אחרי ששלחנו נציגים כמעט לכל ליגה שמכבדת את עצמה באירופה ובוודאי לליגות הגדולות והבכירות שבהן, הגיע הזמן שמדינת ישראל הקטנה תתהדר בדרבי ישראלי ברוסיה. עד כמה שזה יישמע לכם קצת הזוי, מסתבר שיש עכשיו יותר שחקנים ישראלים בליגה הרוסית מאשר שחקנים רוסים בליגה העל.
נתון זה מוזר מאוד בהתחשב בעובדה שהגיעו לכאן כמיליון עולים חדשים ואפשר לספור את הכדורגלנים שהשתלבו אצלנו על כף יד אחת. אולי עכשיו, כשהפרמייר-ליג ברוסיה שהוקמה רק ב-2001 והחליפה את "הדיוויזיה העליונה", יגלו הרוסים את הכדורגל הישראלי.
זאב חיימוביץ' בטרק גרוזני וביברס נאתכו ברובין קאזאן אמורים להיות השגרירים שלנו. אז אולי חיימוביץ', שפותח עונה שניה בגרוזני כבר "מומחה" לכדורגל הרוסי, אבל מה בעצם אנחנו יודעים על הליגה החדשה שנכנסה לחיינו?
"הכיכר האלופה"
כמעצמה עולמית ולפני הפירוק של ברית המועצות, הליגה הרוסית היתה חזקה כשהקבוצה ששלטה בה היתה דינמו קייב. עם הפירוק עברה קייב לשחק "בבית" החדש באוקראינה והקבוצות ממוסקבה החלו להשתלט.
למעט שלוש קבוצות שעשו את זה בשנים האחרונות, היה ברור לכל אוהד כדורגל רוסי שחגיגות האליפות יהיו בכיכר האדומה. לא ברור איזה קבוצה תחגוג שם, אבל במוסקבה מכינים תמיד את הבמות.
בואו נלך רגע קצת אחורה. ב-1991 התפרקה הליגה הסובייטית. שש קבוצות רוסיות נשארו בה, חמש מהן היו ממוסקבה ועוד 14 קבוצות מליגות נמוכות הצטרפו. לא לכולן היה את התקציב להשאיר את "הראש מעל המים" ומוסקבה החלה לשלוט בענף. ספרטק עשתה ככל העולה על רוחה וזכתה 9 פעמים באליפות בעשר השנים הראשונות לקיומה.
בתחילת שנות ה-2000 התעוררו לחיים גם לוקומוטיב וצסק"א במטרה להפוך את הליגה לתחרותית. עד לפני שלוש שנים עם הכניסה של זניט ורובין קאזאן לתמונה, התמונה היתה ברורה. הדרבי של מוסקבה היה משחק של אליפות ולא משנה אם היה נערך במחזור החמישי או ה-14.
במטרה לעשות שינוי מהותי, גילו האוליגרכים את הפוטנציאל הטמון בשחקנים, החלו להזרים מזומנים רבים וניסו בשלב ראשון לשמור על הכוכבים הרוסים בבית. עם אנדריי ארשבין שהלך לארסנל, רומן פבליוצ'נקו שנחת לא רחוק ממנו בטוטנהאם ועם פאבל פוגרבניאק שהגיע לשטוטגרט זה לא הצליח, אבל הם לא נשברו.
מוסקבה היא כמו לונדון, לפחות בכל הנוגע לכדורגל. רוב קבוצות הליגה באות משם כשקשה לבחור את הבולטת והגדולה מכולן. דינמו למשל היא הקבוצה הפחות טובה של העיר הגדולה, האחות הקטנה. צסק"א, לוקומוטיב, וספרטק הן הגדולות וביחד עם רובין קאזאן וזניט משלימות את החמישייה הפותחת של העונה, וככל הנראה גם הסוגרת.
רובין מועמדת לזכייה שלישית באליפות וספק אם יש מי שביכולתה לעצור את אותם 11 שחקנים אשר נתנו בראש להפועל בליגה האירופית בקור הרוסי והוכיחו שהעובדה שהגיעו למפגש מול האדומים ללא אף משחק ליגה, לא ממש הפריעה להם להפגין כדורגל איכותי (מול וולפסבורג זה כבר הלך קשה יותר).
