(צילום: אלן שיבר)
(צילום: אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

אין סיפור שמלהיב אותנו כמו הפוטנציאל הצעיר. השחקן שעולה מן הנוער, ומצית את הדמיון לגבי האפשרויות שלו בעתיד. אבל לצד סיפורי ההצלחה המוכרים, קיימים גם אלה שמעדו בדרך: השחקנים ש"פוספסו", שלא הגיעו אל מחוז חפצם בסופו של דבר. "טופ 5" הפעם, עם השחקנים שנותרו עם שאלות ללא תשובות, אלה שלא הצליחו להגשים את החלום ולסיים את הקריירה כפי שחלמו.

במקום החמישי: גאל מרגוליס
איך זה התחיל? הסתמן כסיפור הצלחה. בעונת 2011/12 הוא היה הכוכב של מחלקת הנוער במכבי תל אביב, עם 16 שערי ליגה ואליפות קלילה. בגיל 19 הוא כבר הוקפץ לקבוצה הבוגרת, הרשים במעט הדקות ששיחק ואפילו כבש בניצחון הגדול 2:6 על הפועל חיפה, אלא שמאז זה התחיל להידרדר.
איך זה נגמר? אחרי שאוסקר נתן לו איזשהו קרדיט, פאולו סוזה האמין בו כבר הרבה פחות, וכך גם פאקו. בעונת 2015/16 הוא כבר הושאל למכבי נתניה, אבל היה שותף לעונת הקריסה של המועדון ולירידת ליגה כואבת. עונה לאחר מכן, הוא הושאל לבית"ר ת"א/רמלה, והפך לשחקן הרכב. בקיץ הוא היה אמור לחתום לעונה נוספת במועדון, אך איחר להרשמה, ומשם כבר לא חזר לשחק באופן מקצועני. כך התפוגגה לה הקריירה, כשמרגוליס בן 25 בלבד.
למה הוא כאן? כי כל מי שראה את האליפות של מכבי ת"א ב-2013, יכול היה לזהות פוטנציאל; כי מרגוליס הוא תיעוד של ייבוש מתמשך ע"י קבוצה גדולה, והשאלה כשכבר היה מאוחר מדי.

במקום הרביעי: שי בירוק
איך זה התחיל? בירוק, שעלה מאתיופיה בגיל שש, נחטף במהירות ע"י בית"ר נס טוברוק. כשהיה רק בן 16, טוטנהאם כבר רכשה את הזכויות על מכירתו תמורת סכום של 100 אלף דולר, ושנה לאחר מכן גם שיחק בקבוצת הנערים של אייאקס. באותה שנה הוא עבר למחלקת הנוער של מכבי חיפה, והיה סגן מלך השערים בליגה לנוער עם 21. כרגיל, היתה שם העלייה לבוגרים, ששמה את המכשול.
איך זה נגמר? באוגוסט 2002 הוא שותף לראשונה בקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה, אבל לא השתלב בקבוצה עתירת המזומנים ששלטה בליגת העל. מרחוק, הוא ראה את שלוש האליפויות בין 2004 ל-2006, ובעונה שלאחר מכן הושאל למכבי נתניה של יאמר, ברקוביץ' וגוטמן, אבל אכזב שם ושוחרר. בהפועל באר שבע הוא כבר שולב לשבעה משחקי ליגה בלבד, ומשם עברו בסך בני לוד, הפועל אשקלון והפועל כפ"ס, עד הפרישה בינואר 2012, בגיל 28.
למה הוא כאן? כי אייאקס תמיד היתה מקור לגאווה, אבל הסיפור הזה לא נגמר כמו בניון; וכי שוב, ההליכה לקבוצה גדולה מדי לא תמיד משתלמת.

במקום השלישי: טוטו תמוז
איך זה התחיל? מהשנייה הראשונה, היה נראה שיש לו את החבילה השלמה - מבנה גופני חזק יחסית, מהירות בלתי רגילה וחדות מול השער. כשהוא רק בן 18, כבר ראה הופעות ראשונות בבוגרים עם עונת פריצה מדהימה במדי הפועל פ"ת. 11 שערים היו לחלוץ הצעיר, וההגנות התקשו להתמודד. העלייה המטאורית נמשכה כשבקיץ שאחרי, בית"ר ירושלים התנפלה על התכשיט, ותמוז כבש 10 שערים (כולל צמד במשחק "העברת השרביט" נגד האלופה מכבי חיפה) בדרך לזכייה של המועדון באליפות אחרי תשע שנים ריקות. תמוז היה שותף גם לקבוצה שזכתה בדאבל, ובקיץ 2010 עזב את בית"ר בשל קשיים כלכליים לתחנה הבאה: הפועל תל אביב, במדיה שיחק גם בליגת האלופות. במדים האדומים, תמוז גם זכה בפעם היחידה בחייו בתואר מלך השערים. איפה הפספוס, אתם שואלים? הגענו.
איך זה נגמר? אחרי שתם חוזהו בהפועל ת"א, תמוז סימן את המטרה הבאה: חו"ל. בקיץ 2013 הוא חתם באוראל הרוסית, אבל אז שוחרר אחרי חצי עונה בלבד; משם הוא עבר לפטרולול הרומנית, אבל גם שם לא הטביע חותם וכבש 3 שערים בלבד ב-14 הופעות ליגה. החוזה של תמוז הוארך בשנתיים נוספות, אבל ב-2016 היא נאלצה לשחרר אותו בשל קשיים כלכליים. משם הגיעה הליגה השנייה בסין, שם שיחק בהונאן חצי עונה, כבש שער אחד, ירד איתם ליגה ושוחרר. בינואר 2017, ניסה לשקם את הקריירה בהפועל תל אביב, וזה נגמר בעוד ירידת ליגה. באוגוסט 2018 הוא חזר לפטרולול, אבל שוחרר בינואר ומאז לא חזר לשחק. כרוניקה של הידרדרות.
למה הוא כאן? בעיקר כדי להזכיר לנו שאירופה היא לא תמיד משאת נפש: תמוז פשוט לא הסתדר עם החלקים הקשים של הקריירה האירופית, למרות שלעתים נראה כחלוץ ה"אירופאי" ביותר. סיפור שהיה יכול להיגמר בקבוצה אירופית בכירה, נגמר בקול ענות חלושה.

