אחוז אחד בלבד, זהו מספרם של הג'ינג'ים באוכלוסיית העולם. למרות זאת, ואולי בגלל זה, בסדרה סאות'פארק החליטו שאין לאדמוניים מקום. הדרך שבה הציגו את הג'ינג'יים, ככת חסרת כל נשמה, שנחלשת עם אור השמש, נצטיירה בעיני רבים (חסרי ההומור?) כשטותית על גבול השערורייתית.
עם קשר, או בלעדיו, ב-2005 נפל דבר. לצד מאות סוגי פסטיבלים שונים ברחבי העולם ואלפי ימים שמקבלים איזכור בלוח השנה, החליטו קברניטי העם הג'ינג'י שגם להם מגיע. מה עשו? בעיירה קטנה בהולנד התאספו כ-150 דוגמניות, כולן ג'ינג'יות מבית במה שיצר באזז בכל האיזור.
משנה לשנה הלך וגדל הפסטיבל, עד שב-2009 הוא כבר מנה כ-3,000 ג'ינג'יים מכל העולם שהגיעו לברדה ההולנדית וב-2010 הגיעו מעל 4,000. כתומי השיער על המפה! גם השנה נערך הפסטיבל, שוב בברדה וזכה להצלחה מסחררת.
בין האחוז הבודד שתופסים האדמוניים באוכלוסיה, ישנם לא מעט שחקני כדורגל, מפורסמים יותר ומפורסמים פחות. כמחווה ליום המיוחד, ניסינו לתת במה להרכב שכולו מורכב מג'ינג'ים, הן בעבר והן בהווה. יש לכם המלצות? אתם מוזמנים לטקבק את מי שכחנו.
אגדות מארה"ב וגרמניה וסיפור ארגנטינאי מיוחד
שוער: מייק הופר (47) – השוער השני האולטימטיבי. חלק מליברפול הענקית של אמצע שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 וזכה עימה בשלוש אליפויות ושלושה גביעים. לאחר מכן, עבר לניוקאסל ומשם בהשאלה לסנדרלנד, לא ממש שתי קבוצות שמחבבות אחת את השניה.
בלם: מתיאס זאמר (44) – מגדולי הבלמים בכל הזמנים. באמצע שנות ה-90 היה אחד הטובים בעולם ואולי אפילו הטוב ביותר. הספיק לזכות עם דורטמונד בתוך שנתיים בשתי אליפויות, שני סופר-קאפים גרמניים ובליגת האלופות. בנוסף, זכה עם גרמניה ביורו 1996 והוסיף לעצמו את תואר כדורגל השנה באירופה.
בלם: אלכסיי לאלאס (41) - שחקנה לשעבר של נבחרת ארצות הברית ונחשב לאחד מהאמריקאים הטובים אי פעם. שיחק במדי ארה"ב 96 משחקים וכבש 9 שערים. לאלאס שיחק במונדיאל 1994 עם נבחרתו ועזר לה להגיע עד לשמינית הגמר.
מגן שמאלי: קרלוס מקאליסטר (43) – אם זה נראה כמו סקוטי ויש לזה שם סקוטי, זה כנראה סקוטי, לא? המגן השמאלי מארגנטינה הוא סיפור מדהים ואוהדי בוקה עד היום לא מאמינים שהוא לא סקוטי. לראייה – לפני משחקים הם היו שרים לו את המנון סקוטלנד כחלק מהעידוד. הופיע 3 פעמים במדי נבחרת ארגנטינה.
מגן ימני: היידן פוקס (34) – להבדיל מחבריו להגנה, הוא עדיין פעיל. למרות שהופיע רק 11 פעמים במדי נבחרת אוסטרליה, פוקס עבר קריירה עשירה מאוד ברחבי תבל. גרמניה (בילפלד), יפן, בלגיה (מכלן) ובמיוחד ווסטהאם, פורטסמות' ולידס לפני שחזר למולדתו ללבוש את מדי סידני.
על איטלקי ג'ינג'י שמעתם? יש גם ויקינג של ממש
קשר: פול סקולס (37) – 10 אליפויות, 3 גביעים ו-2 תארי ליגת האלופות. כל כך הרבה תארים יש לג'ינג'י עם מנצ'סטר יונייטד ועדיין מה שיזכרו ממנו זה את הנשמה הבלתי נגמרת והעבודה הקבוצתית. היה חלק מהטרבל הנדיר של השדים האדומים בעונת 98/99, למרות שנעדר מגמר הצ'מפיונס בגלל צהובים.
