מאמן נבחרת ישראל, לואיס פרננדז, ביקש לפני למעלה משנה שנשפוט אותו אחרי תום קמפיין מוקדמות היורו. אמנם ביקרנו אחרי כל משחק, לא אהבנו את ה-1:3 על מלטה, את החיבוקים אחרי התיקו בגאורגיה וגם אחרי הניצחון על לטביה לא יצאנו מגדרנו, אבל הגיע הזמן לעשות חשבון נפש.

אחרי עשרה משחקי קמפיין מוקדמות יורו, עם שני הפסדי בית, אינספור התקפות וריבים מתוקשרים וגם ויכוח בלתי נגמר על הכישרון של הדור הנוכחי, הגיע הזמן לסכם. מהקמפיינים של שלמה שרף זכרנו את המאזן הביתי הנהדר ואת המשחקים כמו מול אוסטריה ובולגריה. מהקמפיין של ריצ'ארד נילסן נזכור את תרבות האימון שלו ואת הפספוס להצלבה בשניה האחרונה, מאברהם גרנט את הקמפיין נטול ההפסדים. ומדרור קשטן? האמת היא שכלום.

עדיין לא ידוע מה פרננדז יכתוב בדו"ח שלו, אבל הגיע הזמן להציג את הדו"ח שלנו. גיליון ציונים של התלמיד שהוכיח שהוא די חפיפניק, לא משקיען ולצערנו נכשל בכל מבחן שהוא ניגש אליו. מר פרננדז, אל תפנה מקום על המקרר כי אין סיבה לתלות את התעודה.

שוער: דודו אוואט - 5.5
קשה לבוא בטענות לדודו אוואט בקמפיין הזה. כקפטן שני הוא תמיד נעמד מול המצלמות, הציג יכולת טובה, ספג בסך הכל שמונה שערים בתשעה משחקים והיה הסלע שלנו בהגנה. מלבד המשפט הדי מיותר אחרי ה-0:0 נגד גאורגיה: "התחבקנו על כר הדשא ושמחנו. זו תוצאה טובה מאוד בשבילנו", סוגר קמפיין סביר.

למה המשפט מיותר? כי משחקן שעצר כבר את ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו אנחנו יכולים לצפות ליותר. לגבי יורש? אין ולא נראה באופק יורש לאוואט.

בניון, פרננדז ואוואט. עוד קמפיין נגמר בלי העפלה (צילום: מערכת ONE)
בניון, פרננדז ואוואט. עוד קמפיין נגמר בלי העפלה | צילום: מערכת ONE

מגן ימני: דני בונדר/יובל שפונגין - 3.5
בתחילת הקמפיין העדיף לואיס את המגן המסופסל של הפועל תל אביב, שרשם חמש הופעות בעשרה משחקים. מגן שהיה שחקן ספסל בהפועל ודווקא דרך הנבחרת מצא את הדרך להרכב של אלי גוטמן. תרומתו: סתמית. תרומת הנבחרת לדני: חוזה בוולגה הרוסית.

שפונגין, שלא היה בתוכניות בהתחלה, סלל את דרכו להרכב במשחקים האחרונים. הוא רשם משחק סביר בלטביה ודקות סבירות נגד יוון. תרומה מינימאלית לעמדה שהיתה בעבר שייכת לקיצוניים מהירים כמו אלון חזן שהיו חלק בלתי נפרד מההתקפה. בנבחרת ישראל של הקמפיין הזה, מגן שעובר את החצי הוא מסיג גבול.

מגן שמאלי: טאלב טאווטחה - 4.5
אחד הדברים היחידים שאפשר לזקוף לזכותו , או לא לזקוף נגד המאמן הלאומי, הוא היעדר של מגן שמאלי קבוע. דדי בן דיין העייף החל את הקמפיין וטאלב טאווטאחה הבוסרי סגר אותו. התחושה במשחק הבכורה של מגן מכבי חיפה נגד לטביה ביציע הייתה: "אוי, איזה יופי, הוא לא טעה... יופי ילד", כשרוב היציע לא ממש מזהה את המגן החדש.

