יציאה מוקדמת
הודעתו של רוי קין על התפטרותו מאימון סנדרלנד הינה ללא ספק אחת ההתפתחויות המפתיעות של הכדורגל האנגלי העונה. היא מפתיעה קודם כל משום שהתפטרויות (להבדיל מפיטורים) של מאמנים נעשו נדירות ביותר בליגה האנגלית בשנים האחרונות. כמעט כל המאמנים ללא יוצא מן הכלל מעדיפים להישאר בקבוצתם ולאחוז בקרנות המזבח בכל מחיר גם כשברור שהדברים לא הולכים בכיוון הנכון.
מעבר לאמונה שהם יכולים לעשות את זה למרות הכל, יש כאן גם עניין כלכלי. כל שבוע נוסף שהם מבלים במועדון משמעו הרבה כסף. בחלק גדול מהמקרים פיטורים, להבדיל מהתפטרות, מגיעים ביחד עם פיצויים נדיבים, לפעמים את כל יתרת התשלום הקבוע בחוזה וזה לא דבר שניתן לוותר עליו בקלות. בעיקר כשלאור מצבת המאמנים הזרים הגדלה והולכת אינך יודע מתי ואם תחזור לאמן קבוצה מהליגה הראשונה. קין גם בשום אופן לא היה בסכנת הדחה בסנדרלנד שם הוא נחשב אליל של ממש. גם בעיני האוהדים וגם בעיני הבעלים ומקומו היה מובטח לו גם אם הקבוצה היתה יורדת ליגה. אבל קין, כמו בכל רגע אחר בקריירה הצבעונית והמגוונת שלו עשה את הדברים בדרכו הייחודית מבלי שהוא עושה חשבון לאף אחד, גם לא למנהלי הכספים שלו (ולא שיש מה לרחם עליו בהקשר הזה). ניתן אולי לטעון שבמעשה הזה קין בורח קצת מספינה טובעת במקום להשאר עם השחקנים שלו ולהלחם עד הסוף, אבל ספק אם מישהו כאן יזקוף את העובדה הזו לחובתו. אחרי הכל אפשר לומר על קין כל מיני דברים, אבל פחדן הוא לא.
קין יוצא למלחמה
כידוע יש שחקנים שבאים למשחק כדי ליהנות, יש שחקנים שבאים לנצח, יש שחקנים שבאים בגלל הכסף ויש שחקנים שבאים בגלל האוהדים. גם אצל רוי קין היו קיימים כל התמריצים האלה אבל בראש ובראשונה רוי קין בא כדי להלחם. ואם מדובר במלחמה, לא היה אף אחד שעשה את זה יותר טוב, כפי שיודע כל שחקן שניסה לפתח התקפה נגד מנ'צטר יונייטד כששיחק שם. קשר הורס (את החשק לחזור עוד פעם לאולד טראפורד) במלוא מובן המילה.