קשר: סטיבן ג'רארד (31) – מר 'הכל חוץ מאליפות' של הכדורגל האנגלי. זכה עם ליברפול בליגת האלופות, גביע אופ"א, שני גביעים, שני גביעי ליגה, שני גביעי קהילה ושני סופר-קאפים אירופיים, אך את הדבר האמיתי הוא לא מצליח להשיג. השחקן האהוב ביותר באנפילד בעשור האחרון ומלך המאני-טיים של הסקאוסרס עם שערים קריטיים מול אולימפיאקוס, ווסטהאם, מילאן ועוד רבים אחרים.
קשר: קרלו סארטורי (63) – נולד באיטליה, אך כבר בגיל צעיר משפחתו עברה למנצ'סטר כדי להתאים את צבע השיער של הילד הקטן לסביבה הגיונית (מי שמע על איטלקי ג'ינג'י?!). הופיע במשך 8 שנים במדים האדומים של היונייטד, עד אשר חזר למולדתו להעביר את הזמן עד הפרישה בגיל 36.
קשר: ג'ון ארנה ריסה (31) – הויקינג שבנבחרת. רגל שמאל של ריסה פגשה את שער היריב לא פעם ולרוב בצורה מרשימה. יכול לשחק כמגן וכקשר וכבר בגיל 17 במדי אלסונד הנורבגית כבש 5 שערים בדרך למעבר למונאקו. היה חלק מתור הזהב של ליברפול (עד כמה שניתן לכנותו כך) וזכה עימה בצ'מפיונס. אחרי קדנציה ברומא, חזר לפרמייר ליג למדי פולהאם.
וולשי שמוכר לכולנו ואלבני שנולד לכבוש
חלוץ: ג'ון הארטסון (36) – אומרים שג'ינג'י זה אופי, הארטסון כנראה נותן לכך חותמת. החלוץ הוולשי ידע לכבוש שערים בלי סוף במדי ארסנל, ווסטהאם וסלטיק, אך מנגד הסתבך לא פעם בפרשיות לא נעימות, כשהזכורה מכולן היא הבעיטה בראשו של אייל ברקוביץ'. לפני כשנתיים אושפז בעקבות מחלה קשה, אך התאושש והצליח להחלים.
חלוץ: איגלי טארה (38) – שנה אחת בלבד הספיקה לחלוץ האלבני לשחק בליגה הראשונה במדינתו לפני שעבר לגרמניה לשבע שנים בהן שיחק בחמש קבוצות שונות. את גרמניה עזב לטובת ארץ המגף, שם פרח במדי ברשיה ובולניה בדרך למעבר ללאציו. כעת, לאחר שפרש מכהן טארה כמנהל המקצועי של לאציו.
ומי יעמוד על הקווים?
מאמן: סטיב מקלארן (50) – אחרי קריירה נאה כקשר, הגיע מקלארן להישגיו הראשונים כעוזר המאמן של אלכס פרגוסון בטרבל של היונייטד. כמאמן ראשי זכה עם מידלסבורו בגביע הליגה. מיד לאחר מכן מונה למאמן נבחרת אנגליה, אך לא ממש הצליח בתפקידו. למרות זאת, מונה למאמן טוונטה איתה זכה באליפות הולנד.
הג'ינג'ים של הכדורגל שלנו
אולג קוזנצוב – בלם שהגיע למכבי חיפה כמחליף לרומן פץ, לאחר שהיה חלק מנבחרת ברית המועצות שהפסידה בגמר היורו ב-88 להולנד של מרקו ואן באסטן, ומצא עצמו רודף ללא הצלחה אחרי יניב אברג'יל בהפסד המביך לבית"ר ת"א. לא זכור לטובה לירוקים.
ויקטור בלקין – היה חלק מהקבוצה הגדולה של מכבי ת"א שזכתה באליפות ב-94/95. לאחר מכן עוד הגיע לבית"ר באר שבע של ניר קלינגר ולמכבי נתניה, אך לא השאיר חותם של ממש. קלינגר החזיר אותו לב"ש אחרי שראה אותו עובד כמנקה במלון בים המלח.
ערן פריזנט – למרות שעבר במכבי נתניה, הפועל אשקלון, הפועל כפר-סבא, הפועל פתח תקווה ועוד, לא הצליח להגיע הקשר ההתקפי והמוכשר להישגים מרשימים במהלך הקריירה. במדי פ"ת כבש מספר שערים חשובים ומאשקלון תיזכר במיוחד הפציעה באמבטיה שהשביתה אותו למספר חודשים.
ויטלי ציגנקוב – במשך שנים ארוכות היה לחלק בלתי נפרד מהנוף של הליגות הנמוכות והנמוכות עוד יותר. לאחר קריירה בהפועל עכו, אשדוד, מכ'ר, בני ג'דיידה ואחרות, הפך השוער שפרש למאמן השוערים של הפועל עכו.
