ב-2008 זכה רוברט מוראט בתביעת הדיבה הגדולה ביותר בהיסטוריה הבריטית. מוראט, שהואשם על לא עוול בכפו בהיעלמותה של הילדה הבריטית, מדלן מק'קאן, שנה קודם באתר נופש בפורטוגל, תבע לא פחות מ-11 עיתונים בריטיים וזכה בכל התביעות.
בין העיתונים הללו, עיתונים דוגמת ה'סאן', וה'דיילי מייל', כאלו ששלחו את אברהם גרנט כבר מזמן הביתה. היכולת של הצהובונים/עיתונים באנגליה, להדביק תוויות ולהכפיש את שמם של אנשים ללא סיבה, היא בלתי נתפסת, אך מצד שני היא גם אחת הסיבות היחידות שאנשים עוד ממשיכים לקנות עיתונים בעידן האינטרנט. עצוב, אירוני, אך נכון.
אברהם גרנט מעולם לא שבע נחת מעיתון אנגלי כלשהו. יכול להיות משום שהוא זר, יכול להיות כי הוא סומן מלכתחילה כמינוי חברי של אברמוביץ ויכול להיות סתם כי השם שלו יחסית נכתב באריכות באנגלית וממלא כותרות וכותרות משנה בצורה יפה. לא צריך לפסול שום אופציה. כל זאת, ללא קשר לעובדה העצובה שהוא מחזיק את כל הפרמייר ליג על הגב שלו כבר 48 מחזורים ברצף, להוציא מחזור או שניים העונה.
לפחות לפי הצהובונים באנגליה, המאמן הישראלי מועמד לפיטורים במהלך כמעט כל מחזור לפחות מאז תחילת נובמבר.
כבר ב-15 לנובמבר הוזכר שמו של שחקן העבר, פאולו די קאניו, כמועמד להצטרף לצוות המקצועי, גרנט מכיר את המהלך הזה דווקא די מקרוב, ולו היה מגיע, ספק אם גרנט היה נשאר על הקווים, מה שלא קרה בסוף.
גרנט אומנם פתח את העונה בצורה נוראית עם ארבעה הפסדים ברצף, והשיג ניצחון ראשון רק במחזור השישי (בדרבי על טוטנהאם, 0:1). אך תומאס היצלברגר, עליו בנה רבות המאמן, נפצע עוד בטרם העונה החלה, וגם סדר המשחקים היה אימתני עבור ווטסהאם.
מיד לאחר מכן הגיע ה-3:0 לליברפול, וב-21.11 נטען כי על גרנט להשיג שש נקודות בשלושת מחזורי הליגה הבאים. גרנט פתח את האולטימטום בצורה טובה עם ניצחון 1:3 על וויגאן. מיד לאחר מכן הגיע הניצחון הענק בגביע הליגה - 0:4 על מנצ'סטר יונייטד, שהיה גם הפסדם היחיד של השדים האדומים עד עתה העונה. כמובן שהניצחון נתן לגרנט קצת אוויר לנשימה, ותקווה שהנה ווסטהאם יוצאת לדרך חדשה.
לאחר מכן הגיעו הפסדי ליגה. לסנדרלנד 1:0 ולסיטי 3:1, וב-15.12 נטען ב'סאן' כי הסיבה היחידה שגרנט לא פוטר עדיין היא אי הסכמה על הסכם הפיצויים שלו. הסאן עוד טען כי הבעלים נקרא לשיחת נזיפה קשה, וצפוי להיות מפוטר ומוחלף על ידי סאם אלרדייס שפוטר מבלקבורן. באותה נימה גם נאמר שגרנט קיבל אולטימטום נוסף, לאחר שלא עמד בזה הקודם, וכעת עליו להשיג 3 נקודות מתוך שני משחקי החוץ הבאים מול בלקבורן ופולהאם. הפטישים סיימו בתיקו 1:1 מול בלקבורן בחוץ, ולאחר מכן השיגו את ניצחון החוץ היחידי שלהם בליגה העונה - 1:3 בפולהאם. גרנט עמד באולטימטום וקיבל חסד רגעי.
לאחר מכן הגיע תיקו 1:1 ביתי מול אברטון, ולאחריו ניצחון בית נוסף בקרב תחתית חשוב - 0:2 מול וולבס. סה"כ רשם גרנט רצף של ארבעה משחקי ליגה ללא הפסד. גרנט זכה לחסד קל מהתקשורת האנגלית שלמרות המשך טענותיה כי גרנט יפוטר לא יכלה לצאת כנגדו לאחר ארבעה משחקי ליגה רצופים ללא הפסד.