טוואטחה. מילא את מקומו של דדי בן דיין (שי לוי) (צילום: מערכת ONE)
טוואטחה. מילא את מקומו של דדי בן דיין (שי לוי) | צילום: מערכת ONE

בעיית המגן השמאלי ידועה ולמרות כישרונות צעירים כמו טאלב, גל שיש, עומרי בן הרוש ועוד (שגם זכו לקבל זימון לסגל הכי רחב בתולדות הנבחרת) אין בשורה. בעיה אמיתית למאמן הבא. הזכרנו את חזן? נזכיר את נג'ואן גרייב. סוג של קיצונים שכבר אין פה. עם זאת, טאלב משתפר ממשחק למשחק ואם הוא ימשיך בקו הזה, הפיתרון לעמדה הבעייתית יגיע.

בלמים: טל בן חיים, רמי גרשון ודקל קינן - 4.5
מרכז הגנה פרוץ כמו שהיה בקמפיין האחרון לא היה לנו הרבה שנים. אפשר להאשים את הרוטציות החוזרות של הצרפתי (בכמה עמדות שיחק רמי גרשון?!) אבל לספוג שערים ממלטה ומלטביה, ובנוסף צ'יפים מצחיקים נגד יוון או מסירות בתוך רחבת ה-16 כמו נגד קרואטיה? הדבר הראשון שחייב לעבור רנסאנס ודחוף זו ההגנה של הנבחרת. או שהולכים עם שני בלמים קבועים כמו שהיה כל השנים, או שממציאים שניר ביטון ודני בונדר בלמים.

רמי גרשון. כמה שינויים בהגנה של פרננדז? (שי לוי) (צילום: מערכת ONE)
רמי גרשון. כמה שינויים בהגנה של פרננדז? (שי לוי) | צילום: מערכת ONE

טל בן חיים היה ונשאר האיש המרכזי במרכז ההגנה, אין לו תחליף ובסך הכל הוא רשם עוד קמפיין טוב. בעיית הבלם השני פירקה את הגנת הנבחרת, כאשר כנראה שלא סתם לשלוש הגדולות אין בלם ישראלי מוביל וכולן מסתמכות על שחקנים זרים.

יוון וקרואטיה הוכיחו שהן נבחרות מוגבלות, אבל דווקא נגד ההגנה שלנו הן חגגו. ממצבים נייחים שוב ספגנו כשכולם נתלים בתירוץ שאנחנו לא טובים במצבים נייחים. יכול להיות שישראל פשוט לא טובה בהגנה? את גרשון לואיס גילה, את דקל לואיס החביא.

קישור אחורי: ביברס נאתכו, אלמוג כהן ובירם כיאל - 4.5
שילוב טוב של אלמוג כהן בנבחרת, דרך התעלמות לא מובנת מאחד הליגיונרים היותר טובים שלנו בקאזאן ופספוס מוחלט של בירם כיאל הטוב של סלטיק. שני האחרונים הם כוכבים לכל דבר בקבוצות שלהם, אבל עם ההגעה לנבחרת משהו רע קרה להם.

אלמוג כהן. מה קורה לקשרים האחוריים בנבחרת? (שי לוי) (צילום: מערכת ONE)
אלמוג כהן. מה קורה לקשרים האחוריים בנבחרת? (שי לוי) | צילום: מערכת ONE

הצמד אלמוג כהן - בירם כיאל פתח בניצחון הביתי על מלטה ובתיקו בגאורגיה. הצמד אלמוג - ביברס פתח בשני ההפסדים לקרואטיה בבית וליוון בחוץ, כיאל ונאתכו שיחקו בניצחון על לטביה וביחד עם אלמוג ב-0:1 על גאורגיה ונגד לטביה בחוץ זה היה רק אלמוג. אגב, במשחק המאני טיים נגד יוון, משחק שהיינו חייבים לנצח, היו אלו שלושתם.

