לואיס פרננדז, המאמן הלאומי, טוען שאין פרגון לנבחרת בתקשורת הישראלית. המאמן תוהה מדוע לא חילקנו מחמאות אחרי הניצחון על לטביה בדקה ה-81 וטוען שהנבחרת נמצאת בדרך הנכונה. נתרחק רגע מהחלטות ההרכב, הסגל, מחנות האימונים וכו' של פרננדז, ונתקמד במבחן התוצאה עד כה.
אז מה היה לנו עד עכשיו בקמפיין מוקדמות יורו 2012, בתום סיבוב אחד של משחקים? הפסד ביתי לקרואטיה, הפסד חוץ ליוון, תיקו בגאורגיה ושני ניצחונות בבית, על 1:3 על מלטה ו-1:2 על לטביה.
בכל קמפיין רגיל, המשמעות של תוצאת כאלו היתה התמודדות על המקום השלישי עם הגאורגים. אבל בבית המוזר הזה יוון וקרואטיה כבר איבדו נקודות במקומות מאוד מפתיעים. קרואטיה בהפסד לגאורגיה והתיקו הביתי עם יוון, והיוונים בתיקו הביתי מול גאורגיה (תוך הצגת יכולת חלשה בכל משחקיהם).
לישראל אין מה להתגאות בתוצאות שהיא השיגה עד עכשיו. הניצחון על לטביה הוא המינימום שהנבחרת היתה צריכה, פחות מזה היתה הפתעה גדולה. במצב רגיל הייתי אומר שגם ניצחון על גאורגיה בבית הוא עניין של מה בכך, אבל לא הפעם.
פרננדז צודק כאשר הוא אומר שיהיה משחק קשה מאוד מחר בבלומפילד, אבל מגזים לגמרי כשהוא מכריז על האורחת כפייבוריטית. מה שנכון, גאורגיה נמצאת בהתקדמות גדולה מאוד והשיגה את הניצחון הגדול בתולדותיה בשבת. המשמעות היא שהגאורגים באים עם יתרון מנטאלי גדול על הנבחרת שלנו, הרבה יותר מגובשים והרבה יותר מאמינים ביכולתם לעלות.
אבל גאורגיה זו עדיין נבחרת שמשחקת בונקר כשיטת משחק היחידה שהיא מכירה, כך היה מול היוונים בחוץ, הקרואטים בבית וגם ברוב שלבי המשחק הקודם מול ישראל. כשיצאה ללטביה, גאורגיה הציגה כדורגל איום ונורא שהסתכם בכדורים ארוכים סתמיים (כן, ראיתי גם את המשחק הזה) וסיימה ב-0:0 משעמם מאוד מאוד. לוקה מודריץ' הקרואטי אמר אחרי ההפסד שם: "זו הנבחרת הכי גרועה ששיחקתי נגדה".
עם כל הכבוד לניצחון הגאורגי על קרואטיה, מדובר בשוד לאור היום. הנבחרת של קצבאיה גנבה גול בדקה ה-90 אחרי שבקושי עברה את החצי. זו לא נבחרת מתוקתק שיודעת לשחק כדורגל גדול, אבל כמו שבני סכנין הגיעה לגמר הגביע ב-2003, הגאורגים באים עם אמונה עצמית ענקית ותחושה של היסטוריה. אסור לנו לגרום למשחק להסתיים בדקות ההכרעה, אלא חייבים לנסות להכריע אותו כבר במחצית הראשונה.
למימד המנטלי יש חשיבות בלתי רגילה במשחקי נבחרות. ישראל תתקל בנבחרת שתתן לה לשחק ובכל פעם שהגאורגים יתקרבו לשער, הם יאמינו ביכולתם לכבוש. ישראל צריכה לשלוט בכדור ולחפש את הפירצה, בלי שלושה בלמים, אלא עם קישור מעובה והתקפה נורמלית (זיו וטוואטחה זה לא פתרון לאגף בהתקפה).
פרננדז מתלונן שהתקשורת בישראל לא מפרגנת לנבחרת. האמת שהוא צודק בגדול, התקשורת פה שונאת את כל מאמני הנבחרות שהיו ויהיו, והכי אוהבת לרדת על הכדורגלן הישראלי. אבל עד כה לואיס, ואין לי שום מניע נסתר, פשוט משחק עם הרכבים משתנים (שלא לומר הזויים) ומשיג תוצאות חלשות.
אם פרננדז יפתח הפעם עם שני בלמים, קישור מעובה, בלי דמארי בחוד, בלי איציק כהן בהגנה (רמי גרשון, אגב, נראה כמו אחלה שחקן), ועם יותר משלושה שחקנים שיכולים לסכן את השער, נוכל להגיד שהוא סוף סוף מנסה לפחות להבליט את היתרון של הכדורגל הישראלי ומאמין בקשריו יותר מאשר בבלמיו.
אם פרננדז יפסיד בהרכב כזה נוכל להגיד שחבל שהוא לא הריץ הרכב דומה למשך יותר זמן, אבל אף אחד כבר לא ירגיש שלואיס עושה בכוונה, כדי להראות שהוא חכם יותר מכולנו.
עבורנו הישראלים העפלה לטורניר היורו נראית כדבר בלתי מושג, אבל זה פשוט כי זה לא קרה לנו אף פעם. מה שחייבים להפנים פה זה שאתה לא צריך לשחק טוב כדי להיות בטורניר גדול, אלא פשוט לנצח ולעלות, וממש לא משנה איך. ישראל זכתה הפעם להגרלה חלומית ותוצאות מדהימות של יריבותיה. למרות קמפיין בינוני ומטה, ישראל יכולה לעלות.
עם ניצחון דחוק על גאורגיה של דבאלשווילי, ניצחונות במלטה ולטביה (שכמעט תמיד אנחנו משיגים לאורך ההיסטוריה) ועוד נס אחד קטן בבית מול יוון, שמציגה יכולת שאפילו מזכירה את אוסטריה של שנת 99' (זו שקיבלה 5:0 מישראל ו-9:0 מספרד), נעלה ליורו. ישראל צריכה להשתפר, לא בהרבה מאוד, כדי שיהיה לה סיכוי ריאלי לעלות שלב. עם כל הטעויות שעשה פרננדז, והיו טעויות, כלום לא אבוד והמאמן קיבל הזדמנות גדולה לתקן.
במשך שנים טוענים פה שאנחנו רוצים נבחרת מהנה, אבל זה לא נכון, כל מה שאנחנו רוצים זה תוצאות ועלייה לטורניר, שנרגיש שגם אנחנו חלק מעמי אירופה (כמו שאנחנו משקרים לעצמנו בכל יום). עם קצת אמונה, בחירת הרכב קצת יותר תואמת למטרה ותמיכה של הקהל, דווקא הקמפיין הזה, אחד החלשים בתולדות הנבחרת, יכול להיות זה שיעלה אותנו לליגה של הגדולות. בכל מיקרה, חייבים ניצחון על גאורגיה.
הכתוב הינו טור דעה
