שוב שתי הנבחרות האהודות בישראל (או שמא זו דווקא הנבחרת בכחול-לבן? לפעמים נראה שלא) נפגשות ראש בראש במסגרת המונדיאל. זו הפעם העשירית ששתי הנבחרות נפגשות ולוח התוצאות מראה יתרון קל שבקלים לסלסאו עם 4 ניצחונות מול 3 הפסדים כשבמאזן גם 4 תוצאות תיקו (מאזן השערים הכללי: 13:14 לטובת הצהובים). על פניו, זמן קלאסי לנפץ את הקרח, לשבור שוויון, כל קלישאה נראית תואמת את התנגשות הטיטאנים.

אלא שכשמדברים על שתי מעצמות הכדורגל צריך לזכור הבדל פעוט: על החגורה של פסלו של ישו בהר הקורקובדו שבריו דה ז'ניירו ("הנהר של ינואר") ישנן חמש גולגלות – אחת לכל זכיה בגביע העולם. על החגורה של קרויף? גייטנישט.

שתי הנבחרות עוברות, בעיני העולם לפחות, תהליך של הסרת ההילה. "טוטאל פוטבול", כל ילד יודע, היה הכינוי של הכדורגל שהציגו הכתומים בשנות השבעים תחת ריינוס מיכלס, אבי השיטה (אותה ייבא לנבחרת מאייאקס, איתה זכה בשלוש אליפויות אירופה רצופות), ובה בהכללה "כולם עושים הכל". הבום הגיע ב-1974 ולקח את האוראנג' עד לגמר המונדיאל כשבדרך נופלות שדודות לא מעט מנסיכויות הכדורגל הגדולות.

רובן מול רוביניו. כואב שאחד מהם יעוף (צילום: מערכת ONE)
רובן מול רוביניו. כואב שאחד מהם יעוף | צילום: מערכת ONE

היום מקסימום נכון להגיד על נבחרת הולנד ש-"כולם עושים כמיטב יכולתם", אבל התוצרת בהחלט לא מושכת את העין עד כה ולהולנדים יש אמנם מאזן מושלם של ארבעה ניצחונות מארבעה משחקים, אבל גם ממוצע של פחות משני שערים למשחק ויותר מזה: כדורגל משעמם ובעיקר – ויש אנשים שרואים בה מילה גסה – פרקטי.

גם בכל הקשור לברזיל העולם מתחיל להתפכח. אין עוררין שמדובר באחת משתי הנבחרות הטובות בעולם כיום ולבטח הטובה לאורך ההיסטוריה, אבל אף אחד כבר לא מצפה להתקפות בהן כל השחקנים במגרש נוגעים בכדור והשער מובקע במספרת עם העקב. ה"ז'וגה בוניטו" כבר שייך לעבר. מאזנה של ברזיל אמנם מחמיא משל הולנד בכל הקשור בכיבוש שערים, אבל לא מעטות הכותרות שעיטרו את עמודי השער בעיתוני העולם ומתייחסות לשינוי הדרך שעוברים הצהובים בראשותו של דונגה, שרואה לנגד עיניו רק מטרה – לא דרך.

הולנד אוהדים (GettyImages) (צילום: מערכת ONE)
הולנד אוהדים (GettyImages) | צילום: מערכת ONE

אז יש שתי נבחרות מוצלחות שאיבדו קצת מהזוהר. בעד מי נהיה? על פי מרבית הסקרים מדובר בשתי הנבחרות האהודות על בני ישראל היושבים מול המקלטים. הבה ונרחיב את העדשה, נקבל החלטה מושכלת, ונתעלם לרגע מטקטיקות וסטטיסטיקות.