רוטציה זה לא דבר נדיר אצל פרננדז, אבל חוסר האיזון בא לידי ביטוי ביותר מדי משחקים. את האשמה אפשר לחלק, אבל אם נאתכו וכיאל היו מראים שליש ממה שהם מראים ברוסיה ובסקוטלנד, אולי היינו ביורו. אולי.

קישור התקפי 1: יוסי בניון - 5
הזיכרון העגום מיוסי בניון בקמפיין הזה יהיה המשחק נגד יוון. הקרב שהגיבור הלאומי היה צריך לקחת על הכתפיים, אך הגיע אחרי שבוע עמוס עם החתימה בארסנל, ולא הוביל את הספינה לאן שכולם קיוו.

יוסי בניון. לא הוביל את הנבחרת כפי שציפו ממנו (שי לוי) (צילום: מערכת ONE)
יוסי בניון. לא הוביל את הנבחרת כפי שציפו ממנו (שי לוי) | צילום: מערכת ONE

בניגוד למנהיגים קודמים של הנבחרת כמו אייל ברקוביץ', חיים רביבו  ואחרים, בניון נתון ללא מעט לביקורות. המסנגרים עליו אומרים: "תראו לנו עוד ישראלי שהגיע עד לשלוש הגדולות באנגליה ושיחק בחצי גמר ליגת האלופות", המקטרגים יטענו ש"הוא היה במקום הנכון בזמן הנכון והוא לא כישרוני כמו הגדולים באמת".

בקמפיין הזה בניון היה מצד אחד קפטן אמיתי שעמד אחרי המאמן שלו שספג מכל עבר, אבל לא היה האיש שעזר לנבחרת ברגעים הקשים שלה נגד הגדולות. גם מספר 15 הבין שהקמפיין הבא הוא כבר לא בעל הבית. רק חבל שעדיין לא נולד מישהו מספיק טוב שייקח את הנבחרת עליו. לפרוש? אסור בתכלית האיסור. אין פה עוד בניון.

קישור התקפי 2: ערן זהבי, מאור בוזגלו, ליאור רפאלוב, ורמוט - 3
יש שרואים בדור הנוכחי (או בשמו החדש "דור הליגיונרים") כדור שחקנים שמשתווה בכישרון שלו לדור הגדול של שנות ה-90, דור שאנחנו נאחזים בציפורניים בשביל להזכיר לכולם על נבחרת שפעם ריגשה אותנו.

רפאלוב ובוזגלו חוגגים את היתרון. פעם הנבחרת ריגשה (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
רפאלוב ובוזגלו חוגגים את היתרון. פעם הנבחרת ריגשה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

מעבר לשחקנים שצוינו פה, היצירתיות של הנבחרת הזו היא בהחלט יוצאת דופן אבל הקיפאון המחשבתי והיצירתי של כולם היה מדהים בקמפיין האחרון. זהבי ו-ורמוט הרי פירקו הגנות באירופה עם הפועל, רפאלוב עשה זאת עם חיפה והכישרון של מאור וחבריו ידוע. אז למה לא בנבחרת?

קצת כואב לראות את אלו שהציתו לנו את הדימיון בליגה ובאירופה לא מתפקדים במדים הכחולים-לבנים. מלבד הבזקים (בוזגלו לכיאל נגד לטביה או בניון לחמד בקרואטיה) לא ראינו שום דבר מהחלק היצירתי של הנבחרת בקמפיין הזה. מצפים מהם כי הם יכולים.

חלוצים: שכטר, ברדה וחמד - 5 . השאר? לא מספיק לציון
מבחינת התקפית, לא היינו קיימים ברוב המשחקים. מבחינת שערים, החלוצים שהגיעו למצבים הצליחו לנצל אותם. חמד סיים קמפיין סביר מבחינתו שמהווה את שיא הפריצה שלו, שכטר היה פצוע בחלק מהקמפיין אבל כששיחק כבש בצורה נהדרת נגד קרואטיה ושיגע את ההגנה היוונית בפיראוס. ברדה מבחינה זאת הביא טירוף והרבה השקעה, אך שיחק מעט בגלל פציעות. קולאוטי, שהר, דמארי וטל בן חיים (למרות שער הניצחון נגד הגאורגים) בקושי שיחקו.