במקום השני: ראובן עובד
איך זה התחיל? מטאור. בגילאי נוער, הסתובב במכבי תל אביב כישרון גדול. פנרבחצ'ה התעניינה בו כבר בגילאים הצעירים, אך מחלוקת עם הצהובים הביעה לאובדן העניין. בעונת 2001/02, בגיל 19, עלה לבוגרים תחת ניר לוין והרשים, אפילו כבש שער במשחק האליפות של מכבי ת"א בעונת 2002/03. אלא שאז הגיע ניר קלינגר, שלא האמין בעובד ושחרר אותו להפועל חיפה. ב-2005 הגיעה העונה האחרונה הגדולה שלו, כשבמדי בני יהודה זכה לאמון מצד ניצן שירזי ז"ל, וסיפק את הכדורגל הטוב בקריירה עם 5 שערים ו-7 בישולים. את אקורד הסיום לחלק הטוב של הקריירה רשם בהפועל ת"א, כשתחת גיא לוזון הבקיע שער ניצחון בסולנה שהעלה את האדומים שלב בגביע אופ"א. וכאן, זה פחות או יותר נגמר.
איך זה נגמר? כולם יודעים. עובד עבר בשש שנים כמות קבוצות ששחקנים לא עוברים בקריירה שלמה: מדלג בין נתניה לסכנין, פ"ת ורמה"ש, קרית גת ומחנה יהודה (כולל גיחה קצרה ומשונה לאוסטריה, שם שיחק במדי גראצר), והידרדר במורד הליגות. הסיפור העצוב נמשך הרבה אחרי הפרישה, כשבשנים האחרונות הסתבך כלכלית, ואף נראה משוטט ברחובות. המונח "פספוס" קיבל משמעות טראגית יותר: לא רק פספוס של קריירה, אלא כמעט פספוס של החיים עצמם.
למה הוא כאן? כשיעור חשוב על המתנה שמקבלים שחקנים כאשר יש להם את הכדורגל ביד, אבל גם על היכולת לשמור על הריכוז גם אחריה. שגם אם נדמה לנו שהחיים מתחילים ונגמרים במגרש, יש עולם בחוץ, והוא לא פחות מורכב מהכדורגל עצמו.

ובמקום הראשון: גיא אסולין
איך זה התחיל? בגילאים הצעירים, היה נדמה שמדובר בבשורה של ממש. כבר בגיל 12, הילד שגדל בנהריה עזב את בית"ר נס טוברוק, ויצא למבחנים בברצלונה. אסולין התקבל, בלט מאוד בקבוצות הצעירות של המועדון והוגדר ע"י אחדים כ"מסי העברי". הוא אפילו קיבל כמה דקות בבוגרים של המועדון המפואר, בעיקר במסגרות הלא רשמיות. במקביל, בישראל מיהרו לזמן אותו, כדי שלא ייווצר מצב שהוא "ייחטף" על ידי נבחרת ספרד. במרץ 2008, עוד לפני שמלאו לו 17, דרור קשטן זימן אותו להופעה הראשונה (והאחרונה) במדי הנבחרת, למשחק ידידות נגד צ'ילה. 30 אלף איש הריעו לו כשנכנס. בלי ששמנו לב, שעון החול של סיפור הסינדרלה הלך ותקתק אחורה.
איך זה נגמר? בשנת 2010 אסולין עזב את ברצלונה וחתם בשורותיה של מנצ'סטר סיטי, במדיה לא ראה דקה אחת. הוא עבר דרך ארוכה שכללה קבוצות כמו ברייטון, הרקולס, מאיורקה, סבאדל, ובדרך גם קדנציה קצרת ימים אצל אלי גוטמן בהפועל ת"א. היום, בגיל 28, הוא משחק בפוליטכניקה יאשי הרומנית, כשבאף קבוצה לא הותיר חותם ממשי.
למה הוא כאן? כי לא היה שחקן שקיבל תנאי פתיחה כל כך טובים, לא היה פוטנציאל כל כך גדול, שהתפספס ככה. מאיגרא רמא, לבירא עמיקתא, וכל זה תוך 13 שנים בלבד. אסולין הוא הפער הגדול ביותר בין החלומות למציאות, בין השמיים הם הגבול לבין האדמה המדכדכת. הוא ההחמצה הגדולה ביותר.

צפו באסולין מבשל לבוסקטס, בימים יפים יותר ->