תרבות


הולנד: אין עוררין על כך שתחום הייצור הבולט ביותר של ארץ השפלה (על שם ליידי גאגא) האפופת ענן קנביס הוא ציירים. רמברנדט, ואן גוך, ורמר, זהו רק חלק פצפון ממאגר השמות שמרכיב רבים מהאוספים ששווים מאות מיליוני דולרים במוזיאונים ברחבי העולם. עוד שם גדול (אין כוונה לפתוח גם קטגוריית "פילוסופים". יש גבול) הוא ההוגה ברוך שפינוזה שלזכות פועלו ותפיסתו אפשר למנות את ביטול קיומו של האלוהים האולד סקול שיושב על ענן, ושיוכו לטבע – "אלוהים הוא הכל" (מה שגרם לקהילה היהודית להוקיע אותו. ביג דיל). מצד שני הוא מת מאבק של עדשות (ליטש אותן לפרנסתו) אז אולי הוא לא כזה גאון גדול. אה, וגם סמים.

ציון: 7

שחקנים משחזרים את ציורו של רמברנדט &"משמר הלילה&" (ONE) (צילום: מערכת ONE)
שחקנים משחזרים את ציורו של רמברנדט &"משמר הלילה&" (ONE) | צילום: מערכת ONE

ברזיל: עם כל הכבוד לאוחזי המכחולים, מוזיקה נחשבה מאז ומעולם לצורת הביטוי המזוקקת ביותר של אמנות, וממנה יש לברזילאים בשפע. בלי יותר מדי ניים דרופינג אפשר לסגור את הסיפור רק בלהגיד "סמבה", אבל אז ייעשה עוול לז'ילברטו ז'יל, גל קוסטה, ז'ואאו ז'ילברטו, דניאלה מרקורי והגדול מכולם – קייטנו ולוזו (אתם עוד פה? יאללה! בשביל זה יש יוטיוב!). את היעדר הפילוסופים הברזילאים (אם אתם לא מחשיבים את סוקרטס – השחקן הברזילאי) אפשר לייחס לזה שלפי רוב המוצ'ילרים, כל ברזילאי אוחז באמתחתו את הפילוסופיה האולטימטיבית: ליהנות מהחיים.

ציון: 5. כמה אפשר למשוך עם הקטע הזה של "כיף לנו"?

דניאלה מרקורי. נראה אתכם אומרים לזה לא (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
דניאלה מרקורי. נראה אתכם אומרים לזה לא (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

אוכל


הולנד: אין שום דבר מיוחד במאכלים ההולנדיים המסורתיים (שרובם גם ככה "מושאלים" מהמטבח האינדונזי), אבל גולת הכותרת בפאסט פוד העולמי יושבת באמסטרדם. מי שלא החזיק בידו גביע בקוטר חצי מטר שממולא בצ'יפס חרוכים ועליהם הר מיונז סותם עורקים לא יודע מהו פחד אמיתי ולא את פירושו האמיתי של המושג "מדושן עונג". לא סתם מסתובבים אלפי תיירים עם חיוך על הפנים במדרכות אמסטרדם ולא, זה לא רק בגלל הסמים.

ציון: 5. מה עם קצת יצירתיות?

ככה, רק בגביע ובלי קטשופ (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
ככה, רק בגביע ובלי קטשופ (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

ברזיל: כאן יש להתמקד בשני המאכלים הלאומיים של ברזיל, הנקטר והאמברוזיה המקומיים אם תרצו. הפייז'ואָדה, שהביאו איתם הכובשים הפורטוגלים, נחשבת למנה המקומית ומורכבת משעועית שחורה, בשר חזיר ושורשי קסאווה טחונים והכנתה דורשת מספר שעות, מה שמזכה אותה בתואר הכבוד "הצ'ולנט הברזילאי". בגזרת השתייה יש לציין את הקשאסה (במקורה בייצור של הילידים מקני סוכר) שממנה מכינים את הקפייריניה (ממשפחת המוחיטו והמרגריטה) המתאימה לחובבי הקוקטיילים, ובעצם – לבּנות.

ציון: 7. בגלל החמין, למרות הקפייריניה.