שכטר נופל מול יוון. גם החלק ההתקפי קירטע (שי לוי) (צילום: מערכת ONE)
שכטר נופל מול יוון. גם החלק ההתקפי קירטע (שי לוי) | צילום: מערכת ONE

אמנם זה קשור לפרננדז ורק לו, אבל איפה טוטו תמוז ואלירן עטר? איפה בן שהר? איפה שלומי ארבייטמן? דודו ביטון? כמה חלוצים הוא עוד ירצה בסגל ויתעלם מקיומם? נכון, זכות המאמן להחליט, אבל לשחקנים שמצטיינים במפעלים האירופיים אין מקום בסגל של 50 שחקנים? ונעבור ללואיס.

מאמן: לואיס פרננדז - __ (כל אחד מוזמן להשלים)


יושב-ראש ההתאחדות, אבי לוזון, טען השבוע: "לואיס לא הצליח ולא נכשל". המאמן עצמו טען: "עלינו בדירוג פיפ"א 20 מקומות, אז למה כולם מתלוננים?". לו היינו זרים שנתקלים בשיחות האלה, היינו בטוחים שהנבחרת שלנו אימפריה והיינו מתחילים לחשב את הדרגים לקראת הגרלת הבתים בפולין ואוקראינה.

נכון, לא עלינו מעולם ליורו ורק פעם אחת בודדת למונדיאל, אבל זה לא מצדיק קמפיין כזה בשום מקרה והאחריות היא אך ורק על האיש והסוכריה החמוצה.

חמוץ. לואיס פרננדז לא הצליח לקדם אותנו בסנטימטר (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
חמוץ. לואיס פרננדז לא הצליח לקדם אותנו בסנטימטר (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

קשרים שמשחקים מגנים, חלוצים שהופכים לקשרים, תרגולים מוזרים באימון, מתורגמן שמתורגל כמגן ימני באימון רשמי של הנבחרת (!) ואף מילה על העימותים עם התקשורת. פרננדז אמר שהוא מאמין שנעלה ליורו וכמעט ירדנו ליגה. הציון שלו יהיה של התלמיד שנכשל במבחן. אין ציון כי יש לא להצליח ויש להיכשל. באוניבסרסיטת תל אביב זה נקרא ציון 260. רק שלא יחגוג אותו.

היום הנבחרת עומדת בפני פרשת דרכים. האם היא לוקחת מאמן חדש שיתחיל כבר עכשיו לשקם את ההריסות של המהפכה הצרפתית, או שבמשרדי ההתאחדות לכדורגל ימשיכו לחסוך כמה לירות וימנו מאמן שיתחיל רק ביולי?

לואיס פרננדז. הבדיחה על חשבוננו (יניב גונן) (צילום: מערכת ONE)
לואיס פרננדז (יניב גונן) | צילום: מערכת ONE

זהות המאמן עדיין לא ודאית, אבל אולי כדי שבבית ספרו של לוזון יחשבו רגע מה יקרה אם פתאום אלי גוטמן יקבל הצעה מקבוצה בגרמניה, אלישע לוי יקבל הצעה מבלגיה, ראובן עטר יגשים חלום ויקבל חוזה אצל יענקל'ה שחר ורן בן שמעון ינסה את מזלו בקפריסין. מי שחוסך עוד ישלם ביוקר.

הגיע הזמן שהאנשים ברחוב אבא הילל ברמת גן יבינו שהם צריכים לבקש מהמאמן לבוא להושיע את הנבחרת ולא להפך. כי הם לא רוצים שחקני עבר, לא רוצים מאמן עכשיו, לא רוצים ולא רוצים. בית ספר יסודי כבר אמרנו?