המרחק בין השחקן הכי טוב בעולם לבין פספוס הוא זעום. מזל, בחירה לא נכונה, פציעה - לא חסרים דברים שימנעו משחקן כישרוני להפוך לכוכב שייזכר גם שנים רבות אחר כך. "פוטנציאל לא ממומש", יגדירו זאת הפרשנים. וכך, לצד הכדורגלנים הטובים ביותר, נספרות גם ההחמצות. לפעמים בכדורגל, ולא רק על המגרש, הכל תלוי במשהו פצפון כמו "השפיץ של הנעל" (כל הזכויות שמורות לש.ש).
הבטחה – לא נכתוב כלום על ראובן עובד. נמאס לדבר עליו, נמאס לקרוא עליו. כן, אין ספק, עובד היה הבטחה גדולה. כן, יש לו יותר כשרון ברגל מלכל הדור הזה ביחד. וכן, הראש שלו לא מחובר והוא עושה שטויות, ובשבוע שעבר הוא נצפה אוכל רול בקרנף בשלוש בלילה. אבל לא נכתוב על ראובן עובד, מבטיחים. אפילו לא מילה.
לאן נעלם רוני קלדרון?
מה לא נאמר על שחקן העבר של הפועל תל-אביב, רוני קלדרון. קלדרון הוא לא סתם פוטנציאל לא ממומש, קלדרון הוא ממש מיתוס. עד היום מקום הימצאו לא ברור, כמו גם נסיבות היעלמותו האמיתיות.
רוני קלדרון נולד ב-1952 ונחשב אולי לאחד הכדורגלנים המוכשרים שנולדו בישראל. אלא שהדבר האחד שעלה על כישרון המשחק המופלא שלו היה קוצר הפיוז שלו: קלדרון היה אחד השחקנים הבעייתיים שצמחו כאן ואולי הבעייתי מכולם.
באחד ממשחקי הדרבי הורחק קלדרון לאחר שרדף אחרי משה עסיס ממכבי ובעט בו, כיוון שהאחרון הכשילו. אחד הרגעים הזכורים של קלדרון אירע בעונת 69', כשבית"ר ירושלים הגיעה לבלומפילד. לאחר שכבש כבר שער אחד במשחק פרץ קלדרון שוב לרחבה, עבר את כל שחקני ההגנה וגם את השוער. חייל אוהד בית"ר פרץ למגרש וניסה להכותו, אך קלדרון עשה הטעיה ועבר גם אותו בדרך לשערו השני. אוהדי בית"ר לא ידעו את נפשם מרוב זעם, פרצו למגרש, פוצצו את המשחק ורדפו אחרי שחקני הפועל.
באתר הרשמי של הפועל ת"א נכתב עליו: "כישרונו של קלדרון לא ידע גבולות. הוא היה טכני ברמה שלא נראתה עד אותם ימים, ויש שאומרים שגם לא מאז. שליטתו בכדור בשתי הרגליים הייתה אבסולוטית, היו לו כדורים חופשיים אדירים, בעיקר מצד ימין, הקרנות שלו היו פנטסטיות, הוא היה זריז להפליא ועבר שחקנים כאילו היו אוויר". בספרו של יוסי גלס "אדום בנשמה" אמר עליו אריה בז'רנו: "הוא היה וירטואוז גדול יותר ממראדונה".
מאיאקס אל מאחורי הסורגים
גם איאקס אמסטרדם הגדולה לא הייתה יכולה להישאר אדישה ליכולת של קלדרון. הקשר השיג שחרור מהפועל, אך לא מההתאחדות ונכנס להסגר בינלאומי. במהלך תקופת הצינון הוא התאמן באיאקס תחת רינוס מיכלס האגדי. מסופר שבאחד ממשחקי האימון פרצו אוהדי איאקס למגרש וקרעו את חולצתו של קלדרון לאחר שכבש שער.
אלא שהשחרור המיוחל לא הגיע, בעיות עם הצבא דווקא כן, וקלדרון נאלץ לחזור ארצה בלי לרשום משחק אחד רשמי במדי ההולנדים. איאקס, לעומת זאת, זכתה באותה שנה בגביע אירופה. קלדרון חזר לביצה, ומאז שחזר הסתבך בכל פרשייה אפשרית, נכנס לכלא צבאי, הפר הוראות מאמנים והושעה לתקופות ארוכות. ב-1975 עזב להפועל ר"ג, שהייתה אז בליגה השנייה.