קשאסה (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
קשאסה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

הקשר הישראלי
הולנד: גמד הולנדי רשע החדיר לראשי היהודים שהמדינה השטוחה היתה ידידה גדולה לעמנו בתקופת השואה. אז זהו, שזה לא לגמרי נכון. יש נטייה לחשוב שבשערי המדינה עמדו אבירים בשריון כתום שהגנו על היהודים. האמת היא שרוב ההולנדים ממש לא סייעו ליהודים וחלק גדול אף עזרו לאתרם ולשולחם למחנות במזרח המדינה. למרות שהיחס בין גודל האוכלוסייה לחסידי אומות עולם גבוה מאשר במדינות אחרות, בהחלט אפשר לומר שהמשטר ההולנדי בשואה היה משת"פ רציני (יש שיגידו שהדבר נובע מהיותם של ההולנדים קונפורמיסטים חסרי תקנה) ובשורה התחתונה בהולנד נספו כ-101,800 יהודים, רוב מוחלט. איי איי איי. לא לעניין. זה הולך לפגוע לכם בציון. 

ציון: 2. נפילה קשה

ברזיל: האמת היא שההיסטוריה של היהודים עם ברזיל מתמקדת דווקא בנסיעות אחרי צבא לקרנבל בפברואר, ואם כבר שואה, חוץ מהעובדה שהם הסתירו את מנגלה אחר כך אין ממש מה להגיד נגדם. אלא שההווה של הברזילאים עומד בינם לבין ציון שיאפשר לפתוח פער משמעותי. הנשיא לולה דה סילבה הוא (מלבד בחור קצת הזוי) פרו איראני ("מדינות אחרות צריכות לנהוג כמו איראן", אמר לפני חודשיים) שלא ממש מנסה להסתיר את היותו אחד שכזה.

ציון: 4. לא נורא, אבל זאת הזדמנות אחרונה בשבילכם!

רוביניו. ישוב לספרד? (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
.לולה עם רוביניו רק נראה כמו סבא חביב (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

ספורט אחר
הולנד: לא בטוח שזה קריטריון שאמור לשנות משהו למישהו, אבל בואו ונגיד שזה בונוס. ריצ'ארד קרייצ'ק שזכה פעם אחת בווימבלדון ב-1996 הוא גולת הכותרת של הטניס ההולנדי. אינגה דה ברויין היא מהשחיניות המובילות בשנים האחרונות וההולנדים זכו ב-16 מדליות באולימפיאדת 2008 בביג'ינג, רובן בענפי ספורט שיש בהם מים (הידעתם? פולו מים הוא ענף אולימפי). יפה יחסית ל-10 מיליון תושבים, אבל אותי לא קונים בקלות.

ציון: 5. די נו. זה לא באמת ספורט.

ברזיל: הבזילאים המציאו את הקפואירה (יש אנשים שמוצאים את זה מגניב) ויש להם את אחד הרוצחים המפחידים בעולם ההיאבקות בשנים האחרונות אנדרסון דה סילבה. נבחרת ברזיל בכדורעף היא המצליחה בעולם. לברזילאים של ב-NBA שלושה שחקנים שממש לא נחשבים למחממי ספסלים: ננה מדנבר, אנדרסון ורז'או מקליבלנד ולאנדרו ברבוסה מפניקס. אפשר להמשיך ולספר על גוסטבו קוורטן שזכה שלוש פעמים ברולאן גארוס, אבל נראה שאפשר לעצור כאן ולהכריז על המנצחת.

ציון: 7. סוג של מעצמת ספורט, אבל באיזי.

And the winner is...
גם ללא החישוב המסובך (19:23 לברזיל) אפשר לראות לפי רוח הדברים שהדרום - אמריקניים הם אלו שיוצאים טוב יותר מהשוואת ה-"דברים שלא קשורים לכדורגל". איזו נבחרת תנצח על הדשא? נקווה שזה דווקא כן יהיה קשור לכדורגל, ועדיף כדורגל טוב.