החמישייה הפותחת
השם הגדול ביותר שנחת בליגה הרוסית העונה מגיע בעמדת המאמן. זניט סט. פטרסבורג החתימה את לוצ'יאנו ספאלטי שאימן את רומא. האיטלקי יחליף את דיק אדווקאט ההולנדי שהביא את זניט לימים הכי יפים שלה בהיסטוריה עם הזכיה בגביע אופ"א ובסופר-קאפ אחרי ניצחון מול מנצ'סטר יונייטד.
אל ספלאטי הצטרף גם שחקן הנבחרת האיטלקית, אלסנדרו רוסינה, שהחליט לעזוב את טורינו ולחבור לליגה הרוסית.
ספרטק מוסקבה החליטה להעניק את שרביט האימון לאחד מגדולי השחקנים הרוסים בשנות ה-2000, וחברו של חיים רביבו בסלטה ויגו, ואלרי קארפין. ולא, אותם זה לא מעניין כל כך כמה ניסיון יש לו באימון. קארפין שימש בעונה החולפת כמנהל הטכני של הקבוצה ועתה קיבל את המושכות. רוצים עוד נקודת מבט ישראלית? גם גרנט היה מנהל טכני בצ'לסי והפך למאמן.
קארפין צריך להחזיר את ספרטק מוסקבה לקידמת הבמה ויש לה מטרה ברורה. להחזיר את האליפות שלא נחגגה במועדון מאז שנת 2001. מי שאמור להיות המוציא לפועל העיקרי הוא וולינגטון הברזילאי שזכה בעונה שעברה בתואר מלך השערים אחרי שחגג 21 פעמים.
מעונת 91 ועד עונת 2001 זכתה ספרטק בתשע אליפויות ולמעט העונה היחידה בה זכתה אלניה ולאדיקווקז באליפות, היה נדמה שמדובר בקבוצה בלתי ניתנת לעצירה. מאז היא לא חגגה. בחמש השנים האחרונות סיימה ספרטק ארבע פעמים בתור סגנית. קארפין צריך לשנות את התמונה הזאת.
צסק"א מוסקבה עלתה העונה לראשונה בתולדותיה לליגת האלופות ובקבוצה של ליאוניד סלוצקי רוצים להמשיך את המומנטום גם בליגה. הקבוצה למדה להסתדר ללא החלוץ הברזילאי, ואגנר לאב, שחזר למולדתו, אבל גם עם שוער מצויין בדמותו של איגור אקינפייב ועם הקשר היפני עם השם המחייב, הונדה, במרכז השדה, קשה לראות אותה עוצרת את רובין קאזאן.
לוקומוטיב מוסקבה סיימה את העונה הקודמת במקום הרביעי. יורי סיומין, שועל קרבות ותיק שהגיע מדינמו קייב ויחד עם דימיטרי סיצ'ב, שקיבל את הכינוי "מייקל אואן הרוסי" ינסו השניים להפתיע העונה. סאני קייטה הניגרי חזר למונאקו והתקווה הגדולה נעוצה במייקון מרקס, ברזילאי בן 20 המשתייך גם לנבחרת הצעירה של ברזיל. בעונה שעברה הם סיימו במקום הרביעי, וזה לא יהיה הימור גדול מידי לומר שהשנה הם רק יסגרו את החמישייה הפותחת.
המועמדת הגדולה לאליפות שלישית רצופה היא רובין קאזאן. כולנו ראינו את העוצמה של הקבוצה ששיחקה בבלומפילד ולמדנו להכיר את היכולות הבלתי נגמרות של בוחארוב, נאבאס, ריזיקוב וכמובן סרגיי סמאק הנפלא. ראינו אותם, אוהדי הפועל אפילו הרגישו את נחת זרועם. או רגלם. החבורה המלוכדת הזאת של ברדייב, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, תסיים גם את העונה הקרובה עם אליפות.
