לכל אחד מאיתנו יש את הרגעים בהם הוא חולם. החלום הוא גדול מצד אחד, אך כזה שצירוף אפשרויות, שעל פניו נראות בלתי סבירות בעליל, יגרמו לו לקרות.
אצלנו, אוהדי הספורט, החלומות קורים לעיתים תכופות יותר. לא פעם אנו מחשבים משחקים, תוצאות, שערים והסתברויות בשביל לנצח משחק, לתפוס מיקום טוב יותר בטבלה, או לעבור שלב בגביע.
אוהדי הפועל וודאי לא יגידו זאת בקול רם, אך החל מיום חמישי שעבר בשעה 18:00, כאשר הסתיים המשחק ברוסיה, כולם החלו לחלום. וככל שעברו הימים, הפשיר הקרח, התפזר עשן הדרבי, החלו יותר ויותר אוהדים לחשב הסתברויות, להתחיל לבנות הרכב ולבנות תבנית משחק לנוכח המצב שנוצר. או במילה אחת: לחלום.
כל אדם סביר ישאל - איך האוהדים הללו בכלל מרשים לעצמם לחלום על זה? האמת, נראה שבשנים עברו אף אוהד הפועל לא היה מרשה לעצמו לחלום ולפנטז על אופציה כזו ובאמת להאמין בה. במשחקה הראשון באירופה הפסידה הפועל 2:0 לזימברו קישינב (מי??) בחוץ ולכולם היה ברור שזה גמור. אך הנה, כמה שנים טובות עברו ופתאום הצטברו להן כמה נקודות לאוהד הפועל ת"א האופטימי.
התקפה - הפועל של השנה היא קודם כל קבוצת התקפה. נכון, זה גם אומר שהיא כבר ממש לא קבוצת הגנה וספיגת שער מול קאזאן (שבאמת תסגור את הסיפור), היא יותר מריאלית, אך זה גם אומר שכל אוהד הפועל יכול לראות בעיני רוחו את קבוצתו מבקיעה שלושה, ארבעה או אפילו חמישה שערים (תשאלו את אוהדי ראפיד וינה שהיו בבלומפילד). כאשר באים למשחק שהמשימה הראשונה בו היא להבקיע שלושה שערים זהו נתון פסיכולוגי מכריע. אפילו 0:1 קטן להפועל במחצית, והכול יראה אחרת.
אירופה - כל שחקני הפועל, כמו גם שחקני מכבי חיפה, הבינו השנה שהדרך ליציאה לשחק באחת הקבוצות באירופה עוברת קודם כל דרך הופעות גדולות במפעלים האירופים. הסקאוטים יותר ממוקדים, המידע זורם טוב יותר והקלטות רצות. אם זו ההזדמנות האחרונה להרשים השנה, כל שחקן בהפועל ירצה לתת את המקסימום שהוא יכול כדי להוסיף עוד שורה למחברת של כמה סקאוטים.
בלומפילד - יש מגרשים בעולם ששמם הולך לפניהם. מגרשים שכולם יודעים שיקרו בהם דברים גדולים. המדיסון סקוור גארדן הוא כזה. אז נכון, בלומפילד רחוק מלהיות הגארדן, ויפו היא ממש לא השדרה השמינית בני יורק, אבל משהו באצטדיון הזה עשה תמיד טוב לקבוצות בארץ (ולא רק הפועל). תמיד יש בו תחושה של בית לקבוצות הישראליות, ובבית הכול אפשרי.
דרבי - העשן התפזר, הקהל כבר נרגע, אך כל אוהד ושחקן שיגיעו לבלומפילד ביום חמישי יבואו עם 20 ליטר דלק נוספים אחרי התצוגה ביום שני בדרבי. הפסד, והייתם רואים בבלומפילד פחות צופים, ופתאום אצל השחקנים היינו שומעים על עייפות ופציעות. התחושה אחרי הדרבי היא שהחגיגה יכולה להמשך.
ליברפול - ואי אפשר בלי מילה אחרונה על מי שגרמה לכולנו להאמין. קאמבק אלגנטי אחרי 3:0 במחצית אחת, ועוד בגמר ליגת האלופות. אני מאחל לנאתכו שיגיע ל-10% ממה שעשה ג'רארד, אבל גם קאזאן זו לא מילאן.
ולבסוף, השורה התחתונה היא גם השורה העליונה שלא נכתבה פה - במידה והפועל תצליח בתום המשחק בבלומפילד לעבור לשלב הבא, זו תהיה סנסציית ענק בסדר גדול אירופאי. אחת הגדולות בשנים האחרונות לבטח. מצד שני, מותר לחלום. לכולם.
