החמצות בכדורגל לא תמיד מתרחשות מול השער. לפעמים הן מתחילות אפילו לפני העלייה למגרש - תשאלו את ג'ון טרי, למשל, שיחמיץ את משחק הגומלין של קבוצתו צ'לסי מול ליברפול ביום שלישי בגלל כרטיס צהוב טפשי שספג במשחק הראשון. אם הולכים לספרי ההיסטוריה, לא קשה לאתר כמה מקרים דומים.
המקרה הזכור ביותר הוא כנראה זה של הכדורגלן האנגלי האגדי, פול גאסקוין, בחצי הגמר של מונדיאל 90'. נבחרת אנגליה שיחקה אז מול מערב גרמניה, כשעבירה גסה במיוחד של גאזה זיכתה אותו בכרטיס צהוב. גאזה, שידע שמשמעות הצהוב היא שלא ישחק בגמר אם אנגליה תעפיל אליו, מירר בבכי לעיני מיליוני הצופים. אלא שבסיום אותו משחק אנגליה הפסידה בפנדלים ולא עלתה לגמר, כך שהחמצה של ממש לא הייתה כאן, אבל גאסקוין בכה בכל מקרה.
מקרה דומה אירע בעונה שעברה באיטליה. אנטוניו קסאנו, חלוצה הססגוני של סמפדוריה, ספג כרטיס צהוב לא מוצדק במשחק הליגה מול פיורנטינה, שגרם לו להחמיץ את המשחק הבא מול קבוצתו לשעבר רומא. למרות שמדובר בסך הכל במשחק ליגה נוסף, קסאנו בכה והשתולל, וסירב להירגע במשך דקות ארוכות. לבסוף, אחרי שנרגע, הספיק קסאנו אפילו לכבוש שער לזכות קבוצתו.
לא מכבדים צ'כים
בשני המקרים הקודמים, לא מדובר היה בהחמצה משמעותית במיוחד. אלא שבחצי גמר ליגת האלופות ב-2003 המקרה היה שונה, ועצוב הרבה יותר. יובנטוס של מרצ'לו ליפי אירחה את ריאל מדריד בטורינו. אחרי ההפסד 1:2 בברנבאו שבו הביאנקונרי הביתה במטרה לנסות ולהפוך את התוצאה.
טרזגה, דל פיירו ונדבד נתנו לריאל 3 בראש, השער של זידאן בדקה ה-89' לא עזר והגברת הזקנה המשיכה לגמר. אלא שתאקל אחד די מיותר של פבל נדבד על סטיב מקמנמן בדקה ה-81' גרם לשופט השוויצרי אורס מאייר (תזכרו את השם הזה) לשלוף את הכרטיס הצהוב לצ'כי ולמנוע ממנו להגיע לגמר באולד-טראפורד.
הפנים של נדבד באותו רגע זכורות לכל אוהד כדורגל. הקשר הצ'כי נתן אז עונה אדירה, בסיומה גם נבחר לכדורגלן השנה באירופה. אלא שאת גמר הצ'מפיונס הוא הפסיד, וכך גם יובה – מילאן ניצחה 3:2 בפנדלים וקטפה את התואר. האם עם נדבד הסיפור היה נראה שונה? לעולם לא נדע.
דיר באלאק
עוד אחד שהחמיץ גמר היה הכוכב הגרמני מיכאל באלאק. היה זה במונדיאל 2002 ביפן ובדרום קוריאה. בתוספת הזמן בשמינית הגמר מול פרגוואי (1:0 לגרמניה), ספג באלאק כרטיס צהוב בעקבות תחנוניהם של שחקני הנבחרת מדרום אמריקה. את רבע הגמר עבר באלאק בשלום, עם שער ניצחון מול ארה"ב ובלי צהוב. אך הפור נפל בחצי הגמר מול דרום קוריאה: בדקה ה-71', במצב של 0:0, ביצע באלאק עבירה במרכז המגרש וספג צהוב נוסף שימנע ממנו מלשחק בגמר. ומי היה השופט? כן כן, אותו אורס מאייר, מין הורס גמרים סדרתי שכזה, ששנה לאחר מכן יגרום לנו לראות גמר צ'מפיונס ללא נדבד.
