"אם להיות הגון, ז'וזה מוריניו הוא המאמן הכי טוב בעולם. הוא זכה באליפויות בשלוש מדינות גדולות ועם כל הכבוד לפורטו, אתה לא מצפה ממנה שתזכה בליגת האלופות". הדובר: מאמן ברצלונה, פפ גווארדיולה, קצת לפני שניצח 0:1 את אינטר בחצי גמר ליגת האלופות בעונה שעברה אך החמיץ עליה לגמר במדריד.
מאז שרפא בניטס זכה עם ולנסיה באליפות ספרד בעונת 2003/04, ברצלונה לקחה שתי אליפויות רצופות, ריאל מדריד שתיים רצופות וברצלונה זכתה שוב בשתיים רצופות. החידה הגדולה תיפתר בתום העונה: האם ברצלונה תדהר לעבר אליפות שלישית רצופה או שמא ריאל תקטע את הרצף ותחזיר את ההגמוניה לעיר הבירה. הערב ב-22:00 בקאמפ נואו לא נקבל תשובה לשאלה הזאת במסגרת הקלאסיקו, אך נזכה לראות קרב בין שניים מהמאמנים הכי טובים בכדורגל העולמי.
"יש באולם דובר פורטוגזית?"
ביולי 1992, ספורטינג ליסבון מינתה כמאמן את בובי רובסון, שהלך לעולמו בשנה שעברה. רובסון, שאימן עד אז באנגליה ובהולנד, היה צריך מתורגמן שיסביר את דבריו לשחקנים דוברי הפורטוגזית. מי שמונה לתפקיד הוא ז'וזה מוריניו בן ה-29. "המיוחד" שבאותם ימים היה ממש לא מיוחד, פיתח קשרים טובים מאוד רובסון.
המאמן האנגלי התרשם מהאמביציה של מוריניו הצעיר וכאשר פוטר מספורטינג לקח אותו לפורטו שם מונה כעוזר המאמן. השניים זכו בשתי אליפויות רצופות עם פורטו, מה שמשך את תשומת הלב של סגן נשיא ברצלונה באותם ימים, ז'ואן גספארט, שיזם את הגעתו של רובסון לקאמפ נואו בקיץ 1996.
רובסון לא ויתר על מוריניו והשניים נדדו לקבוצה השלישית שלהם ובדרך גייסו את רונאלדו מאיינדהובן. אמנם ריאל מדריד זכתה באליפות באותה עונה, אך ברצלונה זכתה בגביע למחזיקות גביע לאחר שניצחה בגמר את פאריס סן ז'רמן מפנדל של רונאלדו, שסיים עונה מטורפת עם 47 שערים. מי שפתח באותו משחק במרכז הקישור של ברצלונה היה מספר 4, פפ גווארדיולה. ספק אם פפ ידע שעוזר המאמן הנמרץ יהיה יריבו המר ביום מן הימים.
בתום אותה עונה רובסון עזב את קטאלוניה, אך הפעם מוריניו נשאר והיה עוזרו של המאמן החדש לואיס ואן חאל. מוריניו לא דרך במקום ולמד קטלאנית, בנוסף לפורטוגזית, ספרדית, איטלקית, צרפתית ואנגלית אותן הוא דובר בצורה שוטפת. באותן עונות בארסה זכתה בשתי אליפויות אך היחסים עם ואן חאל, אותו ניצח מוריניו בגמר ליגת האלופות בעונה שעברה, היו די מורכבים.
למרות שלא הסתדר עם ההולנדי, לא מבחינה אישית ולא מבחינה מקצועית, מוריניו נשאר ב-99' לעוד עונה בברצלונה וסירב להיות המאמן של בראגה ממנה קיבל הצעה מפתה. לא ידוע עד כמה ואן חאל היה אשם במצב וככל הנראה למוריניו נמאס להיות עוזר והוא פשוט הבשיל לשמש כמאמן ראשי: "הייתי מאוד ביקורתי ותמיד חשבתי על החילופים של ואן חאל ואיך אני הייתי עושה זאת אחרת".
בארבע השנים שלו בקטאלוניה (1996-2000) מוריניו למד את יסודות האימון משני מאמנים שונים מאוד אחד מהשני. הפורטוגלי סיפר כי רובסון "חי ונשם את המגרש", כלומר היה דומיננטי במשחק עצמו. את ההכנות והתכנונים הוא השאיר למוריניו. ואן חאל היה שונה לגמרי והכין לפני משחק את כל הפרטים בצורה מדוקדת. ההולנדי השאיר לעוזרו את העבודה על הקווים בזמן המשחק עצמו.
