חלון ההעברות האחרון המחיש פעם נוספת את מה שברור לאוהדי הכדורגל באירופה כבר זמן מה. איטליה כבר מזמן איננה אותה ליגה עשירה ויוקרתית שמושכת את השחקנים הטובים בעולם, כפי שהיתה לפני עשור. מי שהגיע לשלוש הגדולות בקיץ, בעיקר עשה זאת מאחר ואבד עליו הכלח בספרד וכי ריאל או ברצלונה רצו מאוד להיפטר ממנו.

כך, למשל, הגיעו סמואל אטו ו-ווסלי סניידר לאינטר וקלאס יאן הונטלאר למילאן. אותו עיקרון תקף גם לגבי העברתו של רונאלדיניו למילאן, כשדעך לאחר הגדולה במדי בארסה.

העברה נוספת שמוכיחה זאת, אם כי בסיטואציה מעט שונה, היא העברתו החופשית של פאביו קנבארו ליובנטוס.

קנבארו שונה מהשאר מבחינת הזיקה הגדולה שלו מלכתחילה לכדורגל האיטלקי וכמובן ליובה.

למרות הבגידה ב-2006 והנטישה לריאל אחרי פרשת הקלצ'יופולי, קפטן נבחרת איטליה היה ונשאר אחד הסמלים של הגברת הזקנה, לא בשל נאמנות ארוכת שנים לקבוצה, אלא בעיקר בגלל סגנון המשחק הבלתי מתפשר, שמיד מצא חן בעיני האוהדים ותיפקודו כסוג של סגן קפטן לדל פיירו.

דייגו. לא עמד בציפיות שתלו בו בטורינו  (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
דייגו. נכנס לנעליים של נדבד (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

לכן, כשליובה היתה הזדמנות להשיבו הביתה, אין פלא שהיא קפצה עליה, גם כשפאביו כבר בן 36. הרי בסרייה A גיל 36 זה כמו 30 בליגות אחרות, בוודאי עבור בלם. מהסיבה הזו צריך להבדיל בינו לבין אטו וסניידר והונטלאר ובוודאי רונאלדיניו.

מצד שני, מה שמשותף לו ולאחרים (מלבד אטו) הוא לא משהו שצריך להפריע ליובה. בואו נודה באמת, קנאבארו היה רחוק מגדולתו בריאל. שתי האליפויות בהן זכה בברנבאו בטח לא נזקפות לזכות החלק האחורי של ריאל, אלא יותר לכיוון ההתקפה ואיקר קסיאס, שהציל את הבלמים הכושלים שלו פעם אחר פעם.

עד כה קנאברו משתף פעולה בצורה טובה עם ג'ורג'יו קייליני במרכז ההגנה, ולמזלו ניצב מאחוריו, שוב, אחד השוערים הטובים בעולם.

קלייני. שיתוף הפעולה בינו לבין קנאברו מצליח עד כה (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
קלייני. שיתוף הפעולה בינו לבין קנאברו מצליח עד כה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

דייגו הגיע מברמן, פיליפה מלו מפיורנטינה
אחרי שתי עונות בהן התרכזה בשיקום מעמדה בליגה וכיוונה בעיקר לעבר העפלה לליגת האלופות, ללא איום על אינטר, הגברת הזקנה מאותתת, היא שוב איתנו. מי שמסמל יותר מכל את הכוונות של יובה להחזיר עטרה ליושנה ולשוב למעמד של אימפריה אירופית הוא דייגו, שנרכש ב-24.5 מיליון יורו.

פיליפה מלו. ההצלחה לא נעלמה ממאמן נבחרת ברזיל (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
פיליפה מלו. ההצלחה לא נעלמה ממאמן נבחרת ברזיל (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

הביאנקונרי נזקקו באופן בהול לשחקן יצירתי שינהל את המשחק ומצאו אותו בדייגו. הברזילאי תפס את מקומו של פאבל נדבד, לא מבחינת העמדה על המגרש אם כי כווירטואוז, המוח של ההתקפה. נדבד פרש רק בקיץ האחרון אבל כבר היה מבוגר ובשנתיים האחרונות היה רחוק משיאו, וזה מובן. דייגו התחיל מצוין את העונה עם בישול במחזור הפתיחה וצמד במחזור השני מול רומא, אבל נתקע.

