פעיל. הצפון אירי מעולם לא נחשב לעילוי בלשון המעטה, כשאת רוב הקריירה העביר בליגות הנמוכות של אנגליה, מלבד שלוש שנים רעות בפרמייר ליג (5 שערים). מנגד, כשהילי לבש את המדים הירוקים הוא הפך פתאום לחיית רחבה, כשהישגי השיא שלו היו שער הניצחון מול אנגליה ב-2005 והשלושער נגד ספרד שנה לאחר מכן, כמובן במשחקים רשמיים.
הלדר פושטיגה - פורטוגל
כשפדרו פאולטה נכנס ליישורת האחרונה של הקריירה פושטיגה היה שם בשביל להיכנס לנעליים הגדולות שלו. החלוץ ביסס את עצמו בתור הבחירה הטבעית בחוד בעקבות קמפיין היורו המוצלח ב-2004 בו הסלסאו דה קיינש הפסידו במשחק הגמר ליוון. לאורך 71 משחקים בינלאומיים פושטיגה מצא את הרשת 27 פעמים. לעומת זאת, במדי הקבוצות ששיחק בהן לרוב הוא יזכר בתור פלופ. במשך 15 שנים של משחק פעיל, הפורטוגלי מעולם מעולם לא הצליח לכבוש יותר מ-15 שערים בעונה כשהכישלון הגדול ביותר שלו היה בטוטנהאם שם הבקיע שער ליגה בודד אחרי שנרכש תמורת תשעה מליון יורו.
יאן קולר - צ׳כיה
הענק הצ׳כי (2.02 מ׳) הוא החריג ברשימה. למרות שעשה קריית מועדונים לא רעה, כולל אליפות גרמניה עם בורוסיה דורטמונד בעונת 01/02, בזירה הבינלאומית החלוץ נראה הרבה יותר מרשים והיה אחד השחקנים המרכזיים בתקופה הטובה של צ'כיה בתחילת/אמצע שנות האלפיים אז הגיעה לחצי גמר היורו. קולר ניצב בראשות פסגת הכובשים של מולדתו עם 55 שערים ב-91 הופעות כשבאותם שנים הציג שיתוף פעולה משובח עם מילאן בארוש (שחקן נוסף שהיה יכול להיכנס לרשימה).
סטרן ג'ון - טרינידד וטובגו
השחקן שאתם כנראה לא מכירים. ג׳ון העביר את מרבית הקריירה בצ'מפיונשיפ ומלבד עונה אחת פוריה בסאות'המפטון (19 שערים), החלוץ לא גילה יכולת כיבוש גבוה במיוחד. הטרינדדי פרש בשנת 2012 כשהוא הבקיע 155 שערים במשך 12 שנים. מנגד, במדים הלאומיים הסיפור היה אחר לגמרי, ג׳ון מלך השערים של טרינידד וטובגו בפער ניכר עם 70 כיבושים ב-115 משחקים. איפה דוויט יורק אתם שואלים? אגדת השדים האדומים הצליח להבקיע רק 19 שערים לטובת מולדתו.