מוריניו הסביר: "בובי היה מעוניין בקשר אישי עם השחקנים והוא מאמן התקפי יותר. הוא מיקד את השחקנים בלהבקיע. אצל ואן חאל הייתי יכול להגיע חצי שעה לפני האימון והכל היה מאורגן כבר". מוריניו למד מרובסון איך לנהל את האינטראקציה מול השחקנים, איך לדרבן אותם לקראת משחקים ועבר שיעור מאלף בכל הקשור להתקפה. מוואן חאל מוריניו למד טקטיקה לפרטי פרטים, מעקב אחרי כל שחקן יריב וכיצד להנחיל משמעת להגנה.
מורשת קרויף
בעוד ז'וזה מוריניו גיבש את זהותו כמאמן תחת אנגלי והולנדי, פפ גווארדיולה הושפע מהולנדי אחר, יוהאן קרויף, איתו זכה כשחקן בארבע אליפויות רצופות עם ה"דרים טים" של ברצלונה. גווארדיולה עזב את הקבוצה ב-2001 לטובת הליגה האיטלקית שם בילה במדי ברשיה ורומא ולאחר מכן פלירטט עם הליגות בקטאר ובמקסיקו עד לפרישה ב-2006.
כאשר מונה בקיץ 2007 כמאמנה של ברצלונה B, הוא התחיל ליישם את פילוסופיית המשחק של קרויף. אפשר לקרוא לזה טוטאל פוטבול, טיקי-טאקה או באיזה כינוי שאתם רוצים, הקסם של המאמן הצעיר עבד על ז'ואן לאפורטה שנתן לו את המושכות של הקבוצה הבוגרת במקום פרנק רייקארד שעזב. יש הסבורים כי מינוי זה הוביל לתהליך של גווארדיוליזציה ברחבי אירופה, אך המינויים של לאונרדו במילאן ושל צ'ירו פרארה ביובנטוס התגלו ככישלון.
הרבה אנשים בשדרות הרמבלה יעידו כי אין מתאים מגווארדיולה להמשיך את המורשת של קרויף בברצלונה. כבר ב-1973 הצטייר קרויף כאנטי-מדרידיסט והסביר כי למרות שקיבל הצעות מריאל מדריד ומברצלונה, הוא בחר בקטאלונים ולא בבלאנקוס מכיוון שלא היה יכול לעבור לקבוצה שמזוהה עם הדיקטטור פרנסיסקו פרנקו. לא סתם מספר 14 הנצחי של הולנד העתיק את מגוריו לברצלונה ומונה ב-2009 כמאמן נבחרת קטאלוניה.
לקרויף יש רק מילים טובות על גווארדיולה: "תענוג לראות אותו על הספסל. הוא מנסה להוציא את המקסימום מכל שחקן. אנשים כמוהו מנסים שהקהל יהנה מכדורגל. אני גאה בהישגים שלו. אלו לא רק התוצאות אלא הדרך שבה ברצלונה משחקת". את מוריניו קרויף אוהב פחות, בלשון המעטה, ואמר עליו: "לא הייתי נותן לו לאמן את הקבצה שלי. אני מכבד אותו ולמרות מה שהשיג הוא לא יכול לייצג את הערכים של ברצלונה".
תארים, רבותיי, תארים
למרות שגווארדיולה מאמן רק שתי עונות, הוא צבר במהלכן שמונה תארים, הרבה יותר ממה שרוב המאמנים בעולם משיגים בכל הקריירה. בשתי העונות האלו הוא הפך למאמן הראשון בברצלונה שניצח את ריאל מדריד ארבע פעמים רצוף בקלאסיקו.
עד היום, רק שש קבוצות אירופיות זכו בתואר המשולש, כלומר דאבל מקומי וזכיה בגביע האלופות. בשתי העונות האחרונות גם מוריניו וגם גווארדיולה השלימו זכיה בהישג הנדיר. פפ הגדיל לעשות וזכה בתואר משושה עם ברצלונה שכלל גם סופר-קאפ אירופי, גביע העולם לקבוצות וסופר-קאפ ספרדי. מוריניו הוא מפלצת תארים ידועה ובקריירת האימון בת 10 השנים הוא זכה ב-17 תארים.
ב-23 בפברואר 2002 פורטו הפסידה בבית 3:2 לביירה מאר בליגה הפורטוגלית. המשחק הזניח הזה היה נשכח, אלמלא היה זה הפסד הבית האחרון של ז'וזה מוריניו במסגרת הליגה. מאז חלפו יותר משמונה שנים ו-142 משחקים ואף קבוצה לא הצליחה להביס את "המיוחד" במבצרו הביתי.
