סרט מלחמה: מה באמת גרם למהומה בסופר קלאסיקו?
הפוליטיקאים מלאי האינטרסים, החשש משיחזור מקרי העבר והעומס המוגזם במונומנטל. ארגנטינה רצתה להראות את הצד היפה שלה, אבל קיבלה אירוע קשה שיזכר לדורות ובסוף האוהד המאוהב נפגע. מבט על הבלאגן שגרם לביטול הגומלין בין ריבר לבוקה בליברטדורס
הפן הפוליטי
בזמן ששחקני בוקה והצוות המקצועי נדרשו להתכונן למשחק, בחדר נפרד באצטדיון ישבו נשיאי הקבוצות. כל הדם הרע שיש בין המועדונים קם לתחייה, זה לא מסתכם רק בפן הספורטיבי. מסכן אינפנטינו, הוא לא יודע לאן הגיע.
מאיפה מתחילים? נשיא בוקה דניאל אנג'ליצ'י נחשב מקורב לטאפיה וזה שהריץ אותו לנשיאות ההתאחדות הארגנטינאית, ורבות דובר על ההנחות הבלתי נסבלות שבוקה מקבלת במסדרונות ההתאחדות. ברגע שטאפיה נכנס לחדר, האמון שמשהו נקי ייצא מפיו הסתיים.
בסיבוב הקודם, גז הפלפל במגרשה של בוקה הסתיים בניצחון טכני של ריבר. זה התסריט היחידי שרץ עכשיו במוחם של הכחולים זהובים.
והפוליטיקאים? גם הם מערבבים ובוחשים בקלחת. הרי הם אלו שהריצו את נציגיהם, הנשיא טאפיה וסגנו מוג'נו, להתאחדות. שניהם מגיעים מאיגוד העובדים ונהגי המשאיות - האיגודים החזקים בארגנטינה והם לא יוותרו על ההזדמנות לשים מקלות בגלגלים. מישהו בכלל זוכר שבימים אלה בדיוק כנס ה-G8 אמור להתקיים בארגנטינה ונשיאי העולם המפותח בדרך לשם? אם לא מצליחים לאבטח משחק, איך יצליחו לאבטח את השיירה של דונאלד טראמפ אנגלה מרקל ודומיהם?
נשיא ארגנטינה? מאוריסיו מקרי בכלל רצה לשחק את המשחק עם קהל אורח והבטיח לשמור דרך שרת בטחון הפנים על הסדר. מה הוא אומר כעת? שום דבר. שקט מוחלט מצד שולחן הממשלה.
בארגנטינה אין סינון. למיקרופון ניגש כל מי שיש לו דיעה, בדרך כלל היא תהיה נוקבת ותוקפת את הממשלה, ההתאחדות והעומדים בראשה. שישה ערוצי חדשות המשדרים בשידור חי 24/7, ויש הרבה זמן מסך למלא. ברקע, תמונות חוזרות ונשנות של האוטובוס של בוקה נרגם באבנים, של האוהדים של ריבר מתעמתים עם המשטרה. קרקע פורייה לכל העסקנים לתקוף ולטנף.
מה הלאה?
לכאורה המשחק נקבע להיום בשעה 17:00 שעון ארגנטינה ו-22:00 שעון ישראל. עד אז יישבו עסקני הכדורגל הארגנטינאי וינסו להציל את עורם וכיסם. המשחק, הקהל או האוהד שרכש כרטיס במיטב כספו לא מעניין אותם. לא חשוב להם השחקן שנפצע, זה שהגיעו נציגים מריאל מדריד על מנת לצפות בו וכל עתידו יכול להשתנות. על השולחן פוליטיקה ואינטרסים צרים".
בזמן שהטור הזה נכתב, בארגנטינה ישנים ומלקקים את הפצעים. בבוקה, יש כבר כאלו שהודיעו שאין בכוונתם לשחק וידרשו את הנקודות והגביע. יש כאלו שסיפרו שעשוי להתקיים משחק בדלתיים סגורות, או באצטדיון נייטרלי. המון ספקולציות נזרקות לאוויר.
בפן האישי, חבריי ומשפחתי שנכחו באצטדיון חוו טראומה שלא ישכחו, אבל יחזרו גם היום ללא היסוס. כזה הוא האוהד הארגנטינאי - חולה, חולה סופני, חולה כרוני, מכור, לא יכול לוותר ועל זה חוגגים עסקני הכדורגל: האהבה העיוורת, הכמיהה לעוד.
כשנקבע שגמר הליברטדורס יהיה בין ריבר לבוקה, אמרו בארגנטינה: "זו ההזדמנות שלנו להציג ולהראות לעולם את הצד היפה של הכדורגל שלנו". האמנם? בוקה מול ריבר הוא אחד המשחקים הגדולים בעולם, יריבות מטורפת, ומשחק שחייבים פעם אחת בחיים להשתתף בו, אבל המציאות המקומית, השחיתות והאנרכיה הולידו משחק עקר, אירוע שלא יישכח, כרגיל, מהסיבות הלא נכונות. ארגנטינה סרט מלחמה.