ב-1982 נעצר קלדרון בלוס אנג'לס באשמה שהבריח סמים לישראל. הוא נידון ל-7 שנות מאסר. ביוני 85' יצא לחופשה, במהלכה נמלט לברזיל. גם בברזיל הסתבך עם החוק ונידון שם ל-32 שנות מאסר. ב-94' הצליח להימלט גם מהכלא הברזילאי ומאז נעלמו עקבותיו. ב-2002 חשף ערוץ הספורט כי קלדרון עדיין מתגורר בברזיל.
וכך, קריירה שהייתה אמורה להיות חקוקה בספרי ההיסטוריה נחתמה במספרים זעומים – 59 משחקים, 3 שערים, 15 בישולים. האגדות והסיפורים עולים בהרבה על הנתונים הסטטיסטיים.
הפספוס של דנילסון
דנילסון דה-אוליביירה אראוחו, בן 31 מברזיל. רוב חובבי הכדורגל זוכרים את השם הזה ואת ההדים הרבים שעשה בשלהי העשור הקודם. הקיצוני-שמאלי הברזילאי עם הטכניקה המדהימה, היה פוטנציאל עצום שמיאן להתממש. דנילסון הרשים בקופה אמריקה 97' וצד את עיני העולם בטורניר בו זכתה ברזיל. את הגושפנקה להיותו הבטחה נתנה ריאל בטיס הספרדית, ששילמה עבורו 32 מיליון דולר והפכה אותו לרכש היקר ביותר בעולם דאז.
אלא שההבטחה הגדולה הפכה מהר מאוד לבלון ריק. הקשר אכזב בבטיס, ומ-2005 נדד מבורדו לאל-נאסר מערב הסעודית, מדאלאס לפאלמיירס. בינואר האחרון נבחן במדי בולטון שהחליטה לוותר על שירותיו. משחקן שכל העולם מדבר עליו הפך דנילסון לשחקן שלא מתקבל לבולטון. כיום הוא משחק במדי איטומביירה הברזילאית. לפחות בגזרה הבינלאומית רווה דנילסון קצת נחת, כשהיה שותף לזכייה של ברזיל גם במונדיאל 2002 ביפן ודרום קוריאה.
מה שכן, משעמם דנילסון לא היה, כשמדי פעם היה זורק איזה ציטוט מצחיק לתקשורת. על דיוויד בקהאם, למשל, אמר פעם: "יש לו הרבה מזל. הוא גם כדורגלן וגם יפה. אני ממש מכוער ועדיין כל הבחורות רוצות אותי".
סיני מחכה לאקשטיין
אם תקישו את השם "אייל אקשטיין" בגוגל תקבלו בעיקר הרבה מידע על וטרינריה. אך הרבה לפני שנהיה ד"ר אקשטיין היה אייל הבטחת כדורגל עצומה. עכברי השדים האדומים זוכרים היטב את הכישרון הנהדר שלא צמח למיתוס שאמור היה להיות.
כבר כשהיה בן 12, הניו-יורק קוסמוס (קבוצתו לשעבר של פלה) רצו לקנות את אקשטיין, אבל בסוף הוא הגיע לילדים של הפועל ת"א. בגיל 14 הוקפץ אקשטיין לקבוצת גילאים גדולה ממנו בשנתיים. היה זה שנתון 61', אולי השנתון הכי חזק של האדומים אי פעם, אך למרות פערי הגילאים הוא התבלט ונהיה לכוכב.
בגיל 16, בעונת 1978/9, עלה אייל לבוגרים. באחד ממשחקיו הראשונים הוא נכנס בתור מחליף נגד בית"ר ירושלים, כשהפועל היו בפיגור 0-1, ומיד עם כניסתו פשוט עשה צחוק מהגנת בית"ר. בדקה ה-90' הוכשל אקשטיין על סף הרחבה ונתן לג`ימי טורק לעשות את שלו עם בננה לתוך הרשת.
צפו באקשטיין המחליף מבשל לסיני את השער הרביעי במשחק העונה נגד נתניה בעונת 1980/1
באותה תקופה סבל אייל מדלקת בשרירי הבטן אבל עמנואל שפר הכריח אותו לשחק במדי נבחרת הנערים בניגוד להמלצות הרופאים. המשחקים האלה החמירו מאוד את הפציעה,והוא נאלץ לעבור ניתוח שהשבית אותו לשנה וחצי. בזמן היעדרותו הפועל שיחקה מצוין, אבל אפילו אז משה סיני אמר כל הזמן: "עכשיו אנחנו טובים, אבל כשאקשטיין יחזור אף אחד לא יעצור אותנו".
