נבחרת אנגליה הגיעה במונדיאל 2006 בגרמניה רק עד לרבע הגמר, אבל נראה שהשחקן שזוכר הכי הרבה את הטורניר בגרמניה הוא דווקא כזה שלא קיבל אפילו דקה אחת מהמאמן של 3 האריות, סוון גוראן-אריקסון: תיאו וולקוט.
הכישרון הצעיר של ארסנל, שהיה אז בן 17 בלבד, הועדף על-פני ג'רמיין דפו, דארן בנט ואנדי ג'ונסון, ונכלל במפתיע בסגל של המאמן השבדי. האחרון לא שיתף את וולקוט ולו לדקה אחת ו"זכה" לביקורות עוקצניות על החלטתו, במיוחד לאור העובדה שהחלוצים המובילים, וויין רוני ומייקל אואן, הגיעו לגרמניה תוך כדי שהם מחלימים מפציעות.
אריקסון הגן על ההחלטה בכך שהמהלך יתרום לוולקוט בהמשך הקריירה הבינלאומית שלו, ואולי קיבל השראה ממקרים קודמים. רונאלדו (המקורי), למשל, נכלל בסגל של נבחרת ברזיל למונדיאל 1994, על תקן נער פוסטר, וקאקה קיבל רק 25 דקות בגביע העולם ב-2002. איך אותם טורנירים נגמרו, כולם יודעים.
בעוד חודש וחצי ייצא לדרך המונדיאל בדרום-אפריקה ו-וולקוט יכול להיות ה-איש של נבחרת אנגליה, פרט לוויין רוני כמובן. בהיעדר מייקל אואן הפצוע (כמה מפתיע...), לפאביו קאפלו אין פרטנר קבוע לכוכב מנצ'סטר יונייטד בהתקפה וכשהאופציות הן דפו, אמיל הסקי, פיטר קראוץ' וקרלטון קול, כדאי לאיטלקי לשנות פאזה.
באופן מסורתי, אנגליה משחקת לאורך שנים ב-4:4:2 קלאסי עם 2 חלוצים, אבל במונדיאל בדרום-אפריקה כדאי לקאפלו לעבות את הקישור ולשחק עם וויין רוני כחלוץ בודד וסטיבן ג'רארד מאחוריו.
החלוץ הליברפולי כבר הוכיח העונה שהוא מסוגל לסחוב התקפה של קבוצה על הגב שלו ואם יקבל תמיכה של סטיבי ג'י מאחוריו ושל וולקוט ושון רייט-פיליפס/ג'יימס מילנר מהאגפים, אנגליה אפילו יכולה להגיע לשלבים האחרונים.
הכתוב הינו טור דעה