חמישה משחקים רצופים ללא ניצחון בכל המסגרות עשו את שלהם והביקורת הולכת ומחמירה. מצד שני, הברזילאי שואב עידוד ממועמדותו לכדור הזהב, כחלק מרשימת 30 השחקנים שפורסמה השבוע. גם בתיקו המאכזב נגד פיורנטינה אפשר היה לראותו שולט בקצב המשחק, אך לא פעם אמאורי ויאקווינטה איכזבו מול סבסטיאן פריי.

אין ספק שהפליימייקר בירידה, אבל ביובה תולים בו תקוות גדולות, בעיקר בעונה בה אינטר נראית יותר פגיעה לאחר עזיבתו של איברהימוביץ'.

ברזילאי אחר שהגיע לטורינו בקיץ הוא הקשר הדפנסיבי פליפה מלו. מלו נרכש מפיורנטינה תמורת כ-20 מיליון יורו, והגיע לאייש ביחד עם מוחמד סיסוקו וכריסטיאן פאולסן את הקישור האחורי.

הקשר הדינמי ניחן ביכולות הגנתיות נהדרות, ובשל מוצאו, גם חוטא בעליה תכופה להתקפה, שכמעט ועלתה ליובה השנה בכמה שערים. אחרי מספר עונות בליגה הספרדית, מלו עדיין היה רחוק מקבוצות שנמצאות באור הזרקורים עד לפני שנה.

אדגר דווידס (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
אדגר דווידס. עדיין מחפשים לו מחליף במרכז השדה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

עונה פנטסטית שלו במדי פיורנטינה לכדה את עינו של מאמן נבחרת ברזיל, דונגה, שהחליט לזמנו לסגל בפברואר השנה, ומאז צבר הקשר כבר 11 הופעות בינלאומיות, כולל חמישה משחקים בהרכב בגביע הקונפדרציות.

מהר מאוד הגיעו גם השמועות על התעניינות ממועדוני הפאר ביבשת, ובראשם ארסנל, אך הביאנקונרי היו זריזים, בתקווה שיהיה סוג של אדגר דווידס חדש. מלו קשר אחורי שמסוגל גם להניע את ההתקפה. לאט לאט נרקם שיתוף פעולה ואיזון מצוין בינו לבין דייגו במרכז השדה.

גרוסו. צד שמאל של יובנטוס הושלם (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
גרוסו. צד שמאל של יובנטוס הושלם (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

פאביו גרוסו הגיע כדי לסתום את החור בהגנה


ליובה היה חור גדול בעמדת המגן השמאלי בעונה שעברה, ומי שהגיע למלאו הוא פאביו גרוסו, המגן האיטלקי הכי טוב שיש כיום. גרוסו בן ה-31 עדיין לא הבריק במסגרת המועדונים בהם שיחק, כאשר פאלרמו היא הקבוצה בה עשה את הפריצה וזכה בזימון לסקוודרה אזורה.

במונדיאל 2006 היה מהחלקים החשובים בפאזל של מרצ'לו ליפי, עם השער בדקה ה-119 בחצי הגמר מול גרמניה והפנדל המכריע בדו קרב מול צרפת בגמר. אחר כך עשה עונה לא רעה באינטר ועוד שתיים בליון.

עמנואל אבואה. גם ליצן וגם רקדן (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
אמנואל אבואה. יעשה את הדרך מלונדון לטורינו? (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

אין הרבה מגנים כל כך מגוונים כמו גרוסו. גובהו (1.90 מ') מהווה איום במצבים נייחים, אבל אין זה בא על חשבון טכניקה ושליטה נהדרת בכדור בשתי הרגליים, ביחד עם בעיטה נהדרת.

הגעתו עזרה לייצב את ההגנה של יובה, אך עמדת המגן הימני עדיין בעייתית. במרכז ובצד שמאל, כאמור, אין בעיה, אבל בימין נאלץ המאמן צ'ירו פרארה לשחק עם זדנק גריגרה הצ'כי, שיותר יעיל בעמדת הבלם. גריגרה מתקשה להסתדר עם שחקני אגף מהירים כמו יובטיץ' מפיורנטינה שעשה לו חיים קשים בשבת, ואין ספק שיובה צריכה מגן ימני טבעי, וכרגע מדובר על עמנואל אבואה מארסנל כאפשרות לחיזוק בינואר.

_OBJ