הפועל ת"א היא קבוצה משונה בנוף הפייבוריטיות בספורט הישראלי. רוב הקבוצות החזקות משדרות פחד ליריבות כשהן נחשבות לעדיפות בהרבה, רובן מפרקות כל דבר שזז וחלקן הביא למצב שאם מפסידים 2:0 קטן מולן, אומרים תודה. הפועל של השנה האחרונה היא לא ממש קבוצה כזאת.
מבט מפוכח על חצי שנה החלומית שעברה על האדומים מגלה דבר פשוט: כשהפועל לא פייבוריטית והלחץ על היריבה, מדובר בקבוצה מסוכנת מאוד. במשחק העונה בשנה שעברה נגד מכבי חיפה היא ניצחה, בדרבי החשוב נגד מכבי היא נתקעה ובמשחק האליפות נגד בית"ר ירושלים (כשחיפה כשלה) רק מגע אלוהי הביא את הכדור לרשת.
העונה הדבר דומה: הפועל הגיעה לחיפה ועם 10 שחקנים ניצחה בקלילות את הירוקים, באה למשחק ביתי נגד בית"ר ונעלמה, באה שווה בין שווים לדרבי וחגגה, הפסידה משחק כביכול קל נגד קרית שמונה, באה אנדרוג לשאלקה והיתה ראויה לניצחון והרשימה עוד ארוכה. להפועל הנוכחית טוב לבוא אנדרוג על הנייר. אז הם נועצים את הציפורניים הכי עמוק והכי כואב שיש.
בנפיקה אולי השאירה את הנשר בליסבון, אבל הציפורניים של פבלו איימאר, חאבייר סביולה וקונטראו הנהדר שלופות. הפורטוגלים מתעסקים בעיקר במשחק נגד שאלקה ועבורם ניצחון הערב יבהיר, כנראה, שתיקו ביתי מול הגרמנים והם בשמינית הגמר. המשמעות: זהו הדבר הכי טוב שיכול לקרות להפועל, אם היא רוצה סוף סוף ניצחון בשלב הבתים.
מה יהיה עם הקוף?
הפועל עברה תהליך של התבגרות בשלב הבתים אך הבשלות עדיין רחוקה. מהקבוצה החוצפנית (חיובית) מהמחצית הראשונה נגד בנפיקה, נותר קוף גדול על הגב שצריכים בהפועל להוריד. השער נגד ליון נתן רגיעון לקוף, הנקודה מול שאלקה כמעט הורידה אותו, אבל גם אלו שצועקים "הליגה היא מעל הכל" יודעים שלסיים קמפיין עם נקודה בודדת לא מוסיפה כבוד למועדון, גם אם זה מסדר להפועל שלט קטן ברכב שמיועד לירוקים מהכרמל: "טרנטה, אבל לפניך".
הנקודה של הפועל נגד שאלקה שחררה את שסתום הלחץ שהיה אצל הדאבליסטית מאז תחילת שלב הבתים. יותר מהעובדה שהפועל ברחה מהאפס כמו מאש, היא הוכיחה לעצמה שהיא מסוגלת. הדיבורים על כך ש"הפועל קבוצה אירופית" וההצהרות של הבעלים על שמינית גמר או אפילו רבע גמר, השפיעו לרעה. דווקא ברגע שהפועל הבינה שאין מצב לעלות שלב, היא התחילה לשחק כדורגל. רק צריך להיזכר במחצית השניה הנפלאה נגד הגרמנים.
עוזר המאמן האדום, יוסי אבוקסיס, שלא אוהב לצאת בהצהרות יודע גם הוא שצריך לקחת נקודות. ברדיו 103FM בשיתוף ONE הוא הודה אתמול: "אם נסיים עם נקודה אחת את הבית, נהיה מאוכזבים. יש לנו רצון מאוד לצאת עם נקודות מהמשחק נגד בנפיקה. אנחנו מצפים מעצמנו להוציא משהו מהמשחק הזה. הם יודעים שבבית אנחנו קבוצה טובה".
בשם ההגנה ולאו דווקא של הפועל
מי ששומע שאת מרכז ההגנה של בנפיקה מאיישים שני בלמי נבחרת ברזיל, דויד לואיז ולואיזאו ועל האגף השמאלי אחראי קונטראו הנהדר, לא אופטימי לקראת הערב. למרות זאת, יש למה לקוות.
ההגנה של בנפיקה היא נקודת התורפה של הקבוצה הזאת. השנה הספיקה הקבוצה לקבל חמישייה כואבת מהיריבה הגדולה פורטו, להפסיד כבר ארבעה משחקי ליגה ולהתרחק 10 נקודות מהצמרת. ז'ורז' חסוס היה חותם עכשיו על קיזוז כי אלוף הוא כנראה לא יהיה העונה. בליגת האלופות היא ספגה שער אחד פחות מהפועל בסה"כ והפסידה כבר שלושה משחקי ליגה ושני משחקי צ'מפיונס מחוץ לאצטדיון "האור" בליסבון. הגנה אדומה חדירה? לא רק במתחם חודורוב.
מי שצריך לעשות את מירב הבלאגן הוא איתי שכטר וגם אלי גוטמן לא יודע איזה שכטר הוא יקבל. השחקן מהמשחק הראשון שסחט שני פנדלים ברורים לטובת הפועל שלא נשרקו או חלוץ שחזר מפציעה מרגיזה ויהיה מוגבל בתנועה שלו. שכטר הישן והטוב, בצירוף תמוז המצויין, הוא המתכון הכי טוב לקטלניות של הפועל.
בשביל החברים ביציע
וינסנט אניימה, דגלאס דה סילבה, גילי ורמוט, איתי שכטר, בן שהר, טוטו תמוז, ערן זהבי ו...אלי גוטמן. כולם עם חלום אירופה בכיס וכולם יודעים שזה הצ'אנס אולי האחרון להגשים אותו.
טוטנהאם, ויאריאל, פ.ס.וו איינדהובן ונירנברג שלחו נציגים, סוכנים פרטיים שריינו כרטיסים וכולם מחפשים יהלומים ישראלים בזול. גם הם יודעים שהמגינים של הליגה הישראלית הם לא מדד לקשיחות ולפיזיות של אירופה. נגד ליון יהיה קשה להרשים, בבית הישן והטוב בלומפילד זה בהחלט אפשרי.
קמפיין ליגת האלופות יסתיים בעוד שבועיים והפועל תחזור לליגת העל עם מטרה ברורה לשוב לבמה הגדולה באמת. מכבי חיפה תזכור לעד את הניצחון על מנצ'סטר יונייטד ומכבי ת"א את ה-1:2 על אייאקס. גם הפועל תרצה להישאר עם איזשהו זיכרון מתוק מהעונה האירופית כדי לא להישאר עם זיכרון דומה לזה של מכבי חיפה בעונה שעברה.