כשאייל כבר הבריא מהפציעה בעונת 1980/1, הפועל רצה לאליפות, ולמרות כמה דקות פה ושם היה לו קשה להשתלב. בעונה שאחריה אקשטיין כבר שיחק יותר, אך לרוב בתור מחליף. במשחקים בימים גשומים או נגד יריבות קשוחות היו לפעמים מוותרים על שירותיו. מאמן האדומים דאז, דוביד שוויצר ז"ל נהג לומר שאייל לא מספיק חזק או מוכן למשחקים כאלה. בסוף אותה עונה הושאל לראשל"צ שהייתה בליגה הארצית, ואז כבר היה ברור שהפוטנציאל הענק לא התממש. היום, כאמור, הוא וטרינר.
המסע למטה של שי בירוק
שי בירוק נולד באתיופיה ועלה לארץ כשהיה בן 6 בלבד. בגיל 9 החל לשחק בטוברוק וכבר מתחילת דרכו היה הבטחה גדולה. ב-2001, כשהיה בן 16, הגיע נציג של איאקס לישראל בשביל להתרשם משחקנים צעירים. אחרי שראה את בירוק במשך רבע שעה קם והלך. הספיק לו. בירוק הוזמן למבחנים באיאקס והתקבל. טוטנהאם האנגלית אף רכשה עליו הסכם בלעדיות בכ-100 אלף דולר.
אלא שבירוק לא התאקלם בהולנד. הגעגועים עשו את שלהם והוא חזר ארצה לאחר כמה חודשים. במקביל לגיוסו, חתם בירוק במכבי חיפה והיה שותף ל-3 האליפויות הרצופות בין 2003 ל-2006. ואולם למרות הזכייה בתארים, יכולתו רק הלכה והתדרדרה.
לפני שנתיים הוא חתם במכבי נתניה, בניסיון לחדש את הקריירה, אלא שגם שם לא הרשים ושוחרר. מאז הספיק בירוק לעבור בהפועל פ"ת ובהפועל ב"ש, ובהמשך אפילו לבני-לוד, אך לאחר כמה בעיות משמעת שוחרר גם משם בספטמבר האחרון, ומאז הוא לא ממש משחק.
יש האומרים שתקופת השפל של בירוק החלה עם הגיוס. בעיות בהשגת אישור ספורטאי מצטיין, איסורים מצד הצבא על השתתפות באימונים ושהייה מרובה בכלא הצבאי. עובדה אחת ברורה לכל – כישרון שזוהה על-ידי סקאוטים של אייאקס וטוטנהאם היה צריך להיות היום במקום אחר לגמרי.
הצ'יפ של לארס ריקן
28.5.97, האצטדיון האולימפי במינכן. לארס ריקן הצעיר קונה את עולמו. גמר הצ'מפיונס – יובה מול דורטמונד. רק בן 20, נשלח הגרמני למערכה בדקה ה-70' לאחר שדל-פיירו צמצם ל-1:2. עוברות להן 16 שניות מרגע החילוף, והגרמני שולח צ'יפ מדהים מעל פרוצי ההמום. 3:1 לדורטמונד, הגביע שלהם.
היה זה תור הזהב של ריקן. הגרמני נחשב לילד פלא שעלה לשחק בבוגרים כבר בגיל 17. אמנם לקריירה המלווה בזכייה בצ'מפיונס ובשלוש אליפויות גרמניה אי אפשר ממש לקרוא אכזבה, אך מריקן ציפו להרבה יותר. ציפו ממנו שיגיע לטופ. יש שטענו שהוא יהיה הגרמני הטוב בכל הזמנים, אך סדרת פציעות מנעה ממנו להוכיח זאת.
ריקן הפצוע החמיץ את מונדיאל 98' וגם את יורו 2000 נאלץ לראות מהכורסא. הכישרון הגרמני לא הצליח להמריא חזרה לאחר הפציעות הקשות, וב-2007 הורד לקבוצת המשנה של דורטמונד עקב יכולת ירודה. לריקן היו 16 הופעות בנבחרת הלאומית ושער אחד בלבד, ובפברואר האחרון הודיע הקשר בן ה-32 על פרישה סופית מכדורגל. עוד פוטנציאל שהוחמץ.