לקראת גמר ליגת האלופות בין באיירן מינכן לצ'לסי אפשר לשים לב לדבר יפה ששייך אולי רק למפעל הבכיר כיום בכדורגל העולמי, ויסלחו לי כל הרומנטיקנים אוהבי המונדיאלים וטורנירי הנבחרות השונים.
אמנם אין ספק שקלאסיקו בין ריאל מדריד לברצלונה היה מושך קצת יותר תשומת לב אך עצם העובדה שצ'לסי ובאיירן הצליחו להדיח את הקבוצות שנחשבות לבכירות ביבשת נותנת להם את הכבוד ואף אוהד כדורגל רציני לא היה מעז לפספס את המשחק בעקבות ירידת האטרקטיביות היחסית – גמר זה גמר.
בנוסף, ולראשונה בעידן הצ'מפיונס ליג, תארח קבוצה משחק כל כך חשוב בביתה ותהנה מיתרון שנחשב לגדול כשבאיירן מינכן תיעזר באליאנץ ארנה תומך על מנת להביא את הגביע לגרמניה בעונה מלאת תהפוכות והפתעות.
זאת הפעם הראשונה בצ'מפיונס ליג אך כמובן שזו לא הפעם הראשונה בהיסטוריית הכדורגל שמשחק שבד"כ משוחק על דשא נייטרלי הופך להיות משחק ביתי ואנחנו בחרנו להתמקד דווקא בכשלונות של קבוצות שקיבלו את הזכות לקבל את מה שנראה לנו כיתרון.
פיגו: "העצב בעיניים של האוהדים - זה שבר אותנו"
כולם זוכרים את יורו 2004, אולי אפילו לשמצה. פורטוגל מחכה כבר כל כך הרבה שנים לפריצה הקטנה שתהפוך אותה מנבחרת מוכשרת לאחת הבכירות באירופה ובעולם והקרקע הייתה כשרה למהדרין בנקודה הכי מערבית באירופה כשבמדינה נערך הטורניר האיכותי.
משחק הפתיחה כבר ניבא את הבאות. יוון ניצחה את פורטוגול 1:2 אך זריקות עידוד בדמות ניצחונות על רוסיה וספרד (עפה בבתים) נתנו הזדמנות לשכוח לקראת רבע הגמר מול אנגליה אותו ניצחו בליסבון בפנדלים.
גם חצי הגמר מול הולנד הביא לעולם את כריסטיאנו רונאלדו ו-1:2 על האורנג' נתן הרגשה שכל הקשה כבר מאחור לפני הצגה ב'אסטדיו דה לוז' מול 62,865 צופים צבועים בירוק ובאדום.
נקודת ההתחלה הייתה גם נקודת הסיום של המשחקים האלו. יוון הדהימה את אירופה עם 0:1 קטן נוסף של חריסטאס וגם לואיס פיגו סיפר בסיום: “העולם בנוי על חוקים ברורים, בדיוק כמו שהיינו מאושרים לקחת את התואר בבית ככה אנחנו מאוכזבים גם להפסיד אותו. העצב והמבט בעיניים של האוהדים, של הרחובות. העובדה שמדינה שלמה מסביבך רצתה את זה – זה שובר אותנו".
במקרה של היורו, מאז החל הטורניר ב-1960, ניצחה ספרד (1964) בגמר בביתה, איטליה (1968) וצרפת (1984) בעוד הדוגמא היחידה להפסד היא זו של סקולארי וחניכיו מפורטוגל.
8 מקרים ב-19 גביעי עולם שקבוצה ביתית הגיעה לגמר
לא ברמת הנבחרות החלטנו להתמקד רק במשחקים שנערכו ממש באצטדיון הביתי של הקבוצה ולא רק במדינה, כמו הגמר הנוכחי. שלושה מקרים כאלו היו בסה"כ, כולם בעידן הקודם של המפעל. ב-1957 ריאל לקחה בסנטיאגו ברנבאו את הגביע האירופי ואינטר עשתה זאת בדור הזהב שלה ב-1965.
ב-1984 ממש בתוך הקולסיאום הנוכחי של רומא, באולימפיקו, הזאבים עם הקפטן האגדי אגוסטינו די ברטולומי רצו לגבור על ליברפול של גרהאם סונס, איאן ראש וקני דלגליש מול קצת פחות מ-70,000 אוהדים.
אחרי שפרנצ'סקו גרציאני החמיץ את הפנדל באחרון ששלח את הגביע לאנגליה הוא התבטא בדומה לפיגו 20 שנה אחרי: “הכי כאב לי השקט. שמעתי את עצמי ואולי כמה צעקות אבל בעיקר שקט כזה שלא נותן לך להתחבא. באותו רגע רציתי רק לחזור בזמן ולהצטער על הרגע שבו התחלתי לשחק כדורגל".
בחזרה לרמת הנבחרות והפעם – מונדיאל – הטורניר שקסם המארחת תמיד בלט בו ובסה"כ ב-8 מקרים מתוך 19 מונדיאלים קבוצה ביתית הגיע גם לגמר גביע העולם. המאזן הוא 2:6 לכיוון המארחות. בטורניר הראשון באורוגוואי (1930) ובטורניר השני באיטליה (1934) הגביע נשאר בארץ אליו הגיע. כבר ב-1950 (למרות שלא היה משחק גמר של ממש) הגיעה האכזבה הביתית הראשונה כשברזיל הפסידה 2:1 לאורוגוואי מול קצת פחות מ-200,000 אנשים במראקנה.
מאז ועד היום להפסד שכזה קוראים מרקאנזו בסלנג המקומי, בטח אחרי שפלאביו קוסטה וחניכיו עוד הוביל 0:1 במשחק שיחל לתת להם את התואר.
ב-1958 שבדיה ספגה גם היא הפסד בבית, מול ברזיל שידעה טעמה של קבוצה אחרת לוקחת תואר על אדמתך. המונדיאל הראשון בו זכו הסלסאו הושג בזכות 2:5 גדול למרות שעוד בדקה הרביעית הובילו הצהובים-כחולים שגובו בכ-40,000 צופים מתוך כ-50,000.
אגב, כובש השער הראשון היה ניליס לידהולם, אותו אחד שהפסיד כמאמן עם רומא את המשחק המדובר מול ליברפול. לידהולם, בן 85 במותו, הסתכל אחורה על הקריירה בראיון וסיפר: “כשחקן גמר המונדיאל היה רגע קשה, כמאמן עם רומא זה כבר היה בלתי נסבל – אלו שני הרגעים שאני לא אשכח לצד כל התארים שכן לקחתי".