ההפסד הביתי האחרון של גווארדיולה בליגה היה בתחילת העונה להרקולס ומאז צבר חמישה משחקים ללא הפסד בקאמפ נואו במסגרת הלה ליגה. אם לא ישבר עד אז, פפ ינסה לנפץ למוריניו את השיא בקלאסיקו הבא שייערך במדריד ואולי ינסה לשבור שיא משלו בעונות הקרובות.
ברמת המיקרו, שתי האליפויות האחרונות של ברצלונה היו מרהיבות. אולם, גווארדיולה צריך להסתכל על המצב ברמת המאקרו. כאשר אלכס פרגוסון נחת במנצ'סטר יונייטד בנובמבר 1986, היו לקבוצתו שבע אליפויות, בעוד השיאנית היתה ליברפול עם 16.
הסקוטי ראה את היריבה המושבעת זוכה בעוד שתי אליפויות עד שהצליח לשבור את הבצורת בת 26 השנים ולזכות בתואר המיוחל ב-1993. מאז זרמו הרבה מים בנהר המרסי וכיום לשתי האימפריות מצפון אנגליה יש 18 אליפויות כל אחת.
האתגר הגדול של גווארדיולה הוא להשיג את ריאל מדריד במניין האליפויות. ללבנים יש 31 כתרים, ולמרות ש-14 מהם הושגו בתקופה השנויה במחלוקת של חנרליסימו פרנקו, עדיין לברצלונה יש "רק" 20 אליפויות והיא צריכה עוד 12 תארי לה ליגה כדי להשתוות לקבוצה מהסנטיאגו ברנבאו.
גם למוריניו יש שאיפות משלו והוא לא היסס לפרט אותן יותר מפעם אחת. הפורטוגלי אמר שהוא שואף לזכות באליפויות בשלוש הליגות הבכירות (אנגליה, ספרד, איטליה) ובעיקר להיות המאמן הראשון שזוכה בגביע האלופות עם שלוש קבוצות שונות.
כאשר ניצח במאי האחרון את באיירן מינכן וזכה עם אינטר ב"גביע עם האוזניים הגדולות", הוא השווה את שיאם של אוטמאר היצפלד וארנסט האפל שזכו בתואר הנכסף עם שתי קבוצות שונות. תחילה על מוריניו לנפץ בחודש מרץ את "קללת שמינית הגמר" של ריאל מדריד.
מוריניו חוזר לזירת הפשע
בסוף אפריל השנה התרחש אירוע מחולל. אינטר התבצרה ברחבת ברצלונה בגומלין של חצי גמר ליגת האלופות, סמואל אטו ודייגו מיליטו הוסבו למגנים והמושג "מוריניו" הפך מאותו יום כשם נרדף לבונקר ולכדורגל מגעיל. למרות שאינטר ניצחה רק שבוע קודם לכן 1:3 את ברצלונה בצורה מרשימה, הכל נשכח ותחנות הטלוויזיה שידרו בלופ את המצור ברחבה של ז'וליו סזאר.
הערב מוריניו יחזור לזירת הפשע, אפילו שכל מטרתו היתה להעפיל לגמר ולשמור על היתרון ממילאנו. לפורטוגלי יש מורשת קרב מפוארת מול ברצלונה. זה התחיל מה-2:4 הענק ב-2005 עם צ'לסי, המשיך בהפסד הביתי בברידג' עונה לאחר מכן והמשיך בעונה שעברה כאשר רשם את ההפסד הכי מתוק בקריירה שלו אך הפך לאויב הציבור מספר 1.
בניגוד למוריניו, גווארדיולה היה שחקן ענק. בעוד הפורטוגלי היה שחקן אפור בקבוצות תחתית ובקבוצות חצי מקצועניות בפורטוגל ופרש בגיל צעיר, גווארדיולה עשה חיל בקאמפ נואו ובנבחרת ספרד. למרות כמויות האגו האדירות שלו, מוריניו הודה בכישלון: "לא הייתי שחקן מצליח, כך שלא אהנה מהגנה לה זוכים שחקני עבר רבים שהפכו למאמנים. העבר שלי לא ייתן לי גיבוי".
התיאוריה הזאת של "המיוחד" מעניינת אבל גם גווארדיולה לא היה זוכה לגיבוי אם לא היה מספק קבלות מיידיות. אם התארים לא היו מגיעים לארון הגביעים בקאמפ נואו, הקהל והנשיא היו שוכחים לפפ במהרה את חסד הנעורים ומחפשים מאמן מוצלח יותר, אולי את מוריניו.