מסתבר שמאייר כלל לא ידע שבאלאק גורר צהוב: "הרגשתי רחמים כלפיו", אמר אז בראיון אחרי המשחק. לשאלה אם ידע מה מצבו של באלאק כששלף לעברו את הכרטיס השיב מאייר: "אני לא מברר מי מהשחקנים גורר צהוב כדי שזה לא ישפיע על ההחלטות שלי". שופט לא מתחשבן? הלוואי על כולנו. או שלא?
באלאק היה הרוס, אך כמו גיבור לאומי אמיתי העלה את נבחרתו לגמר עם שער ניצחון, 4 דקות בלבד לאחר הצהוב שספג. גרמניה הפסידה בגמר אותו טורניר לברזיל, באלאק לפחות יכול היה להתנחם בעובדה שנבחר לנבחרת הטורניר.
הקאמבק של מאייר
נחזור 3 שנים אחורה. 1999, גמר ליגת האלופות. מנצ'סטר יונייטד מנצחת את באיירן מינכן במה שיוגדר כ-"קאמבק המדהים אי פעם" (לפחות עד ה-3-3 של ליברפול בגמר מול מילאן ב-2005). לאחר המשחק, הקמפ נואו געש ושצף. רבבות האנגלים ביציעים וכל שחקני היונייטד לא ידעו את נפשם משמחה. אלא שמדי פעם התמקדה המצלמה בשני שחקנים ששמחו, אבל פחות. הקפטן רוי קין והקשר פול סקולס התהדרו בחליפותיהם וצעדו על הדשא. הם כל-כך רצו לשחק, אך כרטיסים צהובים שקיבלו בחצי הגמר מול יובנטוס מנעו זאת מהם. אוי לקין, אבוי לסקולס.
אלא שאחרי הכל, זו לא אשמתם. אף אחד לא ידע אז על נטיותיו של שופט שוויצרי אחד בשם אורס מאייר. כן, ניחשתם נכון, גם את המשחק הזה שפט אותו מאייר - זה שעוד 3 שנים יצהיב את באלאק, זה שעוד 4 שנים ימנע מנדבד לסיים עונה ענקית עם גמר. הדבר מצריך בדיקה קפדנית של היסטוריית הכדורגל כולה – האם היו עוד שופטים פרט לאורס מאייר? האם אורס מאייר שונא גמרים? או שמא מאייר משמש כנציגם של השחקנים המחליפים בקרב השופטים?
השחקן הטיפש בהיסטוריה
נרגש ונפעם מהתגלית, החלטתי שעליי לחפש החמצה משמעותית שלא היה מעורב בה מאייר ההורס, אחרת לא אדע מנוח. על מנת למצוא מקרה כזה, הרחקתי עד אפריקה, בכדי למצוא מפעל שמאייר לא שפט בו - גביע אפריקה לאומות. החמצת הגמר בגביע ב-2008 ללא ספק מזכה את גיבורה בפרס "השחקן הטיפש בהיסטוריה".
בחצי הגמר של אותה שנה נפגשו קמרון וגאנה. קפטן קמרון, ריגוברט סונג, נפצע ונפל על כר הדשא לקראת סוף המשחק, כשנבחרתו ביתרון 1:0 ובדרך לגמר. אלא שחברו של סונג לנבחרת, המגן אנדרה בייקי, לא אהב את זה. משום מה נראה היה לבייקי שלצוות הרפואי של נבחרתו לוקח יותר מדי זמן להעמיס את סונג על האלונקה.
אחרי כמה שניות של מחשבה החליט בייקי שנמאס לו, והוא פשוט דחף בפראות את אחד מאנשי הצוות הרפואי. לשופט המרוקאי עבד אל-ראחים אל-ארג'ונה (לא מאייר הפעם) לא נותרה ברירה והוא הרחיק את בייקי המופרע. המגן החמיץ את הגמר, וכך גם קמרון שהפסידה 1:0 למצרים בגמר הגביע.
אז מהו הלקח? אחרי הכל, אל השופטים באמת שאין מה לבוא בטענות. הם בסך הכל מנסים לעשות את עבודתם נאמנה. אבל לקראת שלבי ההכרעה של ליגת האלופות, אולי הגיע הזמן שמארגני הטורנירים הגדולים יחשבו גם קצת על הקהל ויחליטו שלפחות בגמרים כל השחקנים ישחקו - צהובים או לא צהובים.