הקרב של מכבי חיפה בליגת האלופות ממשיך. אחרי שירדו שלוש פעמים מנוצחים ונשארו רק עם מחמאות, רוצים החניכים של אלישע לוי את הדבר האמיתי, משהו שאפשר לקנות איתו במכולת, כלומר נקודות.
מנגד, עומדת לה הגברת הזקנה עם שלל תאריה והיוקרה הרבה, שהסמל המוכר עם הסוס הקטן מייצג. ועכשיו, אחרי הניצחון הדחוק 0:1 במחזור הקודם, קשה להגיד שהניצחון של הזברות בכיס.
הירוקים של חיפה פוגשים את השחורים-לבנים של טורינו ואנחנו מחפשים את הגורם שיכריע את המשחק לכאן או לכאן. אז הנה לכם חמש סיבות לניצחון של כל קבוצה, החל מההרגשה בכרמל שהנה זה מגיע דרך שיעור היסטוריה קצר ועד לניתוח קצת יותר מקצועי ופרטני של שחקנים.
חיפה - נמאס כבר ממחמאות
1. כי באמת הגיע הזמן - די, חלאס. לא רוצים לשמוע יותר "היינו נאיבים" ולא "אנחנו חסרי ניסיון" כי עד כמה ששלושה משחקים במפעל הבכיר של אירופה לא יכולים לשנות את זה, עדיין נדמה שאין סיבה שחיפה של הצ'מפיונס לא תביא נקודות.
קצת מצחיק לדבר במושגים של ניצחון כשמגיעה ארצה סגנית אלופת איטליה, אבל הלך הרוח ברחוב מסמן שהפעם זה של חיפה. שלושה משחקים, אפס נקודות, אפס שערי זכות וחמישה שערי חובה, אפשר להגיד שהקרקע הוכשרה?
2. כי עם הרכב נחות בטורינו, חיפה היתה קרובה - רק לפני שבועיים הלינו אוהדי חיפה על "הרכב גביע הטוטו" איתו הם היו צריכים להסתדר מול הגברת הזקנה בחוץ. אמנם גולסה וכיאל לא שבים להרכב אבל יניב קטן דווקא כן וכולנו יודעים כמה הוא משדרג את הקבוצה הנוכחית. יניב קטן ממש לא מתרגש כשהוא שומע את המנון האלופות, ככה זה אחרי שמונה משחקים, ולכן הוא בא לעוד יום בעבודה, מנותק מלחץ שמשתק ומגביל. לפני שנה וחצי, אלישע הכריז שיניב קטן יפרח תחתיו וכמו לא מעט דברים שהמאמן החביב אמר, הצדק איתו. אז אם בטורינו זה היה קרוב, תוסיפו לחיפה את יניב קטן בהרכב ואפשר כבר לדבר על ניצחון.
3. כי יובה בהרכב חסר - נדמה שהאכזבה הכי גדולה מיובנטוס היא חוסר הברק שהיא באה איתו. מי שכל כך ציפה לראות את אלסנדרו דל פיירו שוב בישראל בשנותיו האחרונות בתור שחקן ייאלץ לחכות להזדמנות אחרת שלא בטוח שתגיע. הנסיך יראה את המשחק מהבית ויחד איתו גם החלוץ, ווינצ'נזו יאקווינטה, והקשר, מוחמד סיסוקו.
נכון שדל פיירו לא ממש משחק מתחילת העונה אבל שני החברים האחרים דווקא מהיציבים והטובים בהרכב של צ'ירו פרארה ואם תוסיפו לזה את פליפה מלו שעדיין לא כשיר במאת האחוזים תקבלו מצב דומה למצב בו הגיעה חיפה לטורינו, הרכב שונה בתכלית מזה שהקבוצה רגילה אליו. לחיפה נותר רק לקוות שפרארה יחזיק במיקרופון בסיום המשחק וישתמש בתירוץ הזה להפסד.
4. ארבייטמן לוהט מול הגנה איטלקית איטית - שמונה שערי ליגה בשמונה מחזורים וכל זה לרוב מהספסל. זה ההספק של שלומי ארבייטמן בליגת העל שלנו, הספק שנתן לו את חולצת ההרכב לצד דבאלשווילי מול הזברות האיטלקיות. למעט שמעון אבוחצירא של תחילת העונה שעברה, הרבה זמן לא היה בליגה שלנו "גולר" שמסיים עונה עם 20 שערים ומעלה למרות שאף אחד לא באמת יודע איך ומתי זה קרה.
ארבייטמן מוצא לאחרונה את פינות השערים בקלות ומתזמן נגיחות כמו חלוץ אירופי. רגל שמאל טובה זה תמיד יתרון כי לא משנה עד כמה הבלם שמולך משנן את הרגל החזקה שלך, ברגע האמת ההרגל הוא זה שקובע. קילייני וקנבארו הם לא הפראיירים שמנסים לעשות מהם לאחרונה, אבל ארבייטמן יכול לגרום להם להרגיש ככה. המהירות שלו מול האיטיות שלהם יכולה לשחק תפקיד לטובת הירוקים.