הוא היה קשר אחורי מעולה, קשוח, אגרסיבי לא מוותר על אף כדור ויודע גם להבקיע כשצריך. מה שכן, כבר בתור שחקן קין היה ידוע בתור בחור עצבני שלא כדאי לפתוח איתו חשבון על המגרש כי הוא יהיה זה שתמיד יאמר את המילה האחרונה. בשנת 1997-1998 הוא נפצע כשניסה לתקל את השחקן הנורווגי אלף אינגה האלאנד. למרות שהוא זה שפגע בהאלאנד ולא להיפך הוא חטף קריזה כשהנורווגי עמד מעליו וטען כלפי השופט שקין עושה הצגות (בעוד שלמעשה קין נפצע פציעה אמיתית שהשביתה אותו למשך שארית העונה). קין לא שכח את העלבון ושלוש שנים אחר כך בדרבי של מנצ'סטר הוא נכנס בהאלאנד עם רגל לברך, ויצא מהמגרש בעצמו עוד לפני שנשלף לו הכרטיס האדום. האלאנד סיים את הקריירה באותה עונה עקב פציעה באותה ברך (אם כי הוא טען, לפחות בהתחלה, שלא התיקול של קין הוא זה שגרם לו לפרוש). קין התייחס לפרשה יותר מאוחר בספרו באומרו:
I'd waited long enough. I fucking hit him hard. The ball was there (I think). Take that you cunt. And don't ever stand over me sneering about fake injuries
- טקסט שנדמה שמוטב לא לנסות לתרגם לעברית. בעקבות ההודאה שעולה מהדברים כאילו העבירה נעשתה בכוונה הוא נקנס על ידי ההתאחדות האנגלית ב150,000 ליש"ט (!) והשעיה לחמישה משחקים. אבל גם לאחר התגובה הזאת קין לא הביע שום חרטה. הוא טען שהאלאנד קיבל מה שמגיע לו ושהיה מדובר ב'עין תחת עין'. לא רק שחקנים חוו את נחת זרועו (או רגלו או לשונו) של קין, גם מאמנים. מיק מקארתי', מאמן נבחרת אירלנד לא ישכח כל חייו את היום שבו כמאמן נבחרת אירלנד נזף ברוי קין, אז עוד שחקן הרכב, לעיני כל השחקנים וזה ענה לו (לעיני חבריו) בקטע שנכנס לדפי ההסטוריה ושתרגום מילולי מרוכך של החלקים היותר עדינים שבו נראה בערך ככה: "אתה אפס מאופס, מעולם לא החזקתי ממך בתור שחקן, אני לא מחזיק ממך בתור מאמן והסיבה היחידה שאני בכלל מדבר איתך כאן זה כי מסיבה לא ברורה אתה מאמן הנבחרת של המדינה שלי, אתה ערימה של זבל ומצדי אתה יכול לדחוף את הקמפיין הזה ל...".
רצה הגורל ולאחר סיום קריירה מזהירה בתור שחקן היונייטד הוא קיבל את משרת מאמן סנדרלנד, עונה אחרי שמקרת'י הועף ממנה בבושת פנים. קין הגיע לקבוצה לאחר ארבעה הפסדים רצופים כשהיא נמצאת במקום שמוביל לירידה לליגה השלישית, אבל במהלך מרשים ביותר, כבר בעונת האימון הראשונה שלו הצליח לשלוף אותה מפאתי הטבלה לזכייה באליפות הליגה השנייה והעפלה לפרמייר ליג.
למרבה הצער זה לא הפך אותו לאדם יותר שמח. כמה שבועות לאחר העלייה הוא תקף קשות בראיון עיתונאי את "השחקנים האנגליים הרכרוכיים של היום שנותנים לנשים שלהם להחליט איפה הם ישחקו" (ולכן מסרבים להגיע לעיירה סנדרלנד ולעזוב מקומות מגורים קצת יותר אטרקטיביים כמו לונדון נניח).
אחת מנשות הכדורגלנים שזעמה על ההתבטאות הזו, החליטה להשיב מלחמה וטענה בשידור רדיו שאולי כשרוי קין מחליט לעבור עם משפחתו מצד אחד של המדינה לצד השני הוא פשוט אומר לאשתו משהו כמו "יאללה מותק, תארזי אנחנו עפים מכאן תוך חצי שעה" אבל הן בהחלט מצפות מהבעל להתייעץ איתן מראש בעניינים כאלה. היא גם טענה שייתכן שהסיבה ששחקנים לא רוצים לבוא לסנדרלנד זה בגלל שהם לא רוצים לשחק אצל המאמן הכי כועס בעולם. זה ממש לא שכנע את קין להודות שהוא אולי הגזים או חס וחלילה להתנצל אבל למרות הקיטורים, התקציב הלא מאוד מרשים והקושי למשוך שחקנים אטרקטיביים לקבוצה הקטנה, שגרם לפרשנים לראות בה מועמדת עיקרית לירידה הוא הצליח לסיים את העונה שלושה מקומות מעל המקום שמוביל לליגה השנייה, כשהיא אחת מקבוצות התחתית הראשונות להבטיח את הישארותה .