אלא שאז הגיע ההפסד הביזיוני לניוקאסל 5:0, וב-6.1 כתבו בסאן כי גרנט ואנצ'לוטי מועמדים לראות את הדרך החוצה. באותו יום בדיוק פורסם גם ב'דיילי מייל' כי גרנט בדרכו הבטוחה החוצה. שלושה ימים מאוחר יותר, ביטלה הנהלת הקבוצה מסיבת עיתונאים לפני משחק הגביע מול בארנסלי, מה שהוביל למסקנה חד משמעית של הצהובונים כי גרנט יפוטר. ב'דיילי מייל' איך לא, שוב כתבו שהבעלים החליטו לפטר את גרנט סופית, וספק אם יעמוד על הקווים כבר במשחק הגביע מול בארנסלי.
גרנט ניצח בגביע את בארנסלי 0:2, ויום לאחר מכן פורסם ב'סאנדיי פיפל' כי אברמוביץ מעוניין לראות את גרנט חזרה בצ'לסי בתור מנהל ספורטיבי, ולא בתור מחליף לאנצ'לוטי. כמובן שלא עבר יום, וב'סאן' שוב עסקו בנושא, כשלטענתם לגרנט יש 20 אחוז להישאר בתפקיד, וסאם אלרדייס צפוי להחליפו, לא בפעם הראשונה.
לא עבר זמן רב, וב- 15.1 פורסם ברשת סקיי כי גרנט יפוטר לאחר ארסנל לא משנה מה תהיה תוצאת המשחק, מחליפו יהיה מרטין אוניל שכבר הסכים לקח את התפקיד. גרנט אכן הפסיד במשחק 0:3 לארסנל שלא הייתה זקוקה למאמץ רב. בדיוק יומיים אחר כך, ב-17.1 פורסם כי הוחלט סכום הפיצויים של גרנט והוא יפוטר בוודאות בשבוע הקרוב, לפחות לפי ה'דיילי אקספרס'. באותו יום בדיוק סיפר הגארדיאן כי השתיקה של גרנט בסיום המשחק מול ארסנל והעובדה כי לא היה מוכן לפתוח את הפה כנגד ההנהלה עשויה לאפשר קבלת פיצוי גדול מהמועדון.
השאלה היחידה שנשארה היא - למה לעזאזל להאמין לצהובונים?
צהובונים, ולמעשה כל רכילות שהיא, בסיסה הוא בשמועות (ושמועה היא מיסודה לא מבוססת בהכרח, אחרת לא הייתה נקראת שמועה), הלכי רוח ופופוליזם זול. מלכתוב שגרנט מאמן טוב והבעלים אוהב אותו אף אחד לא מוכר עיתונים. לעומת זאת, להעלות ספוקלציות ולזרוק שמועות לאוויר בשיטת המצליח? אף פעם לא מזיק.
לא פחות מ-24 מנג'רים שונים עזבו או פוטרו העונה מקבוצות באנגליה. אברהם גרנט הוא לא הראשון שמועמד לפיטורין, ובטח לא האחרון. אבל יש עוד צד אחד למטבע שעליו אף אחד לא מסתכל. ביחס להתנהלות העיתונים ובעלי הקבוצות, ניתן לומר כי גרנט עושה עבודה למעלה מסבירה. אף אחד לא ידרוש את ראשו של עיתונאי שמבלבל את המוח, או של עיתון שכתב שמאמן כלשהו יפוטר ובסוף זה לא קרה. בנוסף, אף אחד לא יבוא בטענות לבעלים טיפשים שמדי שבוע מפטרים/מגבים את המנג'רים שלהם על גבי הדפוס ללא שום מטרה, דוגמת קארן בריידי, סגן מנהלת כלשהי בווסטהאם, שבעיקר מנהלת את יחסיה עם גרנט בטור פופולרי בסאן, וטירפדה לטענתה את עסקת העברתו של סטיב סידוול לקבוצה.
אז מי ינצח בקרב הארוך הזה? אברהם גרנט? הצהובונים? בעיתון ה'סאן' האנגלי כבר הדביקו לגרנט את הכינוי הודיני,על שמו של אריך וייס, מגדולי הקוסמים, פעלולנים ואמני ההיחלצות בכל הזמנים. אבל גרנט רחוק מלהיות קוסם. העונה הוא בינתיים לא מצליח, אבל בעידן של היום, שבו מנג'ר תלוי יותר בקפריזות של בעלים הזויים, עיתונים שמחפשים רק כותרות ושחקנים מפונקים שעסוקים יותר בגי'פ החדש שיקנו מאשר במשחק הקרוב, גם להחזיק בתפקיד מאמן בפרמייר ליג 23 מחזורים זה ראוי להערכה, ואת הכסף כמו שאומרים, נספור במדרגות.
