בספק רב: למה אסור לארסנל ללכת על מודריק?

כניסתם של אילי ההון הזרים לכדורגל האירופי באמצע ובסוף העשור הראשון למילניום יצרה קונספציה חד משמעית: מי שרוצה לזכות בתארים חייב לבזבז כסף, והרבה ממנו. האימפריות החדשות שנבנו כדוגמת צ'לסי, מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' יצרו תחרות קשה יותר, ואחת הקבוצות הבכירות ביבשת שנפגעו מכך הייתה ארסנל, שהחלה לדעוך לשיפולי הצמרת האנגלית.

מבחינת אוהדי התותחנים, אחת הסיבות לנסיגת המועדון שלהם הייתה העובדה שהנהלת הקבוצה לא לקחה חלק במשחק הפיננסי החדש. "SPEND SOME F-CKING MONEY" זעקו במשך שנים היושבים באמירויות, במחשבה שהפתרון פשוט ביותר, והוא פשוט דורש השקעה כספית. אך אם נקפוץ מהימים המתסכלים בהם ארסן ונגר עוד עמד על הקווים, לינואר 2023, נוכל לומר שהתפיסה ש"כסף שווה הצלחה" נשארה קונצנזוס בקרב האוהדים? קשה לומר שכן, במיוחד כאשר בוחנים את האופן בו נבנתה הקבוצה הנוכחית.

שלוש שנים וחודש לאחר כניסתו של מיקל ארטטה לתפקיד האיש על הקווים, וארסנל חוותה שינוי פנים רציני מהקבוצה שהייתה תחת אונאי אמרי. למעשה, מלבד בוקאיו סאקה, גרניט ג'אקה וגבריאל (הבלם) - שאר שחקני ההרכב התחלפו בעידן ארטטה, ומבט פנימה על הרכש שנעשה, מציגה קו אסטרטגי ברור במדיניות הרכש.

אין ספק, ארסנל השאירה מאחוריה את הימים בהם נלחמה כדי לצרף שחקנים כמו מרואן צ'מאח וג'רביניו, והפכה לשחקן רציני בשוק ההעברות שנלחם על שחקנים איכותיים. ובכל זאת, בהסתכלות על השמות שצוינו, לא ניתן לקטלג אף רכישה (למעט וייט) כחסרת פרופורציה. את הקיץ הקודם ארסנל סיימה כבזבזנית הבכירה בליגה האנגלית, אך מהתבוננות אינדיבידואלית, לא נעשו החתמות שמתקרבות לסכומי השיא שסיטי, צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד שפכו.

וארסנל כבר נכוותה מרכש בסדר גודל היסטורי. לא צריך ללכת רחוק מדי כדי להסתכל על ההחתמה היקרה בתולדות המועדון - ניקולאס פפה - שהגיע מליל תמורת 72 מיליון פאונד. הקיצוני מחוף השנהב מעולם לא הצליח לעמוד בתקוות הגדולות שתלו בו, ובזמנו ארסנל אף ניהלה חקירה פנימית לבחון את המניעים להבאתו למועדון.

מוליכת הפרמייר-ליג הגיעה לנקודה בה היא נמצאת היום, כשהיא מצליחה במידת מה לשמור על התנהלות שפויה, בשוק העברות שנוטה לעיתים לגלוש למחוזות הביזאר. ודווקא בגלל זה, המרדף הנוכחי אחר מיכאילו מודריק צריך להדליק הרבה מאוד נורות אדומות עבור האוהדים בצד האדום של צפון לונדון.