גם את העונה הנוכחית התחיל קין בעימותים מתוקשרים, הפעם בקשר למחלוקת שהתעוררה עקב סירובו לשחרר את דוויט יורק, אחד משחקניו הבולטים למשחק של נבחרתו הלאומית טרינידד וטובגו. קין טען שהשחקן נפצע לאחרונה והרופא שלו טען שהוא זקוק לזמן החלמה ארוך. הוא ציין שידוע ששחקנים משחקים קודם במועדון לפני שהם משחקים בנבחרתם ותהה איך זה שבעוד שהרופא שלו אומר שעליו לחזור לפעילות בהדרגה כדי שלא ייגרם לו נזק בלתי הפיך והוא לא ממהר לשחק עבור קבוצתו, יורק מתעקש, כלשונו, לקפוץ על מטוס כדי לשחק בשביל "בלאדי טרינידד". בעקבות החלטתו, סגן נשיא פיפ"א ג'ק טרנר האשים אותו בבכך שהוא מפגין חוסר כבוד למדינות כדורגל קטנות. קין לא נבהל מיהר להרים לטרנר טלפון, וכדבריו "אמר לו מה הוא חשב עליו ולאן הוא צריך ללכת". כשוורנר הזכיר לו שהוא לא עובד בשבילו אמר לו ש" ברור שלא, אתה יכול להמר על החיים שלך שבחיים גם לא הייתי מעסיק אותך" וניתק את הטלפון.
יונייטד מחכה לו?
אם מכל זה עולה תמונה של מישהו שנהנה מהעיסוק התקשורתי בו ומהסכסוכים תופסי הכותרות הרי שהאמת טיפה יותר מורכבת. קין הוא דווקא טיפוס ביתי שלא מרבה לבלות עם שאר הכדורגלנים ונשותיהם הסלבריטאיות. כשנתפס על ידי כתבים מבלה בפאב השכונתי שלו ביום חתונתו של חברו לקבוצה דיויד בקהאם, אמר בפשטות שהיתה לו התלבטות לא קלה בין החתונה של דיויד לבין הפאב אבל בסוף הפאב ניצח.
ואמנם עד כה, כשהוא אימן את אחת הקבוצות האפרוריות והפחות אטרקטיביות בליגה הוא לא זכה לתשומת לב רבה ולמעט אותן התפרצויות בלתי נמנעות הוא לא סוקר בתקשורת כמו חלק ממאמני הצמרת האחרים. אבל אין מה לדאוג, אפשר להיות בטוחים שמי שיצטרך לקבל יום אחד את ההחלטה לגבי זהותו של היורש של סר אלכס ביונייטד לומד טוב טוב את ביצועיו של האירי המזוקן. בסופו של יום יש לו את כל הנתונים להחליף את הג'ינג'י – ממש כמוהו הוא סמכותי, הוא מנהיג, הוא יודע דבר או שניים על בחירת השחקנים הנכונים וגם לקבוצות עדיפות לא קל לנצח את הקבוצה שלו.
נכון, הניסיון הראשון שלו כמאמן מסתיים בקול ענות חלושה, אבל גם הקריירה של הסקוטי לא היתה רצופת הצלחות מהתחלה.היו כישלונות והיו הפסדים והוא לא היה רחוק מהדחה אפילו מהאימון של יונייטד. אבל דבר אחד תמיד ידעת אצל פרגוסון ממש כמו אצל קין – מי שמשחק עבורם תמיד ירצה לתת מאה אחוז מעצמו ויחשוב טוב טוב לפני שיחשוב אפילו לבקש לעבור קבוצה - כי הדבר האחרון שמתחשק לך זה לעצבן אחד מהם על הבוקר.