5. כי ב-04/05 מכבי ת"א היתה בדיוק במצב הזה והצליחה - "רבותי, ההיסטוריה חוזרת" צעקה יפה ירקוני בשירו של חיים חפר ולא פעם הרגשנו את זה בקמפיין של מכבי חיפה. תחושת הדה ז'ה וו החלה עוד בהגרלה שהציבה את מכבי חיפה מודל 09/10 מול שתיים מהקבוצות אותן פגשה מכבי ת"א 04/05, באיירן ויובה. אם זה התחיל כקוריוז מוצלח אז חובה להזכיר מה היה המאזן של מכבי ת"א אחרי שלושה משחקים בבית הקשה. ניחשתם נכון - אפס נקודות, חמישה שערי חובה, אפס שערי זכות.
אייאקס הגיעה לארץ וברוך דגו הבקיע שני שערים לפני שדניאל דה רידר צימק סמוך לסיום. קצת השראה מהצד הצהוב דווקא יכולה לעזור לחיפה, ולו רק כדי לא לתת לאוהדי מכבי את התענוג של השמחה לאיד.
יובנטוס - למרות היתרון האיכותי, האיטלקים מגיעים דרוכים
1. בגלל מזג האוויר - נכון, אתם מכירים את הסיבה הזו. היא בדרך כלל מופיעה בצד השני של ההתמודדות כאשר התלונות הראשונות בכל מסיבות העיתונאים של האירופאים הן על מזג האוויר שמכביד על חייהם נטולי השמש. רצה הגורל ופתאום נהיה חורף. אם אנחנו נוטים לייחס מזג אוויר חם וים תיכוני כיתרון ברור ומוכח אז ברור כי גשמים ורוחות שפוקדים את איזורינו בימים אלה יכולים לעזור לאירופאים מצפון איטליה.
2. בגלל שהם באמת צריכים את זה - יובנטוס במצב לא פשוט בבית א' של המפעל ואם נודה, בשבילם זה הספגטי והיין (מקביל ללחם וחמאה שלנו) ועבור חיפה זה עוד שבוע של השתייכות לליגה של הגדולות. המאבק על המקום בשמינית הגמר ינשל אחת משלוש הקבוצות ויובה לא יכולה להרשות לעצמה שזו תהיה היא אחרי כל מה שהיא עשתה בקיץ. לכן, בידיעה שבאיירן מינכן כבר ניצחה כאן ביובנטוס לא מקלים ראש ובטח שלא ירצו לראות את שער הבכורה של הירוקים באירופה דווקא מולם.
3. דייגו וג'יובינקו - אם מסתכלים על השחקנים בשתי הקבוצות אז את עיקר היתרון של יובנטוס אפשר למצוא בקישור. קולמה כקשר אחורי הורס הוא די מרשים גם ברמות האירופאיות אבל ספק אם יוכל להתמודד לבד מול דייגו וג'יובינקו. עם חסרונו של כיאל המורחק כמו גם דוטרה, לאלישע יש מעט מאוד אופציות להתאמות מהספסל ככל שהמשחק יתקדם ואם אכן היתרון יתממש יהיה לו קשה להגיב בלי לנטרל שחקני התקפה שיתרמו הגנה.
עותמאן עתיד לפתוח בצד אבל ידרש להרבה משימות הגנתיות ובעזרה למשומר. אם ישתלטו הברזילאי והנמלה האטומית על החלק התחתון של ההתקפה קשה לראות את חיפה סופגת פחות משני שערים.
4. המצבים הנייחים - כל פעם אני שואל את עצמי מה יהיה עם הסיבה הזו. למה בכל פעם שקבוצה ישראלית פוגשת קבוצה אירופאית, אז כדור חופשי ברדיוס של 30 מטר מהשער הופך מיד לחצי גול? השער הראשון שפתח את הפקק מול באיירן הגיע מיד אחרי מצב נייח כאשר כל השחקנים היו ברחבה כמו גם השער בצרפת שהגיע מקרן. לפני שבועיים אנו זוכרים איך קילייני השאיר את השומר שלו מאחור ורץ להתחבק. כש-22 שחקנים על המגרש ועוד רבבות באצטדיון כבר בטוחים ששער יגיע, הנבואה עשויה להגשים את עצמה.
יובנטוס מצוינת בכדורים הנייחים ורואים היטב בליגה האיטלקית איך ביובה עובד התרחיש הקבוע בו דייגו מגביה פעם הגבהה קצרה ונגיחה ופעם הגבהה לצד הרחוק, בדומה לשער שחיפה ספגה. החוכמה: לא לעשות עבירות סמוך לרחבה.
5. כי זו ההזדמנות של אמאורי - מצחיק שבגיל 29 עוד אפשר לדבר על הזדמנות אצל שחקן כדורגל אבל זה רק בגלל שהוא ממשיך לקבל אותן. אמאורי או אמאורי קרבליו דה אוליברה, כמו שקוראים לו חבריו, פשוט לא מוצא את עצמו ביובה.
אחרי העונות הטובות בפלארמו הביא קלאודיו רניירי את הברזילאי/איטלקי לעמוד במרכז ההתקפה והאמין בו בכל ליבו. אמאורי איכזב ויאקווינטה וטרזגה מקבלים הרבה יותר דקות. זה הזמן וזו הבמה של החלוץ לעשות קצת מעבר בתקופה שיאקווינטה מושבת והוא ירצה שחיפה לא תעמוד לו בדרך.
הלב אומר שחיפה יכולה לעשות את זה. הראש אומר לא. התשובה קצת אחרי 23:30.
